צפנת פענח, תרומה ו׳Tzofnat Paneach, Terumah 6
א׳פן ד' ויקחו לי תרומה (כה, ב). ודרשו לי, לשמי וגו'. לבאר זה נבאר מדרש פ' משפטים, מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה (משלי כט, ד) וכו'. ויש להבין מה ענין מלך במשפט, כי התרעם שמואל הנביא על שאמרו תנה לנו מלך לשופטינו (שמואל א ח, ו), וכמ"ש הר"ן (דרשות - דרוש יא), יעו"ש. ועוד, פתח במלך וסיים באיש.
1
ב׳ונראה לי לבאר משנה (אבות פ"א מט"ז) עשה לך רב והסתלק מן הספק, והוא תמוה מה ענין זה לזה. ונראה, דכתב הר"ן בדרשותיו, דרוש י"א דף ע"ד, ביאור פסוק (דברים יז, ח-יא) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' על פי הדבר אשר יגידו לך לא תסור ממנו ימין ושמאל, ודרשו חז"ל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'. והקשה, הא כל שמנעו התורה מלאכלו מזיק ועושה רושם רע בנפש, אם כן כשיסכימו החכמים בדבר אחד טמא שהוא טהור מה בכך, הלא הדבר ההוא יזיק בנפש, ואלו יסכימו הרופאים על סם המות שאינו מזיק, וכי נשתנה טבעו בזה וכו'.
2
ג׳ומשני וזה לשונו: ואני סובר שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר איסור שיאמרו שהוא מותר, לפי שתיקון הנמשך לנפש מצד מצוה לשמוע דברי חכמים, התיקון ההוא יסיר הרוע אשר מעותד להתילד בנפש מצד אכילת האיסור. וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה לגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעול באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו, אם לא שיהי' מופלג. כן הענין, כשנמשך האדם אחר הסנהדרין לקיים לא תסור וגו' יסור משפטו כל הזיק וכו'. וכל זה בשופטים, מה שאין כן במלך וכו', יעו"ש.
3
ד׳ובזה יובן עשה לך רב, לשמוע בין באומר על ימין שהוא שמאל, והיינו כשהוא מאמין בו במחשבתו אז אינו מזיק, כי תפעול מחשבתו כמו בגשמי, מה שאין כן כשיש לו ספק וכנ"ל, לכך הסתלק מן הספק ולא יזיק לו באמת, והבן.
4
ה׳ובזה יובן, מלך במשפט, אם הרב, מאן מלכי רבנן (גיטין סב.), דומה לך למלך במשפט, לקיים משפטו שלא תסור ימין ושמאל, אפילו אומר וכו', ואתה מאמין במחשבתך, אז יעמיד ארץ, שלא יעשה בך רושם רע אפילו במאכל איסור וכנ"ל. מה שאין כן איש תרומות, שהוא לשון הפרשה, שהוא מורם ונפרד ממנו, אז יהרסנה, כי יעשה רושם רע בנפשו, ונלכד משני צדדים. על כן החכם יקיים בנפשו ובו תדבק (דברים י, כ) - הדבק בתלמידי חכמים, וניצול מכל רע, והבן.
5
ו׳עוד יש לומר, כי משפט הוא מוסר ותוכחה, כמו שאמר הכתוב דיבר אתו משפט, ובפסוק (ירמיה ל, יא) ויסרתיך למשפט. ובזה יובן, מלך במשפט, מאן מלכי רבנן (גיטין סב.) הפותח פיו במשפט במוסר ותוכחה, אז יעמיד ארץ, כמו שאמרו בש"ס (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם שנאמר (משלי כד, כה) ולמוכיחים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב, ולכך יעמיד ארץ. מה שאין כן איש תרומות, שרוצה להרים את עצמו על ידי פשטים וחריפות, יהרסנה, וק"ל. ועל פי זה כתבתי לעיל ביאור פסוק (ישעיה נב, ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו', יעו"ש.
6
ז׳אמנם אם המוכיח כוונתו לשם שמים, שלא יאמרו בני עולם בור יוכיח בתמיה, ורוצה להרים עצמו על ידי פשט וחריפות, כדי שיהיו נשמעין דבריו בדברי מוסר, אז ודאי שרי. וכמו שכתבתי לעיל ביאור ש"ס דחולין (פט.) על פסוק (תהלים נח, ב) האמנם אלם צדק תדברון, שיעשה עצמו אלם בעולם הזה, יכול אף בדברי תורה, תלמוד לומר צדק תדברון, יכול יגיס דעתו, תלמוד לומר משרים תשפטו בני אדם, דהוא תמוה. ולדברינו אתי שפיר קצת בענין אחר ממה שכתבתי לעיל.
