צפנת פענח, שמות כ״אTzofnat Paneach, Shemot 21

א׳במדרש (שמ"ר א, יג-טו) ויקרא אלקים למילד[ו]ת העבריות אשר וגו' (א, טו), פועה שהופיע[ה] פנים נגד פרעה ואמרה אוי לו לאותו האיש כשיבוא הקב"ה ליפרע ממנו. ולמה צוה להרוג אותן על ידי המילדות, כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו, ויפרע מהם. ולא עשו כאשר דיבר אליהן (שם, יז), להן מיבעיא לי', מלמד שתבע להזדווג להן ולא שמעו לו. וייטב ה' למילדות (שם, כ), מהו הטבה, שקיבל דבריהן ולא הזיק להן, ע"כ.

ב׳וי"ל, דהמד"ר אמר דלכך צוה להרוג על ידי מילדות כדי שלא יתבע ממנו, ואם כן איך אמרה פועה אוי לו וכו'. ועוד קשה, מה שאמר למילדות העבריות, דיותר הי' בטוח שיקוים גזירתו על ידי מצריות, וכאשר מצינו באמת שהי' כך. וכי תימא דכמו כן הי' בטוח בהן שלא יעברו על גזירתו מגזירת מיתה, גם זה אינו, מאחר שהמה מצווין על שפיכות דמים ביהרג ואל יעבור.

ג׳ועוד קשה על מה שאמר שתבען למילדות לתשמיש, מ"ש למילדות דוקא, הלא היו נשים נאות ויפות בכל ישראל שהיו כולן מסורין תחת ידו.

ד׳ועוד דמשמע שזה הי' על דרך נס מה שקיבל דבריהן, והוא תמוה, דודאי שפיר תירצו על נכון, שהי' כדי שיקובל התיר[ו]ץ בלי שום נס.

ה׳ובפסוק גופי' קשה לי, דדרש (שמ"ר שם, ילקוט רמז קסד) מותחיין את הילדים (א, יז) שהיו מספקות להם מים ומזון, והוא מדכתיב ולא עשו כאשר וגו' אם כן ל"ל ותחיין וגו', אלא שמע מינה לדרשה, אם כן ל"ל שוב אח"כ במאמר פרעה כפל לשון מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים. וכי תימא גם כן לדרשא הנ"ל, הלא אין ב' מקראות יוצא לטעם אחד.

ו׳ועוד דדרש בש"ס (סוטה יא:) ובמדרש שתבען לתשמיש מדכתיב אליהן ולא כתיב להן. ועל זה קשה קושית מוהרש"א שהקשה, דפירש רש"י בפ' חיי שרה (בראשית כד, ז) דאין נופל לשון לי ולהם אצל דיבור, אלא אלי ואליו ואליהן וכו', ואם כן הכא מאי קושיא להן מיבעיא ליה וכו'. ומה שתירץ הוא תמוה בעיני, יעו"ש. ויותר ה"ל לחז"ל לדרוש תשמיש מולא עשו כאשר דבר אליהן, מכפל לשון הראשון, ומספקות מים ומזון יש להוכיח מכפל ב'.

ז׳ואם תרצה לתרץ קושיא ב' תקשה קושיא א', ואם תרצה לתרץ קושיא א' על פי קושיא אחרת, אם כן יהי' נשאר אותה קושיא בצריך עיון בלי שום תיר[ו]ץ, עד שיבואר על פי קושיא אחרונה.

ח׳והוא דקושיא ב' הי' אפשר לתרץ כמו שפירש מוהרש"א (סנהדרין נז:) דסבירא לי' לרבי ישמעאל בסנהדרין דף נ"ז ע"ב, דבן נח מצווה על העוברין, שנאמר (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם, הוי אומר זה עוברין, ולכך גזר פרעה הריגה על ידי מילדות העבריות שאינן מוזהרין על העוברין, ואין עונש לא לו ולא להם כשיהרגו קודם שיצאו לאויר העולם.

ט׳אך דלפי זה קשה קושיא א', מה אמרה פועה אוי לו וכו'. וגם המדרש שפירש דלכך צוה על ידי עבריות שיפרע מהם, וזה אינו.

י׳ונראה דגם קושיא זו הי' אפשר לתרץ על פי עוד איזה קושיא, דמאחר דלא הי' מוזהרין על העוברין מדוע הכניסו עצמן בסכנה לעבור גזירות המלך אשר דתו להמית, וכתוב (ויקרא יח, ה) וחי בהם ולא שימות בהם, וכאשר מצינו בפרק אין עומדין (ברכות לב:) במעשה דחסיד אחד שלא השיב שלום להגמון, שהקשה לו הרי כתיב (דברים ד, טו) ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ולמה לא השבתני וכו'.

