צפנת פענח, תרומה א׳Tzofnat Paneach, Terumah 1
א׳בפסוק ויקחו לי תרומה (כה, ב). בתנחומא (תרומה ב) זה שאמר הכתוב (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו וכו', אמר להן הקב"ה, התורה היתה שלי ולקחתם אותה, קחו אותי עמה, הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה. ויקחו לי, אמר הקב"ה לישראל התורה היתה שלי, למען תהי' תורת ה' בפיך (שמות יג, ט), והמשפט שלי, שנאמר כי המשפט לאלקים הוא (דברים א, יז), נטלתם אותה קחו אותי עמהם, הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי, עכ"ל.
1
ב׳כדי לבאר זה נבאר מדרש (שמ"ר לד, א-ב) ועשו ארון עצי שטים (שמות כה, י), הדא הוא דכתיב (איוב לז, כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכו', בצל שדי יתלונן (תהלים צא, א), בצל אל בצל רחום וכו' אין כתיב, אלא בצל שדי, בצל שעשה בצלאל, לכך נאמר בצל שדי יתלונן וכו'. אמר רשב"י ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה, כתר מלכות זה השולחן דכתיב בו (שמות כה, כד) זר זהב סביב, כתר כהונה זה המזבח, דכתיב בו (שמות ל, ג) זר זהב סביב, וכתר תורה זה הארון דכתיב בו (שמות כה, יא) זר זהב. זכה נעשה לו זר, לא זכה וכו'. ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו זר, ובארון כתיב ועשית עליו זר, ללמדך שכתר תורה מעולה מכולן, עכ"ל.
2
ג׳כדי לבאר זה, נבאר דקדוק אחד בפסוק (שמות כה, כג-כה) ועשית שולחן וגו' ועשית לו זר זהב סביב, ועשית לו מסגרת טופח סביב, ועשית זר זהב למסגרתו סביב. והוא תמוה מ"ט הזכיר בשולחן ב' פעמים זר. ורש"י ז"ל פירש - הוא זר האמור למעלה. מקשים למה הוצרך לכתוב ב' פעמים זר.
3
ד׳ונראה לי, דאיתא בש"ס דכתובות דף קי"א ע"ב וזה לשונו: אמר רבי אל(י)עזר, עמי הארצות אינן חיים, שנאמר (ישעיה כו, יד) מתים בל יחיו וגו' וכו' אמר לו רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי וכו', אמר לו מקרא אני דורש (שם כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון, כי טל אורות טליך, כל המשתמש בטל תורה התורה מחייהו וכו', כיון דחזיי' דקמצטער אמר לו רבי מצאתי להם תקנה מן התורה (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבק וכו', אלא כל המהנה לתלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה. פירש רש"י - על ידי דבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות.
4
ה׳ובזה יובן ויקחו לי תרומה, זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי, מה שנתתי לכם התלמידי חכמים שנקראים תורתי, להיות מהנה תלמיד חכם מנכסיו, לא יהי' זאת לכם לטורח ולמשא, כי לטובתכם היא למען יחיו בתחיית המתים כנ"ל, לכך אל תעזובו מלפרנס ולהנהותם מנכסיו. אפס שלא יהי' עיקר כוונתם בזה לתועלת עצמן, רק לעשות יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' על ידי הנותן והמקבל כנודע, וז"ש הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה קחו אותי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה, דהיינו לי לשמי, והבן.
