צפנת פענח, משפטים י״אTzofnat Paneach, Mishpatim 11
א׳ביאור פסוק אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וגו' (שמות כב, כד). וי"ל, שאם זה אינו רשות רק חובה, כדסבירא לי' לרבי ישמעאל (מכילתא בחודש יא), אם כן מ"ט כתיב אם ולא אשר. ועוד את עמי את העני עמך, כפל ומיותר, וחז"ל (ב"מ עא.) דרשו וכו'.
1
ב׳ונבאר פסוקי פ' תרומה (שמות כה, ב-ג) ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת וגו'. דכתבתי לעיל על מה אבדה הארץ (ירמיה ט, יא), המוני עם, על שלא ברכו בתורה תחלה (נדרים פא.), שלא הי' יתרון לאור מן החשך זולתו וכו', לכך הזהיר והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות יט, ה), ר"ל כל העמים יהיו כסא לאור על ידי יתרון שיש לאור מן החשך, ואז כי לי כל הארץ, כנ"ל להרים ולהניף כל הארץ לו לשמו יתברך. ועל דרך שכתבתי בשם מורי זללה"ה הני תרי בדחי שהם בני עולם הבא (תענית כב.), שידעו להרים ולהניף כל בני עולם וכו', ודפח"ח.
2
ג׳ונודע כי השכינה שהיא ה' אחרונה שבשם הוי"ה מקנן בעולם העשיה, וזש"ה אברהם שנקרא בתוספת ה' כי אב המון גוים נתתיך (בראשית יז, ה), וכתבתי מזה במקום אחר.
3
ד׳ובזה יובן ויקחו לי תרומה, ר"ל תרום ה', להרים ולהניף ה' שהוא עולם העשיה להקב"ה לו לשמו, שהוא ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתי', והיינו מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ר"ל מכח זה שידבנו לבו, להתקרב יותר להשם יתברך שהוא צור לבבי (תהלים עג, כו), שיש לו יתרון אור מכח החושך של זולתו שהוא מאת כל איש - רוב העולם, ורובו ככולו ההולך בחושך כל ימיו, ולי נתן בינה יתירה לפרוש מדרך זה ולילך בדרך החיים, ויש לו תענוג יותר מזה, אז תקחו את תרומתי להרים כנ"ל.
4
ה׳ואחר שאמר דרך כלל חזר ומפרש דרך פרט איך ימשוך לו יתרון אור מחושך זולתו, ונקט ג' עמודי עולם, שהם ג' קוין, ימין ושמאל ואמצעי, אשר מהם יקח יתרון אור מהחשך, והם זהב וכסף ונחושת, כי (איוב לז, כב) מצפון זהב יאתה, ר"ל מצפון, שהוא היצר הרע שנקרא צפוני, המחשיך אנפי הבריות, נמשך ממנו יתרון אור חשוב, כמו זהב שמצפון יאתה, כמו שכתבתי במקום אחר איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות פ"ד מ"א) גם מיצר הרע, כרבי מאיר שנקרא חכם (הוריות יג:), תוכו אכל וקליפתו זרק (חגיגה טו:) וכו', ונמשך לו יתרון אור מחשך של עצמו, ומכל שכן שיש יתרון אור מחשך של זולתו כמובא בספרי מוסר שאם אחד בעל הבהמה שדינו להמית, ובשביל תענוג מאוס מסר עצמו למיתה, מכל שכן שיש למסור עצמו למיתה עבור תענוג נצחי אמתי, הרי מצפון זולתו זהב יאתה לחכם. וכיוצא בזה הרבה, שיש ליקח מוסר ואור לעצמו מחשך זולתו ההולך אחר עצת היצר הרע בחשך כל ימיו ואינו יכול ליקח עצמו אור מהחשך, מה שאין כן זה החכם וכו'.
