צפנת פענח, שמות י״חTzofnat Paneach, Shemot 18
א׳בש"ס דסוטה (יא.) ויאמר אל עמו (א, ט), תנא הוא התחיל בעצה תחלה, שנאמר ויאמר אל עמו, לכך לקה תחלה שנאמר (ז, כח) בך ובעמך וגו'. וי"ל דהוא כפל לשון, התחיל בעצה תחלה, דאם אמר התחיל פשיטא שהיה תחלה. ועוד, דמשמע אלו התחיל בעצה לבד לא היה מקום לעונש זה, מה שאין כן השתא שהתחיל בעצה תחלה, ולכאורה היה נראה לומר דעל העצה רעה לחוד מגיע העונש אף שיהיה לבסוף, וכמ"ש בבלעם שיעץ ונהרג (סנהדרין קו.).
1
ב׳ונראה לי דשמעתי אומרים לתרץ פסוק (בראשית לז, כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם, והוא דפירש רש"י (שם שם, כ) ונראה מה יהיו חלומותיו, בת קול אומרת נראה דברי מי יקום וכו', ולפי שהוא לבדו שמע בת קול זה, והם לא שמעו, סבר שמע מינה דכלפי דידי אמר הבת קול, דוגמ(ו)ת אילפא ורבי יוחנן בתענית (כא.) יעו"ש. וז"ש וישמע ראובן, לכך ויצילהו (משם) [מידם], וק"ל, ודפח"ח.
2
ג׳ומעתה לפי זה יש להתנצל עבור פרעה, דבאמת לא היה עולה על לבו לעשות שום רעה לישראל ולהתחכם נגדם, אפס לפי שהוא לבדו שמע מה שבת קול אומרת כן ירבה, וכפירוש רש"י רוח הקודש אומרת כן, וסבר כלפי דידי' א' בת קול, לכך נתן עצה להמלט על נפשו, והתחיל להתיעץ עם חכמיו, ואמר פן ירבה ונלחם בנו וגו', הרי דהי' רוצה רק לשמור נפשו, וסבר דמשום הכי הוא שמע לבדו כדי שיתן עצה לנפשו, דוגמת רבי יוחנן ששמע דברי המלאכים ונתן עצה לנפשו, וכמבואר בתענית, יעו"ש. ואם כן מה מקום לענוש את פרעה עבור זה, הא לא עשה זה רק מיראה, ומצינו שאמר הכתוב (במדבר כה, יז) צרור את המדינים וגומר, ופירש רש"י ולא המואבים מפני שהם נכנסו לדבר מחמת יראה וכו', והכי נמי ממש כן הוא.
3
ד׳אבל נראה דאין התנצלות זה שייך בפרעה כלל, דרש"י פירש, אמר רוח הקודש אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה, הרי שהוא הי' המתחיל נגד רוח הקודש, לפי שהוא חשב ויעץ עצות רעות עליהם לומר פן ירבה, אז א' רוח הקודש כן ירבה, ואלולי עצתו הרעה תחלה י"ל שלא הי' ישראל פרים ורבים כל כך, ולא הי' מקום לחוש פן ונלחם בנו וגו', וכמו שהעיד הכתוב (א, יב) וכאשר יענו כן ירבה, משמע שאלולי העינוי לא היו פרין ורבין, וכמ"ש בידי משה (שמ"ר א, ח) באמת הטעם לזה, על פי מ"ש (ישעיה ס, כב) בעתה אחישנה וגו', יעו"ש, ואם כן פשיטא שלא מיראה עשה זאת, אלא מחמת רוע לבו עליהם, ופשיטא שהוא ראוי לעונש כפול ומכופל אשר הוא יהיה המתחיל במכה, שבו מתחילין ובו מסיימין.
4
ה׳ובזה יובן, תנא הוא התחיל בעצה תחילה, קודם שיצא הבת קול ואמר כן ירבה, אשר אין מקום להתנצל עבורו ולומר מיראה אמר פן ירבה וגו', לכך הוא לקה תחלה ובו הי' מסיים, והוי עונש כפול, וק"ל.
5