7
ח׳ועל פי זה יובן זאת תורת העולה (ויקרא ו, ב), לפעמים ימעט עצמו כאלם, ולפעמים ירבה ויעלה וכו', וק"ל.
8
ט׳והוא, דכתבתי שם ביאור ש"ס (עירובין יח:) מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש, על כל פנים, בשתי אותיות י"ה, על ידי שפלות והתרחקות מן הגאוה וכו', יעו"ש.
9
י׳ובזה יובן, האמנם אלם, שיעשה אדם עצמו אלם בעולם הזה, דיו לעבד להיות כרבו (ברכות נח:), בסוד (תהלים לט ג) נאלמתי דומיה.
10
י״איכול אף בדברי תורה, שהוא בניחותא, ר"ל כי לפעמים אף בדברי תורה יעשה עצמו אלם, אם אינו לשמה רק להתפאר ולהתגדל, וכמו ששמעתי מהמנוח מוהרי"ל פיסטניר שבא לו בחלום (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו, שהי' בבית הפרנס חודש ולא יכול ללמוד לשמה, וראה כנ"ל והבין וכו', וכמאמר התנא (אבות פ"ד מ"ה) אל תעשם עטרה להתגדל בהם. וז"ש צדק תדברון, שיהי' בצדק מה שתדברון, דהיינו לשמה לשם ה', שהוא נקרא צדק, כנודע ליודעי חן.
11
י״בכי אם שכוונתו להתפאר באיזה פשט וחריפות לשם שמים, שיהיו דבריו נשמעין בתוכחת מוסר שיאמר אח"כ, אז שרי וכנ"ל, וזה שאמר יכול יגיס דעתו, ר"ל בניחותא, כי יכול להיות שיגיס דעתו באיזה פשט להראות חריפותו, כדי שאח"כ משרים תשפטו בני אדם, להוכיח במישור את בני אדם על ידי תוכחת מוסר שנקרא משפט, ושפיר מסיים בש"ס, תלמוד לומר משרים תשפטו בני אדם, והבן.
12
י״גובזה יובן ויקחו לי תרומה, לי לשמי, ר"ל גם שזכרנו ואיש תרומות יהרסנה - אם מתפאר ומתרומם על ידי התורה בפשטים וכנ"ל, מכל מקום אם כוונתו לשמי, אז ויקחו לי לשמי תרומה, מדת התרוממות, והבן.
13
י״דועל פי זה נבאר (ויקרא ו, ב) זאת תורת העולה היא העולה וגו', שאם כוונת העולה ומתפאר לשם שמים הנקרא זאת, שרי, מה שאין כן היא העולה, שהגאוה בלי לשם שמים, אז על מוקדה, כמ"ש במדרש (ויק"ר ז, ו) כל המתגאה וכו'.
14
ט״ווזהו שאמר (אבות ד, ד מד"ש) מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם וכו', ר"ל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, דלפעמים שרי, וכנ"ל.
15
ט״זעוד יש לומר זאת תורת העולה וגו'. ונבאר פסוק כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לידו"ד בפקוד אותם זה יתנו מחצית השקל וגו' (ל, יב-יג). והספיקות עם ביאורן עיין במקום אחר.
16
י״זוכעת נראה לי, דכתבתי ביאור ש"ס דברכות (ט:) דבר נא וישאלו (שמות יא, ב), שלא יאמר אותו צדיק וכו', אמרו הלואי שנצא בעצמינו וכו'. והוא על פי מה שכתבתי לעיל משל למלך שנאבד לו אבן טובה וכו', ויש בזה ג' סוגים וכו'. ובזה יובן וכו'. ועל פי זה ביארתי ש"ס דסוטה (יג.) חכם לב יקח מצות (משלי י, ח) וכו'.
17
י״חונודע כי האותיות נקראו אבנים, כמ"ש בספר יצירה (פ"ד מי"ב) ה' אבנים בונות ק"ך בתים וכו'. וכל אדם צריך לברר כ"ב אותיות שלו ולהעלותן ולקשרן בשרשן, מה שהיו אלו אבנים טובות תוך עמקי מצולה בתוך הקליפות בסוד השבירה מן רפ"ח ניצוצין, ועל ידי תורה ומצות ותפלה מעלה אותן בסוד מיין נוקבין על ידי מחשבה שנקרא פק"ד, כמו שכתבתי במקום אחר.
18
י״טובזה יובן כי תש"א א"ת, ר"ל שהוא מגבי' ומעלה ך"ב אותיות שלו שנקרא א"ת, מן א' עד ת', שהיא תכלית בריאת אדם בעולם הזה לעבדה ולשמרה ולהעלות אלו כ"ב אותיות א"ת עד ראש בני ישראל, והיינו לפקודיהם - בסוד מחשבה שנקראת פק"ד. ובזה ונתנו איש כופר נפשו לה', לכפר מה שפגם בגלגולו הקדום בנפשו בפקוד אותם, והבן.