5
ו׳ונראה לי דזה שאמר הכתוב (משלי ו, כג) נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. כי תכלית חכמה הוא מעשים טובים הם המצות, וכמ"ש בש"ס דברכות (ברכות יז.), וכן אמרו (קדושין מ:) תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הרי המעשה עיקר, וכן אמרו (אבות פ"ג מ"ט) כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת. ובזה יובן נר מצוה ותורה אור, ר"ל כאשר יש לו נר מצוה שהיא המעשה, ותורה אור - אז התורה אור לו לענין שיכול ליקח דרך חיים על ידי תוכחת מוסר מחושך זולתו. מה שאין כן בלאו הכי אין התורה אור לו שימשוך לו יתרון אור מחשך זולתו, כי אין תורתו מתקיימת ואין לו אור, והבן. הרי שפיר יש יתרון אור מצפון שנקרא חושך, ואז מצפון זהב יאתה.
6
ז׳בחינה ב' כסף, על ידי שכוסף וחושק לכל תאוות הגשמיים הרעים שנקרא חושך, מזה יש ליקח יתרון אור מהחשך, ולכך אמר רבי סעדי' גאון שיש לכסוף ולחשוק בכל ענייני גשמיים וכו', ושמעתי משל ממורי זללה"ה וכתבתי במקום אחר, ומובא מעשה רבי יצחק דמן עכו וכו'.
7
ח׳בחינה ג' ונחושת, דכתב בזוהר פרשה תרומה דף קל"ט (ע"א) כי תחש עם אות נ' שהוא מזבח קדישא נקרא נחושת וכו', יעו"ש. הרי כי הקליפה נקרא תחש, והקדושה שבתוכו המחיי' אותה נקרא נ', ות' אונקלוס תחש ססגוונא, ופירשו חז"ל (תנחומא תרומה ו, רש"י עה"פ) שיש לו הרבה גוונין ומתפאר בגוונין שלו, ר"ל שכל גוונין של כמה מיני חושך וקליפות דתחש, יש ליקח מתוכו יתרון אור הקדושה אות נ', באופן ששש ומתפאר בכל מיני גוונין שלו, שיש יתרון אור מהחשך, והבן.
8
ט׳ובזה יובן אם כסף, ודרשו שהוא חובה ולא רשות, שיש לכסוף גם לכל תאות הגשמיים וכרבי סעדי' גאון הנ"ל, שיש לדבריו רמז וסמך מפסוק זה, שצריך שלא ישאר בבחינה זו, אלא כשכוסף לאיזה דבר תלוה את עמי, ר"ל שתחבר את בחינת שהוא עמי, שדרשו חז"ל אל תקרי עמי אלא עמי, מי שהוא עמו יתברך. ומי הוא, את עני, כי יצר הטוב שנקרא עני ומסכן אשר דבריו אינם נשמעין, וכמו שדרשו בש"ס דנדרים (לב:) ומצא בה איש מסכן ומלט העיר בחכמתו וכו' (קהלת ט, טו), לעשות מיצר הרע הכוסף בגשמי יצר הטוב, שעל ידי מוסר שיקח לעצמו מתאות הגשמיות יבא לכסוף במושכלות, וכמעשה דרבי יצחק דמן עכו הנ"ל, והבן.
9
י׳אמנם שאין זה בחינת רוב העולם רק בחינת החכם היכול ללמוד מכל אדם, וגם שיש לו נר מצוה ותורה אור אז יוכל ליקח דרך חיים על ידי תוכחת מוסר של חשך זולתו, מה שאין כן בחינת רוב העולם אינו בכלל זה, לכך כתיב אם כסף, רשות לרוב העולם, מה שאין כן לאנשי מעשה ויחידי סגולה חוב שיכסוף כאמור, והבן.
10
י״אעוד יש לומר אם כסף, דכתיב לשון רשות, והדרש שהוא חוב, נראה לי דשניהם אמת, כשכוסף לדבר רשות הוא רשות, ואם כוסף לדבר מצוה וחוב הוא חוב. ואמנם עצה היעוצה בעצת התורה, שאם כוסף לדבר מצוה וחוב שאז הוא חוב, מכל מקום יראה לחבר בזה אנשי המוני עם, על ידי שיראה שיהי' לו יתרון אור ותענוג מהחשך זולתו של המוני עם, ובזה נעשה כסא זה לזה, וכנ"ל.