5
ו׳והנה כתבתי ביאור מדרש שוחר טוב (תנחומא משפטים ט) ישב עולם לפני האלקים (תהלים סא ח), והשיבו לו חסד ואמת מן ינצרוהו (שם). דקשה הל"ל רק וחסד, ל"ל ואמת. והעולה משם, ששאל שני שאלות, א' שאלת העושר שאינה שוה בכל. וב' שאלת החכמה שאינה שוה בכל. והשיבו לו על שניהם, חסד היינו עושר, ואמת היינו תורה, שהעושר ישפיע מעושרו לתלמיד חכם, והחכם ישפיע מאור תורתו להעושר, וזש"ה (קהלת ז, יב) בצל החכמה בצל הכסף, זה ישפיע בצל הכסף וזה ישפיע בצל החכמה, וק"ל והבן, ובזה נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
6
ז׳ובזה יובן ויקחו לי תרומה, אמר הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה להיות מהנה תלמיד חכם מנכסיו כדי שיחיו בתחיית המתים כנ"ל. והמשפטים היו שלי, שהם תוכחת מוסר שנקרא משפט, ולקחתם אותם להוכיח את העם, ומזה נמשך להם פרנסתן. ובאמת אין זה עיקר הכוונה בשניהם, רק לקחתם אותם קחו אותי עמהם, הדא הוא דכתיב ויקחו לי, דהיינו לשמי, לעשות יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי', להיות זה משפיע תורה ותוכחת מוסר, וזה ישפיע לזה מעשרם שנקרא תרומה שיפרישו ממונם נדבה כפירוש רש"י ז"ל.
7
ח׳ובזה כתבתי ביאור ש"ס (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו'. וביאור פסוק (דברים טז, יח) ושפטו את העם משפ"ט צד"ק, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי', עיין מה שכתבתי במקום אחר מזה.
8
ט׳ובזה יובן מדרש הנ"ל, ועשו ארון עצי שטים, דקשה, מפני מה בכל הכלים כתיב ועשית ובארון ועשו, כמו שהקשה במדרש אח"ז (שמ"ר לד, ב), ומשני, אמר הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה וכו', יעו"ש.
9
י׳ועדיין קשה, תינח בדור ההוא שעסקו בארון זכו כולם לתורה, מה שאין כן עכשיו שאין ארון מה יעשו רוב העולם, שהם המוני עם, להיות זוכים בכתר תורה. וכי תימא על ידי שיעסקו בתורה, הא אמרו חז"ל במשנה ט' פרק ב' דאבות: אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ופירש במדרש שמואל כי גוזרים על הטיפה משעת יצירה אם יהי' חכם או טפש, וזש"ה (ירמיה ט, כב-כג) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי באלה חפצתי, וגזרתי עליך, ומאתי היתה זאת לך וכו', יעו"ש. אם כן איך יעשה האדם נגד גזירתו של הקב"ה שגזר על הטפה שלא יהי' חכם בתורה.
10
י״אלכך ביאר המדרש הדא הוא דכתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח להטיל על הבריות יותר מדי, כי על ידי שמהנה תלמיד חכם מנכסיו נחשב לו כאלו עסק בתורה, כי נעשה תמכין לאורייתא, ושפיר אמר שדי לא מצאנוהו שגיא כח, כי שדי פירש רש"י (בראשית יז, א) לשון די, כי מה שמשפיע העושר לחכם די מחסורו אשר יחסר לו, אז הוא על ידי הכסף הוא בצל החכמה, ובצל שדי יתלונן, וק"ל.
11
י״באו יש לומר, דכתבתי במקום אחר ביאור בהעלותך דכתב רבי משה אלשיך (במדבר ח, א) דיש ב' מיני מנורות, א' במשכן תחתון וא' במשכן חנוך מט"ט וכו', יעו"ש. ובזה יובן בצל שדי יתלונן, גימטריא מט"ט גימטריא שדי כמבואר בש"ס, והמשכן שעשה בצלאל שהוא צל שדי - של מט"ט שנקרא שד"י, יתלונן. וזהו גם כן שדי לא מצאנוהו שגיא כח, גם שיהיה משכן בצלאל צל שדי של מט"ט משכן עליון, מכל מקום לא מצאנוהו שגיא כח, רק ך' קרשים בצפון וכו', כמפורש במדרש שם, והבן.