י״אונראה משום דכתב רמ"א (דרכי משה אות ג) בטור חשן משפט סימן שכ"ח בשם המרדכי, שאם השליח אינו בר חיובא חייב המשלח, משום דאין לומר דסבר המשלח שאין השליח יעשה שליחותו, משום (קדושין מב:) דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, מאחר דמותר השליח בזה. נמצא הכי נמי אף שאין השליח בר חיובא לענין, מכל מקום מאחר שיש עבירה להמשלח על ידן, וכבר מוזהרין על זה בלאו (ויקרא יט, יד) דלפני עור לא תתן מכשול, וזה שאמר המדרש לעיל שסבר פרעה להטיל עונש זה על המילדות, והמה היו נזהרין בזה.

י״באך דמכל מקום עדיין הקושיא דלעיל לא מתרצה, דאף שיש כאן איסור לאו מכל מקום אינו ביהרג ואל יעבור, ואיך מסרו עצמן למיתה, וכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

י״גונראה דקושיא זו הקשה הט"ז באורח חיים סימן ס"ו (סק"א), במעשה דחסיד שהשיב לו אלו היית עומד וכו', דמכל מקום לא השיב לו למה מסר עצמו למיתה, ותירץ שכך השיב לו, שאני בטוח בך שכשתשמע כונתי שלא במרד עשיתי זאת, שתפטור אותי, ואם כן לא מסרתי עצמי למיתה בזה וכו', עיין שם. והכי נמי כן הוא, שלא מסרו עצמן למיתה בזה, רק שהיו בטוחים שישמע טענתייהו שלא הי' במרד רק לטובתו עשו זה, שלא להכשילו להמשלח, ואתי שפיר.

י״דאך קשה, דאיתא במס' עבודה זרה (ו.): אמר רבי נתן מנין שאסור להושיט אבר מן החי לבן נח, שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול, וקאמר שם והני מילי דקאי בתרי עברי דנהרא, דאי לא יהיב לי' לא מצי שקיל לנפשי' וכו'. והכא דמצי פרעה לעשות גזירה זו על ידי הרבה שלוחין, או על ידו בלא מילדות העבריות, אין בזה משום ולפני וכו', והדרא קושיא מדוע עברו על ציו[ו]י המלך.

ט״ואך לפירוש מוהרש"א הנ"ל דדוקא על ידי העבריות הוציא מחשבתו לפועל, דאין מוזהרין על עוברין וכנ"ל, אם כן דמי כמו בתרי עברי דנהרא, ויש משום ולפני, ושפיר עשו וכנ"ל.

ט״זאך דכל זה א"א דהסוגיא כרבי ישמעאל דמפיק משופך דם האדם באדם (בראשית ט, ו) דבן נח חייב על עוברין, מה שאין כן לתנא קמא שם דפליג ודריש לי' כפשוטו על שפיכות דמים, ולפי זה הי' יכול פרעה לעשות בלא עבריות זה, הדרא קושיא כנ"ל.

י״זולהכריע נראה לי, דשם ע"א פליג שם [אמרי] בי רב, סבירא לי' דרק על ג' מצות ב"נ נהרג, דהיינו שפיכות דמים דכתיב בהדיא (בראשית ט, ו) שופך דם האדם וגו', וגלוי עריות וברכת השם יליף מיתתן מאיש איש, דמרבינ(י)ן עכו"ם בעריות למיתה כישראל. ותלמידי דרב ס"ל דעל כל ז' מצות ב"נ נהרג, דמדגלי רחמנא בחדא דהיינו בשפיכות דמים, והוא הדין לכולהו.

י״חויש להבין דבמה פליגי, דלמה תלמידי דרב סבירא להו דילפינ(י)ן כולהו במה מצינו משפיכות דמים, מה שאין כן לבי רב דלא יליף. ונראה דמחולקים בזה, דבי רב סבירא להו כרבי ישמעאל דאף על העוברין בן נח נהרג, ואם כן אי אפשר למיל(י)ף כולהו במה מצינו משפיכות דמים, דאיכא למיפרך מה לשפיכות דמים שכן החמיר התורה בו ועשה עובר כילוד לחייב עליו מיתה, מה שאין כן באינך אין לילף מזה כלל. ותלמידי דרב סבירא להו כתנא קמא, דבן נח אינו נהרג על העוברין, ושפיר יש ליל(י)ף כולהו משפיכות דמים. אי נמי לפירוש רש"י (סנהדרין נז: ד"ה אף) בני נח מוזהרין על העוברין כגון שהכה אשה ויצאו ילדי', ונמצא יש כאן משום תרתי, דקיימא לן (סנהדרין נח:) גוי שהכה ישראל חייב מיתה, וגם משום העובר, ובדין לחייב מיתה בזה, מה שאין כן באינך.