11
י״בובזה יובן אם כסף, שיש לך תענוג וכוסף לעבודת ה', תלוה ותחבר עמך את עמי, שהוא עני בדעת, שיתחבר עמך על ידי יתרון אור שיש לך מן החשך של עמי המוני עם העני הדעת, שיהי' עמך כסא זה לזה על ידי יתרון אור הנ"ל. וזש"ה (שמות יא, ב) וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף, עיין ביאורו בזה במקום אחר. ולא תהי' לו כנושה לחוב אותו במה שאינו עושה כמותך, אדרבה יותר תחזיק טובה להשם יתברך על ידו, כמו שכתבתי ביאור ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח) על ידי יתרון שיש לך ממנו, שהוא כמוך בריה מכל מקום לא נותן לו דעת זה שחננך השם יתברך בינה יתירה ממנו, וראוי לשבחו ולהודות להשם יתברך יותר, כחכמי יבנה שכתבתי לעיל אני ברי' וחבירי וכו' (ברכות יז.).
12
י״גולא תשימון עליו נשך, דכתבתי במקום אחר דיש ב' מיני מוכיחין המוכיחין בשער בת רבים, ואחד נאמר עליו (במדבר כא, ו) וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, רק יהי' מסוג ב' ויכלול לעצמו בדברי תוכחה, וז"ש ולא תשימון עליו נשך דייקא, והבן.
13
י״דועל פי זה נבאר פסוק בפ' תרומה (שמות כה, לא-לז) ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה (את) המנורה וגו', ששה קנים יוצאים מצדי' שלשה קני המנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני וגו', ועשית את נרותי' שבעה, והאיר (אל) [על] עבר פני' וגו'. ויש להבין איך שייך זה בכל אדם ובכל זמן, שהתורה נצחית וכו'. מקשה תיעשה, אם כן ל"ל הצווי בפרטות איך לעשות, אחר שממילא נעשית. ועוד תיעשה אות י' ואות ה' מיותר.
14
ט״וונראה לי, דכתבתי במקום אחר קרב אל המזבח ועשה את חטאתך וגו' (ויקרא ט, ז), וביאור ימינך [ה'] תרעץ אויב וגו' (שמות טו, ו), כי גבורי כח עושי דברו (תהלים קג, כ), מן אות י' נעשה אות ה' וכו'. וזש"ה ימינך ה', על ידי הצדיקים גיבורי כח מהפכין שמאל לימין, תרעץ אוי"ב ונעשה אוהב וכו', יעו"ש.
15
ט״זובזה יובן ועשית מנורת זהב טהור, ר"ל כי צורת האדם הוא צורת ציור מנורה, כמו שכתב בתקונים וכו', והתכלית שיעשה היצר הרע, שהוא צפוני, שמצפון זהב יאתה, שיטהרו שיהפך מן נבל לבן, מטומאה טהרה, שיהי' זהב טהור.
16
י״זמקשה תעשה המנורה, ר"ל באמת יש ב' משמעות לתיבות מקשה, א' כפשוטו, קשה. ב' כפירוש רש"י שיכה בקורנס וכו'. ושניהם אמת, שזה נמשך [מזה], להפך מיצר הרע יצר הטוב הוא קשה, אמנם זה עיקר הכוונה שיהי' גיבורי כח עושי דברו, שיכה בפטיש עד שיעשה מאות י' גולמי אות ה', וז"ש תיעשה, ונעשה מן אוי"ב אוה"ב.