12
י״גולכך בא לפרש רשב"י ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה, כתר מלכות זה השולחן והוא העושר, כתר כהונה וכו', וכתר תורה זה הארון, ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולם. הכוונה, כי מעלת כתר תורה נמשך מכולן, כי על ידי כתר שולחן שמשפיע מעשרו לתלמיד חכם נעשה כתר תורה, שהיא תמכין לאורייתא. וגם נמשך מכתר כהונה שהוא קו הימין, שכתבתי במקום אחר על פסוק (דברים יז, יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אם משתמש בגופו לצורך נשמתו נעשה משמאל ימין, ואם משתמש בנשמתו לצורך גופו נעשה מימין שמאל, יעו"ש. אם כן כתר תורה נמשך מכתר כהונה קו ימין, דהיינו כשעוסק בגשמי באכילה ושתי' ועסק פרנסה כדי שיוכל לעסוק בתורה ולהתחזק בתורה יותר על ידי זה, על דרך שכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (עירובין קד:) לא התירו לך אלא משום שבות, וביאור ש"ס (מנחות צט.:) לפעמים בטולה של תורה זהו יסודה, יעו"ש, אם כן מקשר הגשמי שהוא שמאל, בימין שהוא כתר כהונה קו ימין. וז"ש כתר תורה מעולה מכולן, דהיינו כשנמשך מכולן אזי הוא מעולה יותר.
13
י״דובזה מבואר קושיא הנ"ל, למה הזכיר ב' פעמים זר בשולחן, להורות כי מכתר שולחן נמשך כתר תורה כנ"ל. וזש"ה ועשית זר זהב למסגרתו, כשהוא סוגר ומקשר עם זר האמור למעלה. והוא על דרך שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מי"ג) ג' כתרים הם, וכתר שם טוב עולה על גביהן, והקשה הרב משה אלשיך דה"ל לחשוב ד' כתרים, וביאר כי כל כתר אינו נקרא כתר כי אם על ידי כתר שם טוב, והבן. ושפיר אמר אם זכה להשתמש בתורה על ידי שקושר הגשמי ברוחני וכנ"ל, אז נעשה זר, וממילא נשמע וכו', והבן.
14
ט״וועל פי זה נבאר פסוק פ' ואלה המשפטים (כא, ב-ו), כי תקנה עבד עברי וגו' אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים ובנות האשה וילדי' תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני לא אצא חפשי, והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם. והספיקות עם ביאורן כתבתי במקום אחר.
15
ט״זוהרב משה אלשיך (שמות כא, ו) כתב, כי אדם שיש לו זכיות ועוונות, ובמותו יעלו הזכיות למעלה, והוא ירד למטה בגיהנם עד שיטהר וכו', וזש"ה אם אדוניו יתן לו אשה, היא נשמה קדושה. וילדה לו בנים, היא מצות עשה. או בנות, היא מצות לא תעשה. האשה וילדיה, הנשמה והמצות, יהיו לאדוניה, ויתדבקו אליו יתברך, והוא יצא בגפו משולל מהם, עד אשר יטהר. ואומר אהבתי את אדוני יתברך וגו', והגישו אל הדלת, שיפתח לו שערי תשובה. ורצע את אזנו, על ידי השמיעה שנאמר (ישעיה נה, ג) שמעו ותחי נפשכם, וזהו ועבדו יתברך לעולם וכו', יעו"ש.
16
י״זלבאר זה, נבאר פסוק (שמות כג, כה) ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. והספיקות עם ביאורן עיין במקום אחר.
17
י״חוכעת נראה לי, דכתבתי ביאור ש"ס דיבמות (מט:) אמר רבא מידן דייני' וקטליה, משה רבך [אמר] כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כא), ואתה אמרת (ישעיה ו, א) ואראה ה' יושב על כסא רם ונשא וכו', אמר ישעיה ידענא בי' דלא יקבל מה דאימא לי' וכו'. וכתבו התוספת (ד"ה אשוייה) פירש רבינו חננאל, שרצה להשיבו במשה נמי כתיב (שמות כד, י) ויראו את אלקי ישראל. ויש להקשות מה בעי תוספות בזה. וכתבתי שם ביאורו. וגם ביאור קושיא, דאכתי גם לפי תירוץ התוספות קשה סתירת הפסוקים אהדדי, דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי, והאיך כתיב ויראו את אלקי ישראל, ובארתי שם, יעו"ש.