י״טונ"ל נפקותא, באותן ג' של בי רב שחייב מיתה היינו אחר שנאמרה איש איש בסיני, האמור בפרשת אמור (ויקרא כד, טו), מה שאין כן קודם לזה לא הי' מיתה רק בשפיכות דמים דכתיב בהדיא. ותלמידי דרב אף קודם שנאמר איש איש יש מיתה בכולן משפיכות דמים.

כ׳ומעתה אי קיימא לן כתלמידי דרב ודלא כרבי ישמעאל יש מיתה בכולן גם קודם מתן תורה, מה שאין כן לבי רב דסבירא להו כרבי ישמעאל.

כ״אוהנה פרעה שקרא דוקא מילד[ו]ת עבריות, ועל כרחך כרבי ישמעאל סבירא לי', וכפירוש מוהרש"א הנ"ל, ומעתה שפיר יש בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול לפי סברתו, ושפיר מסרו עצמן וכנ"ל.

כ״בובזה נבוא לבאר כונת פרעה שתבען לתשמיש, והוא דפרעה עצמו חש לזה שלא יעשו גז[י]רתו מטעם שיסמכו עצמן על התיר[ו]ץ שיאמר[ו] דלטובתו נתכוונו שלא להכשילו בלפני עור וכרבי ישמעאל, לכן תבען לתשמיש, שאם ישמעו ולא ימסרו עצמן למיתה על כרחך האמת אתם דס"ל כבי רב דס"ל כרבי ישמעאל, מה שאין כן אם לא ישמעו וימסרו עצמן למיתה, וע"כ משום דס"ל כתלמידי דרב דגם קודם מתן תורה יש חיוב מיתה בגלוי עריות, אם כן יהיו הם עצמן סותרין אהדדי, ויהיו נלכדין במצודתו הרעה בלי שום תועלת שבעולם, דלפי זה אין להם תיר[ו]ץ משום לפני [עור] וגו', ושלא כדין עברו על גזירתו שחיו הילדים.

כ״גובזה יובן כפל הלשון בסיפא, דאיצטריך לזה בטענות פרעה שאמר מדוע עשיתן הדבר הזה, ר"ל שמסרתם עצמכם לסכנה ושלא לעבור על גלוי עריות, וכי תימא דסבירא לכו כתלמידי דרב, אם כן מדוע ותחיין את הילדים, דקשה ממה נפשך. לזה אמר וייטב ה' למילדות שקיבל דבריהן ולא הזיק להן, שבאמת הי' על דרך נס, וק"ל.

כ״דובזה יובן המדרש הנ"ל, ויקרא למילדות העבריות, קשה מ"ש עבריות, וצריך לומר כמוהרש"א דאינן מוזהרין על העוברין, אם כן השתא קשה על המילדות, מאחר שאינן מוזהרי"ן על זה אם כן מאי טעמא הכניסו עצמן לסכנה.

כ״הלכן מתרץ המדרש דזה אינו, דהא קשה ולמה צוה להרוג על ידי מילדות, וצריך לומר כדי שיפרע מהם, קשה הא ליכא שום עונש, וצריך לומר עונש דלפני עור, אם כן מהאי טעמא היו נזהרין המה גם כן וכנ"ל.

כ״ואך מנלן דהסוגיא כרבי ישמעאל ולא כתנא קמא, ומהקריאה לעבריות אין ראי' דס"ל כרבי ישמעאל ויש משום ולפני עור, דדלמא רק כדי להטיל העונש עלייהו קרא לעבריות, ואיך יתרצו עצמם נגד פרעה.

כ״זלכך בא המדרש כמתרץ, מלמד שתבען לתשמיש, וקשה כשראה שלא רצו לעבור על שפיכות דמים ואיך יעשו התועבה הזה, וצריך לומר דשאני בזה דליכא חיוב מיתה דכרבי ישמעאל ס"ל אם כן שפיר יש מענה בפיהם. אך קשה לפי האמת שלא שמעו לו, והוא משום דסבירא להו כתלמידי דרב וכתנא קמא דרבי ישמעאל, אם כן קשה ממה נפשך איך קיבל דבריהן, ומשני וי[י]טב גו', שזה באמת הי' על דרך נס, ודו"ק.