17
י״חומפרש שיש ג' קני מנורה מימין, מצד היצר הטוב, מחשבה ודיבור ומעשה, שהוא בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל, יד), שבזה תלוי כל מעשה הטוב. ויש ג' קני משמאל מצד היצר הרע. ואחר שיהפך מיצר הרע ליצר הטוב אז ועשית נרותי' ז' להאיר אל עבר פני', אל מול פני המנורה, שיהיו כולם פונים אל מקום אחד לעשות רצון קונו, שהוא פני' המנורה, והבן.
18
י״טועל פי זה נבאר פ' תצוה (שמות כז, כ) ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וגו'.
19
כ׳ונבאר פסוק זכור וגו' והי' בהניח ד' לך מכל אויבך תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח (דברים כה, יז-יט). וי"ל, הא כתיב סוף בשלח (שמות יז, יד-טז) כתב זאת זכרון בספר וגו' כי מחה אמחה את זכר עמלק וגו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור. משמע שהוא מוטל על השם יתברך מלחמה זו ולא על ישראל, ואיך אמר תמחה. גם כפל מחה אמחה וגו'. וכן הקשה רבי משה אלשיך ב' קושיות אלו.
20
כ״אונראה לי, דאיתא בש"ס דבבא בתרא פרק ב' (כא.) אמר לי' מאי טעמא עבדית הכי, אמר לי' דכתיב תמחה את זכר עמלק, אמר לי' והא אנן זכר קרינין וכו', יעו"ש. יש להבין קושית מוהרש"א אם יואב הטעוהו רבו, כל ישראל איך נעלם מהם וכו'. ועוד וכי לא ידעו שנענש שאול על שחמל על מיטב הצאן וכו'. וביאור יעו"ש.
21
כ״בונראה לי, דהקשה רבי משה אלשיך מ"ש מלחמה לה' בעמלק מדור לדור, וכי לא יכול לעקרו ולשרשו ברגע. וביאורו, כי שר עמלק הוא יצר הרע שנתגבר בעונות ישראל וכו', יעו"ש.
22
כ״גוכבר זכרנו שעיקר לעשות מיצר הרע יצר הטוב, ונעשה מן אויב אוהב, ואז מצפון זהב יאתה וכנ"ל. וז"ש (שה"ש א, יא) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, והבן. וזש"ה (משלי כה, יא) תפוחי זהב במשכיות כסף, וק"ל. ומה שהי' אויב אות יו"ד שהוא זכר, נעשה אוהב אות ה' נוקבא, שנחלש כח היצר הרע מלהרע, כמ"ש בזוהר (ח"א קכח:, קלז:) שגם לעתיד לא יתבטל היצר הרע, ומה שהי' נבל יהי' לבן, ושתי בנות לוט יהיו ב' בנות, א' לאה שנלאה מכחה ורשעתה וכו', יעו"ש.
23
כ״דובזה יובן, שמלחמות עמלק שהוא היצר הרע, שתמחה זכר עמלק, שימחה אות י' אויב ויעשה אות ה' אוהב נוקבא, ולזה נתכוין יואב וכל ישראל, וזהו מצד בחירת ישראל בטוב בחירתן, לכן הזהיר להם תמחה זכר עמלק וגו'. ואחר שעשית את שלך אז אני אעשה את שלי, וז"ש כי מחה אתה אות י' ותעשה אות ה' מזכר נקבה, ואז אני אמחה זכר עמלק, כי גבורי כח עושי דברו מהפכין מדת הדין, כי שר שלו שהי' ס"ם יצר הרע נמתק ונעשה יצר הטוב, ואינו בשם הנ"ל רק בשם אחר, והבן.
24
כ״הובזה יובן ואתה תצוה את בני ישראל, ר"ל כמו משה רבינו עליו השלום שמצד טבעו היו בו מדות רעות מצד יצר הרע, ומצד טוב בחירתו שינה הטבע, על ידי שעשה מיצר הרע יצר טוב, כאשר כתבתי במקום אחר, כך תצוה א"ת בני ישראל, שיש בהם מן אות א עד אות ת סוף המדריגות, ששם רגליה יורדות מות, מדור היצר הרע וס"מ שהוא מר כזית, ועל ידי זה כתית ליצר הרע יהי' שמן למאור, ואז ויקחו אליך, דומה לך, שמן זית זך, י' פעמים ז"ך גימטריא ר"ע, ועל ידי כתית ויסורין יהי' למאור, שעל ידי גיבורי כח עושי דברו נתהפך יצר הרע חושך למאור ויצר הטוב, וק"ל.