18
י״טוכעת נראה לי, דאמרו חז"ל באבות פרק ג' משנה ד': רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר וכו', אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. והקשה במדרש שמואל (אבות שם) למה נקט לשון שאכלו לשון עבר, וגם תיבת אחד מיותר. וביאר זה על פי פסוק ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך, והקשה דפתח בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד. וביאור דתפלה דרבים הוא מעולה, כי ברוב עם הדרת מלך, מה שאין כן אכילה דביחיד היא מעולה וכו', לכך אמר שלשה שאכלו בדיעבד וכו', יעו"ש. והר"י בן שושן הקשה למה נקיט ג' שאכלו, ולא אמר שנים שאכלו. וביאר שם וכו', יעו"ש.
19
כ׳ונראה, דאיתא בש"ס פרק ז' דיומא (עב:) אמר רבי יוחנן, ג' זרים הם, של מזבח של שולחן של ארון, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין הוא מונח, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, שמא תאמר פחות שבהן הוא, תלמוד לומר (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו וגו'. ופירש רש"י (ד"ה בי) וגדול הממליך מן המלך וכו', יעו"ש. ולגבי כהונה כתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים, מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים (הוריות יג.). רבי יוחנן רמי, כתיב זר וקרינן זיר, זכה נעשה לו זיר לא זכה נעשה לו זרה הימנו. רבי יוחנן רמי, כתיב (דברים י, ב) ועשית לך ארון עץ, וכתיב (שמות כה, י) ועשו ארון עצי שטים, מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. הרי כתר תורה גדול מכולם. ובמדר"ש גם כן אמר ג' זירים הם וכו'.
20
כ״אונראה לבאר ג' מאמרי רבי יוחנן הנ"ל, כי בא לפרש ענין עולם הזה, שנקרא שלחן אחד ויש בו ג' סוגי' אנשים האוכלין על שולחן אחד. והענין, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דעירובין (קד:) רבי שמעון אומר [מקום] שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות וכו'. וביאור ש"ס דמנחות (צט.:) אמר ריש לקיש לפעמים בטולה של תורה זהו יסודה. וביארתי שם על פי מה ששמעתי ממורי זללה"ה ביאור פסוק (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב וגו'. והעולה משם, כי הנה כאשר אדם עוסק בצרכי גופו, דהיינו אכילה ושתי' ועסק פרנסתו רק כדי שינוחו המוחין ולחזור לתורתו ולעבודתו יתברך, אז נעשה עסק העולם הזה כסא לעסק העולם הבא, וזה שלא התירו לך אלא משום שבות וכו', יעו"ש. הרי יש בחינה אחת מג' סוגי אנשים הנ"ל האוכלין על שולחן אחד, ובחינה זו מעולה שנכלל בו ג' זירים הנ"ל, וזש"ה (עי' שמות כה, כה) ועשית למסגרתו זר זהב סביב, שסוגר ומקשר ג' זירים יחד, זר שולחן. זר מזבח, שנקרא זה השולחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא, כב) הנאמר במזבח. וזר של ארון כתר תורה, שאמרו עליו דברי תורה. ובזה יובן שלשה שאכלו על שולחן אחד דייקא, ג' סוגים הנ"ל הם על שולחן אחד, והבן.
21
כ״בבחינה ב', כתבתי במקום אחר ביאור פסוק (עי' בראשית כח, ל) ויאהב יעקב את רחל מלאה וגו', דכתב הרמב"ן (דברים יא, כב) ב' מיני דביקות וכו', יעו"ש. והעולה משם, שמקשר את עצמו תחלה בו יתברך, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, גם ששוהא מלחזור לתורתו כל היום גם כן מהני.
22
כ״גבחינה ג' שכתבתי שם, וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית כט, לא), שאינו מקשר את עצמו תחלה בו יתברך, אז רחל עקרה וכו', יעו"ש. אמנם אם אינה שנואה לאה לגמרי, רק שאינו בר הכי שיוכל לקשר את עצמו תחלה בו יתברך, מכל מקום עצה יעוצה לשמוע דברי תורה מזולתו, ואח"כ יצא לעסקיו, אז מקיים שמעו אלי ותחי נפשיכם (ישעיה נה, ג), נקרא גם כן עובד ה', כמו שכתב רבי משה אלשיך הנ"ל, ועבדו יתברך לעולם.
