צפנת פענח, שמות כ״גTzofnat Paneach, Shemot 23
א׳בפסוק ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה וגו', ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם. ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם וגו' הם ילכו וקששו להם תבן וגו' כי נרפים הם על כן צועקים לאמר נזבחה לאלהינו, תכבד העבודה על האנשים, ואל ישעו בדברי שקר (ה, א-ט).
1
ב׳והספיקות רבו, א' דהא דבר לנוכח, ומה זה שאמר למה משה ואהרן, דהל"ל למה אתם תפריעו וגו'. ב' קשה היותר תמוה, דבמדרש (שמ"ר ה, טז) פירש, אתם למה ודבריכם למה, דזה אין לו שחר כלל. ג' קשה לשון תפריעו, דת' אונקלוס תבטלון, וגם דכאן אמר ממעשיו, ואח"כ אמר מסבלותם. ד' קשה, דאמר לכו לסבלותיכם, הא שבט לוי לא נשתעבדו, ופירוש רש"י הוא דוחק. ה' קשה, דאמר הן רבים עת"ה עם הארץ, לשון עתה אין לו שחר לפירוש רש"י. ו' קשה, הם ילכו וקששו לה"ם, דהוא מיותר, דהל"ל הם ילכו וקששו תבן. ז' קשה, הם צועקים נלכה נזבחה וגו'. הא הם לא אמרו כלום, רק משה ואהרן אמרו זה. ח' קשה, ואל ישעו בדברי שקר, שאל ידברו שקר כפירוש רש"י והתרגום, והא הם לא דברו שקר.
2
ג׳וכל זה נ"ל בדרך הפשוט, לפי מה דאיתא בסנהדרין (יז.) אדוני משה כלאם (במדבר יא, כח) וכו' עד גמירא. וה"נ לפי דקיימא לן אין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד כדאיתא בסנהדרין דף פ"ט (ע"א) דמשום זה ידע יהושפט דנביאי שקר הם וכו', יעו"ש, וכאן דכתיב (ה, א) ויאמר[ו] אל פרעה כה אמר ה' וגו', וכן אח"ז (ה, ג) ויאמרו אלהי העברים וגו', דמשמע דשניהם סגנון אחד אמרו, לכך סבר פרעה דנביאי שקר הם, ויצא משפטו נגד זה, כמו שאמר יהושע למשה אדוני משה כלאם, ודרשו בש"ס הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהן, וכ' התוספות דנביאתן כלה, דאין שכינה שורה מתוך עצבות. והקשה המהרש"א דאין זה סברה שהאמין יהושע שנבואת אלדד ומידד הוא אמת שיצטרך תחבולה לכלות נביאתם, ופירש הוא דר"ל והם כלים מאליהם, שיראו העולם שאין בהם נבואה, עכ"ל. והנה לכאורה קשה מאי זה ראי', דאכתי יאמרו דהי' נבואתן אמת ואח"כ נסתלקה השכינה מחמת הטרדה, ועיקר כוונת יהושע הי' לפרסם שאין בהם נבואה כלל אף מתחלה. וצריך לומר דעיקר קנאת יהושע הי' על שהושוו נבואתן לנביא' משה כמו שכתב מוהרש"א, דלכך כתיב בהו (במדבר יא, כו) ותנח עליהם הרוח וכו', ואם כן משה שמוטל עליו צרכי ציבור של ס' ריבוא ואפילו הכי אין נביאתו כלה, ולכך הטל עליהם גם כן צרכי ציבור, ושפיר יראו העולם שאין בהם נבואה, וק"ל, עכ"ל. וגם כאן סבר פרעה שאם הם נביאי אמת אף שיתעסקו בסבלותם של שאר ישראל לא יפסקו נבואתן, לכך גזר שיעבוד אף על שבט לוי וכנזכר במדרש (שמ"ר ה, טז-יח) אמר להם פרעה, שבטו של לוי בשביל שאתם פנוים ממלאכה אתם אמרין נזבחה וכו', לכו לסבלותיכם וכו', תכבד העבודה - שאל יהיו נפישין בשבת וכו', שבזה יתברר נביאתן, וכנ"ל באלדד ומידד ממש. וגם ביטל השבתת שבת, מאחר שאין כונת משה רק בבטלה, ולא שיהי' נייחא לעבוד יום אחד.