25
כ״וועל פי זה נבאר ש"ס דמגילה (ז:) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי וכו', והוא תמוה.
26
כ״זוהנה כתבתי לעיל להמתיק הדין בשרשו, על ידי שימצא בתוך הדין שורש החסד, ונעשה כולו חסד וכו'. והנה אמרו בש"ס שם (מגילה יד ע"א) גדולה הסרת טבעת מאחשורוש להמן, מן מ"ח נביאים וכו', הרי שיש בדין שורש חסד, שזכו לימין פשוטה לקבל שבים על ידי המן, ונמתק הדין בשרשו החסד, ונעשה כולו חסד, אך שלא יעשה כסא זה לזה צריך להשתכר שלא יעשה בדעת מכוין, ועל דרך שכתב בפרי עץ חיים (ש' הפורים פ"ו) מזה, יעו"ש. ובזה יובן חייב אינש לבסומי, שיש בו ב' פירושים ושניהם אמת, א' לבסומי ולהמתיק הדין בשורש החסד, אז נעשה מן ארור ברוך, וז"ש עד דלא ידע וכו', לכך עצה יעוצה להשתכר בפוריא. פירוש ב' לבסומי ולא יעשה זה בדעת, ואז אין מגיע לקליפה תועלת, והבן.
27
כ״חעוד יש לומר, כי תמחה את זכר עמלק שזכרתי שיעשה מן אוי"ב אוה"ב, וז"ש חייב אינש לבסומי בפוריא, אפילו בחינת אינש מדריגה פחותה, יעשה זאת על כל פנים בפוריא מה שעושין שלומי ישראל בכל השנה, עד דלא ידע בין ארור המן שהוא אוי"ב, ובין ברוך מרדכי אוה"ב, והבן.
28
כ״טעוד י"ל, ונבאר ענין תענית אסתר שכתב הרוקח (הל' פורים) שאין לו סמך וכו'. וגם מה שכתב הרא"ש (מגילה פ"א ס"א) בשם רבינו תם י"ג זמן קהלה לכל הוא, שנקהלין לתענית אסתר וכו', יעו"ש. מכל מקום יש להבין, מה דהוי הוי, ובימי אסתר היו צריכין להתענות, מה שאין כן לדורות שכבר נתלה המן למה לנו להתענות.
29
ל׳ונבאר משנה דראש השנה (פ"ג מ"ח) והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וכאשר יניח את ידו וגו' (שמות יז, יא) וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים מתגברין, ואם לאו וכו'. ונראה לי דכתב[ו] חכמי המוסר משל לאחד העומד בפני המלך ובא אחד וסטרו על פניו וביישו בפני המלך, שראוי הוא שלא להשיב דבר, ממה נפשך, אם עשה זה על ידי צווי המלך על כרחך צריך לקבלו, ואם לאו על כרחך המלך יתבע עלבונו שהוא עלבון המלך, באופן שאין ראוי להצטער על עלבונו ויקבלו בסבר פנים יפות וכו', יעו"ש. וזה נראה לי פירוש הפסוק (תהלים טז, ח-ט) שויתי ה' לנגדי תמיד, לכן שמח לבי ויגל כבודי וגו', בכל מה דעבר עליו המצערין אותו, מכוח ממה נפשך, וק"ל.