23
כ״דובזה יובן ג' שאכלו על שולחן אחד, דהיינו ג' סוגי אנשים הנ"ל שאכלו על שולחן אחד, בחינה [א'] גם שעסק בעסק עולם הזה, שנקרא שלחן, מכל מקום הי' כוונתו שיוכל לומר עליו דברי תורה, לחזק המוחין לתורה ועבודת ה' כנ"ל. בחינה ב', שכבר אמר דברי תורה לקשר את עצמו בו יתברך, ואח"כ עסק בצרכי עולם הזה להיות לו מה לאכול על שולחן. בחינה ג', שאמרו דברי תורה בפניו והטה אוזן לשמוע דברי תורה תחלה, ואח"כ יצא לפרנסתו, קיים גם כן שמעו אלי ותחי נפשכם. מה שאין כן אם ג' שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כלל, שהוא אפילו בחינה ג' אינו, אז נקרא זבחי מתים. מה שאין כן ג' שאכלו בג' בחינות הנ"ל, שאמרו עליו דברי תורה כל אחד לפי בחינתו, אז נקרא השלחן אשר לפני ה', והבן.
24
כ״הולכך ג' מאמרי רבי יוחנן הנ"ל שייך אל ג' סוגי אנשים הנ"ל, בחינה אחד הוא בחינה מאמר אחד של רבי יוחנן. בחינה ב' הנ"ל הוא מאמר ב' של רבי יוחנן, שאם זכה לקשור עצמו תחלה בו יתברך אז נעשה זיר, ואם לאו נעשה זרה, שנקרא זבחי מתים. בחינה ג' הנ"ל לשמוע תורה מן תלמידי חכמים, ואח"כ ילך לעסקו, ונגד זה מחויב לעשות מלאכתו של תלמיד חכם, כי זה משפיע לזה מעשרו שיעשה מלאכתו, כמו שכתבתי לעיל במדרש שוחר טוב, והבן.
25
כ״וובזה יובן פסוק הנ"ל ועבדתם את ה' אלהיכם וגו', כי בפסוק זה מרומז ג' בחינות הנ"ל. בחינה אחד ועבדתם את ה' אלקיכם, כי עסק העולם הזה הוא טפל אל עבודת ה', וזה מרומז תיבת את שהוא טפל, כי ענין אכילה ושתיה ושארי עסק פרנסה הוא רק משום שב"ות כנ"ל.
26
כ״זוברך את לחמך, הוא בחינה ב', גם שאין כוונתו לעשות עיקר מעסק התורה רק עושה העיקר מעסק העולם הזה שיתברך לחמו ומימיו, מכל מקום מאחר שמקשר את עצמו בו יתברך תחלה, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, מכל מקום מאחר שעבדתם את ה' תחלה, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, לכך ובירך את לחמך ואת מימיך.
27
כ״חבחינה ג', והסירותי מחלה מקרבך, גם שאינו בבחינה א' הנ"ל, וגם אינו בבחינה ב' הנ"ל, שאינו יודע לקשר את עצמו בו יתברך, מכל מקום יש בחינה ג' ועבדתם את ה', על ידי שישמע תורה ומוסר ואח"כ יוצא לעסק פרנסה, ואז נקרא שמעו אלי ותחי נפשיכם. אמנם לפעמים יש בזה מניעה שמונעין ממנו בחינת השמיעה, כמו שכתב הרמב"ם פרק ו' מהלכות תשובה (הלכה ג) וזה לשונו: ויש אדם שהרבה לחטוא מדעתו ורצונו, עד שמונעין ממנו דרכי התשובה כדי שיאבד בחטאו, שנאמר (ישעיה ו, י) השמן לב העם הזה וכו', יעו"ש. וכזה כתבתי במקום אחר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים, למנוע מהן השמיעה שלא ישמעו ולא יעשו תשובה, לא אשים עליכם כי אני ה' רופאך, על ידי השמיעה יזכה לתשובה שנקרא רפואה כמו שכתב הרמב"ם (הל' תשובה שם) וכו', יעו"ש. ונגד זה אמר והסירותי מחלה מקרבך, כי המחלה אשר שמתי במצרים למנוע השמיעה שלא ישמעו ולא יקבלו מוסר, אסיר מקרבך, והבן.