3
ד׳ובזה יובן המשך הפסוקים, ויאמר פרעה אליהם למה משה וא"הרן, ר"ל שהוא שאלה בפני עצמו למה שניכם בשליחות זה, וכי תימא שכל אחד אומר שליחות בפני עצמו, זה אינו, וז"ש במדרש א"תם למה, מזה מוכח דדבריכם למה, ר"ל מזה ששניכם אומרים נבואה א' בסגנון אחד, מזה מוכח שאין בדבריכם ממש, רק כוונתכם שחפצים בבטלה, כמו שהם פנוים כך רוצים שיבטלו שאר העם. והראי', כי תפריעו את העם ממעשיו - במה שנפישין בשבת, ואם כדבריו של משה שחושש בתקנות רבו במה שעבדו יהי' לו נייחא יום אחד בשבוע, אם כן באותו יום שהוא חפשי מעבודת רבו הי' לו לפקח בעסקי עצמו באותו יום, ובאמת זה אינו אלא כוונתם להפריע את העם ממעשיו של עצמן גם כן, כי הם קורין באותו יום במגלה כנזכר במדרש (שם ה, יח). לכך גזר על שבט לוי ואמר לכו לסבלותיכם, שיכלה נבואתן בטורח העבודה, ויתפרסם לכל שאינן נביאים, ולבל יאמינו העם בהם, וכטענת יהושע באלדד ומידד הנ"ל.
4
ה׳ואח"כ אמר הן רבים עתה עם הארץ וגומר, ור"ל שהי' המס של עבודת לבינים קצוב מכל ישראל סך מנין פרטי, ועתה שניתוסף שבט לוי שהיו רבים יותר מכל השבטים כנזכר במדרש במנינם (בר"ר עא, ד), לולי שהי' האר[ו]ן מכלה בהם וכו' (במ"ר ג, יא), יעו"ש. ואם כן ישביתו העם מסבלותם שיהי' להם נייחא, כי יש להם עזר וסעד משבט לוי להשלים המנין מה שיחסרו הם.
5
ו׳וכי תימא שיוסיף המלך הסכום הקצוב על הכלל עבור שבט לוי, דזה אינו, כי דבר המלך אין להשיב לשנות דבריו ממנין הראשון, והתחכם בעצתו הרשע ואמר תבן לא ינתן להם ה"ם ילכו וקששו להם תבן, ר"ל שבט לוי ילכו וקוששו לה"ם לשאר העם תבן, כי נרפים הם שבט לוי על כן צועקים לאמור נזבחה לאלדינו.
6
ז׳וכי תימא אם כן מה זה שצעקו ישראל אח"כ למה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן ולבנים וגומר, היינו דשבט לוי לא הי' מספיק תבן לכל ישראל, וק"ל. תכבד העבודה ואל ישעו בדברי שקר, מאחר שהם מתנבאין שניהם בסיגנון אחד.
7
ח׳ובאמת כל זה אינו, כי אהרן הי' לו לפה למשה וכמפורש בפסוק (ד, טז), והנבואה לא נאמרה רק למשה לבדו ומשה אמרה לאהרן שיאמר לפרעה, והא דכתיב ויאמרו אל פרעה דמשמע דשניהם אמרו אל פרעה, היינו כמו שכתב האלשיך דאח"כ כשראה משה שדבריו הצליחו, כמ"ש (ד, לא) ויאמן העם, יעצוהו כליותיו מעתה ידבר גם הוא עם אהרן, וזה שנאמר ויאמרו אל פרעה וכו', יעו"ש בפ' וארא. אם כן מעולם לא נאמרה הנבואה מפי השם לשניהם רק לאחד, וזה שאמרו סיגנון אחד, ופרעה לא ידע מכל זה, וק"ל.
8