30
ל״אעוד יש לומר, ונבאר ש"ס דעירובין (יח:) אמר ר"א מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה. וכתב התוספת (ד"ה כל הנשמה) פירש רבינו חננאל קרי' בי' כל הנשמה וכו'. ונבאר מהו ענין (שמות יז, טז) כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
31
ל״בונראה, דאיתא במשנה דאבות פרק ד' (מ"ד, עי' מד"ש) מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני אדם וכו'. וכתב הרמב"ם (פיה"מ) דדרך המיצוע טוב, מה שאין כן בזה וכו'. ומוהר"י יעבץ כתב, כי השפלות הוא מופת מובהק שהשם יתברך נגד עיניו תמיד, ומביא משל ב' עשירים אחד דר בכרך ואחד בכפר וכו', יעו"ש. ולי נראה דיש להבין, דהל"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח, ול"ל בפני כל אדם. ונראה לי, דמובן על פי משל הנ"ל דכתבו חכמי המוסר.
32
ל״גוביאור מאמר דרבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש יבואר במשל זה - שר אחד המשרת בבית המלך הגדול, ולימים מרדו קצת מדינות נגדו ומצערין אותו, והוא עלוב מהם וסבלן אחר היכולת שיכול להנקם מהם, וחס עליהם וסובל עלבונו, אם בתוך כך בא אחד וחירף וגידף לשר של מלך הנ"ל ודאי שיאמר המלך דיו לעבד להיות כרבו (ברכות נח:), שאינו מרגיש על עלבונו וצערו נגד מה שרואה צער ועלבון המלך שעומד לפניו ומכעיסין על פניו תמיד. וזש"ה שויתי ה' לנגדי תמיד לכך שמח לבי ויגל כבודי, שאינו חושש לצער המלעיבין ומלעיגים מצד ד"יו וכנ"ל, וק"ל.
33
ל״דובזה יובן מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שהם בחינת הנשמה, כי בי"ה ה' צור עולמים (ישעיה כו, ד), וכן כתב בכתבי האר"י זללה"ה (לק"ת עה"פ), ור"ל שמצד דיו לעב"ד להיות כרבו ראוי שלא ירגיש בצער גופו ועלבונו, רק ישתמש בב' אותיות י"ה בחינת הנשמה, שיצטער על עבודת השם יתברך ולא יחשש בצער גופו, שנאמר כל הנשמה קרי בי' כל הנשמה, ר"ל כל שממון וחירוף וגדוף אין להצטער עליו, רק שתהלל י"ה - שיוכל לעבוד עבודת ה' יתברך ולהלל י"ה, והבן.
34
ל״הובזה יובן מאוד מאוד הוי שפל רוח כשהוא עומד לפני השם יתברך שהוא כולל כל אדם, וכמו שדרשו בש"ס (ברכות ו:) כי זה כל האדם וכו' (קהלת יב, יג). מה שאין כן כשאין עומד לפני השם יתברך על ידי עונותיו המבדילין בינו לבין אלד"יו, בזה אין שייך הוי שפל רוח, כמו שכתב היעבץ הנ"ל שזהו מופת מובהק וכו'.
35
ל״ווכבר כתבתי במקום אחר כי עמלק היא הקליפה המפריד בין ד' אותיות הוי"ה, הנרמז בד' חדרי אגוז וכו'. ובזה יובן כי יד על כס י"ה, מאחר שאין כסא שלם, שמרדו בו, ואם כן ראוי שישתמש אדם רק בשם י"ה הנוגע בצרכי נשמתו, להצטער בעבודת ה' שהוא צרכי נשמתו, ולא יצטער בעלבון גופו הגשמי כלל, כי מלחמה לה' בעמלק, שהוא המפריד בין שם הוי' מדור דור, והבן.