28
כ״טובזה יובן אם אדוניו יתן לו אשה, דכתב בעל העקידה (שער צא) שעסק הפרנסה נקרא אשה וכו', יעו"ש. וכן כתב בעל עוללות אפרים המגרש אשתו ראשונה (גיטין צ:), כי יש לאדם שתי נשים, אחת בעסק הפרנסה ושני' בעסק התורה וכו', יעו"ש. ואמר אם אדוניו, שהוא הקב"ה, יתן לו אשה, שהוא עסק הפרנסה, ועל ידי זה וילדה לו בנים דייקא, שנשתמש בגשמי לצורך הרוחני והבנים שייכי לו ולא לה, לכך האשה וילדי' תהי' לאדוניה, כי גם הבנים שנולד מן הגשמי של האשה נעשה רוחני, והיינו בחינה א' הנ"ל.
29
ל׳ואם אמור יאמר וגו', היינו בחינה ב' הנ"ל, אהבתי את אדוני ואת אשתי, גם שאהבתי את אדוני מכל מקום אהבתי אשתי גם כן, שרוצה לעסוק הרבה בעסק הפרנסה שנקרא אשתי יותר מכדי שינוחו המוחין שהוא בחינה א' הנ"ל, לכך עצה יעוצה והגישו אל האלהים, כמו את האלהים התהלך נח (בראשית ו, ט), שהוא בחינת דביקות וקישור בו יתברך, והכי נמי יקשור את עצמו תחלה בו יתברך ואחר ילך לעסק פרנסה.
30
ל״אבחינה ג', והגישו אל הדלת, שהוא שער התשובה, על ידי ורצע את אזנו, שיהי' מרוצע לשמוע חכמה ומוסר מן החכמים, ועל ידי זה ועבדו לו יתברך לעולם, כמו שכתב הרמ"א הנ"ל. אח"כ ילך לעסק פרנסתו, גם שאינו כב' בחינות הנ"ל, מכל מקום גם בחינה ג' הוא נכון לפניו יתברך, והבן.
31
ל״בונחזור לביאור קושית תוספות הנ"ל, דכתבתי במקום אחר ששמעתי ממורי זללה"ה ביאור פלוגתא בית שמאי ובית הלל (כתובות טז:) כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה וכו'. והעולה משם, כי בידיעת האדם שידע ומאמין שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו, בכל תנועה ומחשבה הכל ממנו יתברך, אז יתפרדו כל פועלי און וכו', יעו"ש. ובזה כתבתי ביאור משנה (אבות פ"א מ"א) והעמידו תלמידים הרבה, והבן. והיא בחינת (דה"י א כח, ט) דע את אלהי אביך, ששמעתי ממנו גם כן בענין זה.
32
ל״גובזה יובן קושיא הנ"ל, דלא קשה סתירת הפסוק הנ"ל, כי הוא ודאי מה שאמר משה רבינו עליו השלום כי לא יראני אדם וחי היא האמת, ומה שנאמר ויראו את אלהי ישראל, היינו כי ראו והבינו שהכל בחינת כבודו יתברך, כל תנועה ומחשבה הכל הוא כבודו יתברך בעצמו, שהיא בחינת דע את אלהי אביך. וזה הענין גם כן מה שאמרו (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו, בכבודו נגלה להם והיו מראין אותו באצבע כפירוש רש"י, והוא גם כן על דרך הנ"ל, והבן.
33
ל״דעוד יש לומר ביאור משנה ג' שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה נקרא זבחי מתים, ואם אמרו דברי תורה נקרא זה השולחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא, כב). ונבאר גם כן קושיא מה שהקשה המדרש שמואל ל"ל אחד.
