צפנת פענח, שמות ט״וTzofnat Paneach, Shemot 15
א׳בפסוק וייטב אלקים למילדת וירב העם ויעצמו מאוד (א, כ), ויש להקשות מה זה הטבה למילד[ו]ת. ונראה לי לבאר פסוק שלאחריו (א, כא) ויהי כי יראו המילדת את האלקים ויעש להם בתים, והוא תמוה. ואגב נבאר פסוק (א, יח) מדוע עשיתן הדבר הזה, דקשה, דהל"ל מדוע לא עשיתן מה שנצטוה. ואגב נבאר וירב העם, תואר העם מה הוא כאן.
1
ב׳ונראה לי, דכתבתי במקום אחר דשמעתי ביאור מצוה פרה אדומה, על ידי שלא לשמה ופני' חיצונית היא מטהר טמאים, אבל טהורים היא מטמא וכו', יעו"ש. והכי נמי ענין המילדת הוא על דרך (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן, כי הצדיקים הרוצין לקרב בני אדם לתורתו יתברך ולעבודתו, צריך שיאמרו לכל אחד תורה ומוסר לפי בחינתו, כמו שהזהיר הפסוק (שמות יט, ג) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, לאנשי החומר ידבר רכות, ולאנשי הצורה ידבר דברים קשים כגידין. וזהו ממש ענין המילדת - המולידין בני אדם לקרבן לתורתו ולעבודתו יתברך, כי לשלומי אמוני ישראל יאמר שיהי' חטאתו נגדו תמיד (עי' תהלים נא, ה), והזכיות שעשו לא ישים כלל נגד עיניו, כמ"ש לעיל כל [הבן] הילוד וכו' וכל הבת תחיון וגו' (א, כב), יעו"ש. מה שאין כן לפחותי הערך צריך שיאמר איפכא, להזכיר זכיותיו לפניו, לומר לו מאחר שכבר עשיתם זכיות ומעשים טובים ראוי לך שתלך בדרך טובים מכאן ולהבא גם כן, וזש"ה (ותחיינה) [ותחיין] את הילדים, ועל זה תמה מדוע עשיתן את הדבר הזה, שהוא היפך הסברה הנ"ל.
2
ג׳ובזה יובן וייטב אלדים למילדות, כי על ידם וירב העם, כי תואר העם רבו לעלות ולהתקרב להשי"ת, על ידי זה ויעצמו מאוד, ושכר המילדות גדלה עד למאוד, ולכך וייטב אלדים למילדות שהיו מזכין את הרבים, והבן.
3
ד׳ובזה נבא לביאור פסוק שאחר זה, דכתב בפרי עץ חיים: הא לחמא עניא (הגש"פ) גימטריא רי"ו שהוא גבורה, ור"ל עבור שחתם יוסף ברית מילה למצרים וכו', לולי רחמי המקום ששיתף עמנו החסד וגאלנו בשם ע"ב שבו רי"ו אותיות וכו'. על ידי שעשה מן רי"ו אותיות, בתים, לעשות שם ע"ב חסד, כמבואר בזוהר ובתיקונים. ובזה יובן, ויהי כי יראו המילדת את [ה]אלהים, יראו גימטריא גבורה שהוא רי"ו, לכך ויעש להם בתים, מן רי"ו נעשה בתים שם ע"ב שהוא חסד, והבן.
4
ה׳ועל פי זה נבאר משנה פרק ז' דזבחים (מ"ב) עולת העוף שעשאה למעלה, כמעשה עולה לשם עולה כשרה, כמעשה עולה לשם חטאת כשרה ובלבד שלא עלתה לבעלים וכו'.
5
ו׳לבאר זה נראה לי, כי התורה נקרא עוף, כמו שדרשו חז"ל בפרק קמא דברכות (ה.) כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו, שנאמר (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף וגו', יעו"ש. ויש בני אדם שעל ידי שעוסק בתורה הרבה נכנס בו גסות הרוח שנק' עולה כמבואר במדרש (ויק"ר ז, ו) על פסוק (ויקרא ו, ב) היא העולה על מוקדה - כל המתגאה וכו', ומצינו (תענית כ.) ברבי אלעזר בר"ש שפגע באדם מכוער, וכתבו תוספות (כ: ד"ה נזדמן) שהי' זה אליהו כדי שלא יתגאה וכו', יעו"ש.
6
ז׳והנה יש בעסק הגאוה על ידי התורה ב' בחינות, א' לפחותי ערך, כי לולי הגאוה לא הי' לומד כלל, ועל ידי שלא לשמה שהוא הגאוה, לומד על כל פנים, אז למעלה יחשב, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ:). בחינה ב' לשלומי אמוני ישראל הלומדים לשמה, ולפעמים עולה במחשבתו איזה פני' חיצונה להתפאר, אז לא יעלה לו זה הלימוד לרצון, כמו שכתב הש"ך על התורה (דברים כג, כה) ויכלא הגשם מן השמים (בראשית ח, ב), וממש הנ"ל פרה אדומה מטמא טהורים ומטהר טמאים.
7
ח׳ובזה יובן, עולת העוף, שהיא הגאוה שנקרא עולה, שנמשך מלימוד התורה שנק' עוף. שעשאה למעלן, שעל ידי הלימוד שלא לשמה עשאן למעלן, שעולה במדריגות הלימוד על כל פנים, ולולא זאת לא הי' לומד כלל, לכך ג"כ גם שעשה כמעשה עולה ולשם עולה, דהיינו שהמעשה ומחשבה הכל הוא בגסות הרוח, מכל מקום כשירה. מה שאין כן בשלומי אמוני ישראל כשעושה כמעשה עולה, שהיא הגאוה, אז הוא לשם חטאת יחשב, אבל מכל מקום כשירה היא, שיכול להעלות אל לימוד של זולתו שהיא שלא לשמה, כמו שכתבתי במקום אחר אית לן בירא בחקלא עיילה למתא וכו' (בכורות ח:), יעו"ש, ובלבד שלא עלתה לבעלים, ר"ל לאלו הבעלים שלומדין תמיד לשמה לא עלתה זה הלימוד שלמד פעם אחת שלא לשמה, מה שאין כן לזולתו שהם פחותי הערך עלתה לבעלים לימוד שלא לשמה כנ"ל. אמנם אם אח"כ מעלה הלימוד שלא לשמה על ידי שמתחבר בזה עם זולתו שלמדו שלא לשמה, ובא על ידי זה הלימוד שלא לשמה ללימוד דלשמה, אז עלתה לבעלים אלו גם כן, כמבואר בש"ס הנ"ל אית לן בירא בחקלא וכו', והבן.
8