36
ל״זובזה יובן, כי מלחמת עמלק, שהוא היצר הרע, הוא מדור ועד דור, וצריך תחלה להתענות תענית אסתר, להסיר הקליפה עמלק המפריד בינו לבין אלדי"ו. ואז יוכל אח"כ לקיים מה שנאמר בש"ס חייב אינש לבסומי בפוריא וכו', דכתב התוספות במסכת סוכה (נ: ד"ה חד תני) דיונה בן אמיתי זכה להשרות השכינה עליו על ידי שמחת בית השואבה וכו', כי דביקות ה' צריך לבסם הגוף, שלא יעכב עצבות הגוף דביקות הנשמה בקונו. וכמו ששמעתי ממורי זללה"ה ענין ושמרו בני ישראל את השבת (שמות לא, טז), על פי משל בן מלך שהיה בין פחותי הערך וכו'. וז"ש חייב אינש לבסומי - לבחינת אנוש שהוא החומר, שלכך נקרא אנשי החומר אנוש שהוא מדריגה פחותה מן ד' מדריגות אנוש גבר איש אדם. ועל ידי שנתבסם החומר בחינת אנוש יכול לדבק נשמתו בו יתברך, ששם אין שטן ופגע רע, ששורש בחינת חו"ג למעלה הכל טוב, ובהתפשטותן למטה הם טוב ורע, כמ"ש (עירובין יג:) אלו אוסרין וכו' אלו ואלו דברי אלקי"ם חיים, יעו"ש. וז"ש שידבק שם למעלה ששם הכל טוב, ושם לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שגימטריא זה כגימטריא זה, כי גימטריאות פרפראות לחכמה (אבות פ"ג מי"ח) ששם אחדות, והבן.
37
ל״חובזה יובן משנה הנ"ל והי' כאשר ירים משה ידו, על ידי אחדות ישראל, היפך בחינת עמלק המפריד וכו', והיינו על ידי שמסתכלין כלפי מעלה כאלו עומדין לפניו יתברך, אז ממה נפשך אין לאחד תרעומות על חבירו עבור צערו ועלבונו שעושה אחד לחבירו בכל הדברים הנוגע לגופו וכבודו, וזה גורם אחדות, לכך וגבר ישראל. מה שאין כן כאשר יניח ידו, שאינו מסתכל כלפי מעלה, אז וגבר עמלק המפריד בין אדם לחבירו על ידי קנאה ושנאה, כאשר זכרתי מאוד מאוד הוי שפל רוח כשהוא בפני כל אדם, והבן.
38
ל״טועל פי זה נבאר פסוק פ' כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו וגו', זה יתנו מחצית השקל וגו' (שמות ל, יב-יג). ובפ' פקודי (שמות לח, כו) נאמר בקע לגלגולת מחצית השקל וגו'. והספיקות עם ביאורן כתבתי במקום אחר.
39
מ׳לבאר זה נ"ל משנה (ד) פרק ד' דברכות: רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים, רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, אומר הושע השם את עמך את שארית וכו'. וכתבתי ביאור זה במקום אחר.
40
מ״אונבאר משנה ש"ס דשבת פרק ב' (לא.) גייריני על מנת שתלמדני על רגל אחת, כתבתי ביאור זה לעיל. וכעת נ"ל, שהגר שאל ב' שאלות, והשיבו חדא דשמעית מניה תרתי.
41
מ״בשאלה אחת שאל וביקש ממנו שיעמוד על מדריגה אחת, כמו שכתבתי במקום אחר בשם הרב המגיד מוהר"ם, כי החיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד) וכו'.
42
מ״גשאלה ב', שא"כ הל"ל העמידני על מדריגה, מאי רגל אחת. ונ"ל דכתבתי לעיל בשם מורי זללה"ה טעם שניתן למשה רבינו עליו השלום מ"ט שערי בינה ולא שער נ' (ר"ה כא:), כי שער נ' הוא חוזר ומתחיל וכו', יעו"ש, וזה סוד נעוץ סופן בתחלתן (ספ"י פ"א מ"ז) וכו', יעו"ש. ונודע כי ראש מוחין הם חכמה ובינה, שהם ע"ס מ"ב, והוא גימטריא רגל, שהוא סוף, והיינו להודיע כי נעוץ סופן בתחילתן וכו'.