34
ל״הדכתבתי במקום אחר ביאור משנה (שבת פ"ז מ"ב) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו'. וביאור משנה (כתובות פ"א מ"ח) ראוה מדברת עם אחד בשוק וכו', יעו"ש. ובסגנון זה יבואר משנה זה גם כן, כי נודע מה שנאמר בזוהר (ח"ב קנג:) כי מן בחינת השלחן נמשך שפע ופרנסה בעולם הזה, וזהו סוד שולחן עם לחם הפנים שבמקדש וכו', יעו"ש. ויש ג' סוגי בני אדם האוכלין משולחן שבעולם הזה, בחינה א', כי עסק צורך פרנסתו הוא בסוד החיות רצוא ושוב שכתבתי לעיל, וזה נקרא שולחן אחד, עם אחדות יתברך. בחינה ב', שמקשר את עצמו תחלה בו יתברך על ידי שמתבודד תחלה בעסק תורתו יתברך ובעבודתו, אח"כ יוצא לעסק פרנסתו, וזה נקרא גם כן שולחן אחד. ובחינה ג' ורצע את אזנו לשמוע תורה ומוסר, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, ונודע כי על ידי שומע ומשמיע נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי', כי זה טעם שאמרו בש"ס (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם ברכה וכו', ובזה נעשה גם כן שולחן אחד. ובזה יובן ג' שאכלו על שולחן אחד, דייקא.
35
ל״ואמנם יש לבאר ולא אמרו עליו דברי תורה וכו', שתיבת עליו מיותר. וגם מה ענין זבחי מתים לכאן. ונראה לי, דנודע מה שכתב בזוהר דאמר הינוקא בעית לאכול בקרבא, שהלחם יש לו ב' משמעות, א' כפשוטו שהסעודה נקרא לחם, כמו עבד לחם רב (דניאל ה, א). פירוש ב' משמעות לחם לשון מלחמה, כמו לחם את לחמי (תהלים לה, א), כי אם יוכל לברר הניצוצות על ידי כוונת האכילה אז נקרא השולחן בסוד המזבח, זה השולחן אשר לפני ד'.
36
ל״זועם זה יובן ג' שאכלו על שולחן אחד, היינו ג' בחינות הנ"ל, וכל אחד נקרא שולחן אחד כנ"ל, אבל עיקר חסר ולא אמרו עליו דברי תורה, כי הכוונה והמחשבה נקרא אמירה כנודע, וז"ש ולא אמרו עליו דברי תורה, על המאכל, שהוא כוונת האכילה לברר הניצוצין מהקליפה אל הקדושה, אז נקרא זבחי מתים, כי נשארה הניצוצין בקליפה שנקרא מתים, מה שאין כן אם אמרו עליו דברי תורה נקרא זה השולחן מזבח, עליו נאמר זה השולחן לפני ה', והבן.
37
ל״חובזה תבין ביאור ש"ס הנ"ל, ג' זירים הם, שהם כנגד ג' בחינות הנ"ל, של ארון היינו בחינה אחד הנ"ל, כי עסק פרנסתו הוא שנתחזק בתורה, וזה נקרא ארון. בחינה ב' בחינת מזבח. בחינה ג' בחינת שולחן סתם, והבן.
38
ל״טועל פי זה נבאר פסוק בפ' כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה', זה יתנו מחצית השקל (שמות ל, יב-יג). והספיקות יבוארו במקום אחר, כל השונה הלכות וכו' (מגילה כח:, נדה עג:).
39
מ׳וכעת נראה לי על פי מה ששמעתי מהרב המנוח מוהר"ם שיש בעניני בני אדם ד' מיני זיווגים, אחד, זיווג פנים בפנים, כשלומד ומתפלל בתכלית השלימות. בחינה ב' בחינת זיווג אחור בפנים, דהיינו כשהוא טרוד בעסקיו ואין פנאי ללמוד, ומכל מקום חושק תמיד שימצא עת הפנוי שיוכל ללמוד. בחינה ג' היא זווג פנים באחור - גם שילמד ומתפלל מבלבלין אותו מחשבות זרות מחמת טרדתו. ויש עוד בחינה ד' זיווג אחור באחור, הגרוע מכל ג' בחינות הנ"ל.
40
מ״אוהנה בחי' ג' זיווגי הראשונים נראה לי שיש לרמזם בג' בחינות שיש בו לאכול על שולחן אחד, מה שאין כן בחינה ד' בחינת זיווג אחור באחור אין בזה תקנה כי אם במה ששמעתי ממורי זלל"ה ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כז, יז) וכו', ודפח"ח, והבן.
41