43
מ״דובזה יובן שאותו ששאל ב' שאלות, א' העמידני על רג"ל, שאזכה לידע למה רימז הראש בסוף, כי תואר רגל הוא סוף, ובו רמוז ראש שהוא גימטריא מוחין שבראש, חכמה ובינה ע"ב קס"א גימטריא רג"ל. שאלה ב', העמידני על רגל אחד, שיוכל לעמוד על מדריגה אחת כנ"ל, כי החיות רצוא ושוב.
44
מ״הוהשיבו חדא דשמעית מני' תרתי, דקושיא חדא יתורץ באידך, מה דסני לך לחברך לא תעביד, ובזה מבואר שאלה א', כמו שכתבתי במקום אחר שצריך להעלות מדריגות תחתונות וכו', יעו"ש. ובזה מבואר שאלה ב' גם כן, כי הקב"ה נקרא עם ישראל אחים ורעים שנאמר (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, והשכינה שנק' סוף דבר, שמתפשט עד סוף המדריגות בסוד (תהלים קג, יט) ומלכותו בכל משלה, ולכך רגלי' יורדות מות (משלי ה, ה), ובידיעה זו של נעוץ סופן בתחלתן מקשר מלכות אני שהוא סוף המדריגות, אל הראש סוד אי"ן אותיות אנ"י, בסוד (ישעיה מד, ו) אנ"י ראשון ואנ"י אחרון, ובזה מבטל גזירות רעות, שנתפרדו כל פועלי און, כאשר שמעתי ממורי זללה"ה זה, וזה נקרא חסיד המתחסד עם קונו, שנאמר (תהלים פו, ב) כי חסיד אני, שמתחסד עם אנ"י כמפורש בזוהר (ח"ב רכב.:), שעושה בזה נחת רוח להקב"ה, שמקשר ומיחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ושפיר אמר מה דסני לך, לחברך שהוא הקב"ה, לא תעביד, רק ואהבת לרעך זה הקב"ה, כמוך (ויקרא יט, יח) - שאוהב אשתו כגופו, ומבשרי אחזה אלו"ד (איוב יט, כו), והבן.
45
מ״וובזה יובן אל תעש תפלתך קבע, על מדרגה אחת, כי העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים (ברכות כח:), כי יש ג' צירופים, א' קב"ע, ב' בק"ע, ג' עק"ב, ולכל צירוף יש זמן, וצריך להעלות תפלתו מן עק"ב עד הראש בק"ע לגלגלת, בסוד נעוץ סופן בתחלתן.
46
מ״זאמר רבי יהושע המהלך במקום סכנה, כאשר השכינה רגלי' יורדות מות בסוף המדריגות, אז גם בני אדם ובני איש הם במקום סכנה הנ"ל, ומתפלל תפלה קצרה, אומר הושע השם את שארי"ת ישראל, שהם בסוד שארית וסוף המדריגות, ומצד נעוץ סופן בתחלתן יתהפך מן שארי"ת ראשי"ת, לקשר מלכות ממדריגות אנ"י שיעשה אי"ן, והבן.
47
מ״חובזה יובן ענין הסולם שחלם יעקב אבינו (בראשית כח, יב), כאשר מוצב ארצה בסוף, אז נעוץ סופן בתחלתן וראשו מגיע השמימה, וזה מחמת תואר יעקב על שם עקב, שנתהפך ונעשה בקע לגלגלת, והבן.
48
מ״טובזה יובן כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ר"ל כשתרצה לשאת ולהרים השכינה, שנקראת את כנודע, לקשר סוף, אות ת', אל ראש שהוא אות א', ואז נעשה מן שא"ר רא"ש, ואז יש נשיאות ראש לבני ישראל גם כן העולין עמה, וכל זה נעשה לפקודיהם וחסרונם, שאם יודע כל אחד את חסרונו אז משתתף ומתלבש על ידי חסרונו עם פחותי הערך שבישראל שהם בסוף המדריגות, כמו משל השר ששינה לבושו ולבש בגדי פחותי הערך כדי להעלותן וכו'. וזהו תואר מחצית השקל שהיא בקע לגלגלת, שנעשה מן עקב ולא קבע, והבן.
49