19
כ׳ובזה יובן זאת תורת העולה, כי תכלית בריאת אדם בעולם הזה בלימוד תורה ותפלה ועשיית המצות לשמה, לשם ה', להעלות אלו כ"ב אותיות א"ת שנכללו בשכינה שהיא נקראת שבע כנודע. ואם כן א"ת עם ז' נקרא זא"ת להעלותה, וז"ש זאת תורת העולה וגו', והבן.
20
כ״אהגם דיש לומר כפשוטו, דכתב ברעיא מהימנא תרומה דף קנ"ח (ע"א) דהשכינה שנקראת זאת היא שער לידו"ד וכו', מאן דאתדבק בה לתתא איהי מסלקא לי' לעילא, ומאן דבעי לאסתלקא עלה לאדבקא לעילא מנה, איהי משפילתו לתתא מנה, ובגין דא יעקב אוליף לבנוי דלא יבקשון לסלקא לדרגא לעילא מנה, וזאת אשר דיבר להם אביהם (בראשית מט, כח) וכו', יעו"ש. ולהבין זה, יבואר במ"ש (שמות כ, כג) לא תעלה במעלות ע"ל מזבח"י, שהשכינה נקראת מזבח, אשר לא תגלה וגו', והבן.
21
כ״בובזה יובן זאת תורת העולה, שאם ממעט עצמו ומשפיל עצמו לאתדבק בה לתתא שנקרא אז איהו מסלקא ליה לעילא, וז"ש זאת תורת העולה. מה שאין כן היא העולה, שרוצה לעלות למעלה ממנה, אז על מוקדה וגו'.
22
כ״גוזה נראה לי פירוש הש"ס (עירובין יח:) דיו לעולם שישתמש בב' אותיות וכו', שאם משפיל עצמו שיהי' דיו לעבד להיות כרבו, אז מסלקא לי' לעילא להשתמש בב' אותיות ראשונות במחשבה, והבן.
23
כ״דעוד יש לומר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו'. ונבאר פסוק פ' ויקהל (שמות לה, ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ויש להבין, אחר שכבר הזהיר (שם לה, ב) כל העושה בו מלאכה יומת, ל"ל שוב אזהרה פרטית לא תבערו. וחז"ל (שבת ע.) דרשו ללאו או לחלק יצאה.
24
כ״הונראה לי לבאר משנה (ב"מ פ"ד מ"א) הזהב קונה את הכסף, והכסף אינה קונה את הזהב וכו'.
25
כ״וונבאר המשך פסוקי פ' ויגש (בראשית מז, יד-טז) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא במצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים, ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו אל יוסף לאמור הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף, ויאמר הבו מקניכם וגו', ותתם השנה ההיא וגו', לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה ולא נשאר כי אם גויתינו ואדמתינו וגו'.
26
כ״זונראה דאיתא בש"ס פרק ה' דעירובין (נד.) מ"ד וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגי[א] (במדבר כא, יט-כ), אם אדם משים עצמו כמדבר שהכל דשין בו, תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר ממדבר מתנה, וכיון שנתנו לו במתנה וכו' עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות, ואם מגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגי[א], ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא.
27
כ״חומעתה יש לפרש פסוק זאת תורת העולה כפשוטו, דקשה זא"ת מיעוט, ותור"ת ריבוי, הי"א העולה חזר ומיעוט וגו'. ולדברינו אתי שפיר, כי התורה נקראת זאת, כמ"ש בש"ס דעבודה זרה (ב:) מי בכם יגיד זאת וכו' (עי' ישעיה מג, ט), וכשהוא ממעט עצמו להשפיל אז על ידי תורתו עולה לגדולה, וז"ש זאת תורת העולה. ואם מגיס דעתו משפילו, וז"ש היא העולה, שחזר ונתמעט, שתיבת היא מיעוטא. ואם חזר בו הקב"ה מגביהו וחוזר ועולה לגדולה, וז"ש הי"א העול"ה, והבן.
28
כ״טאמנם דרך פנימי נ"ל, דאיתא בזוהר פ' בלק (זח"ג קצא ע"א) ובזוהר שיר השירים סוד (תהלים קג, כ) גיבורי כח עושי דברו וגו', וסוד פסוק (שה"ש א, ו) אל תראוני שאני שחרחורת, כי השכינה בעת שרוצה לעלות נעשית אות י' קטנה, ואז יכולה לעלות וכו', יעו"ש. ונראה לי דרך לבוש, כי האדם בעת שעושה עצמו בסוד אות י' קטנה אז יכול לעלות בכל מדריגה שהוא שם, כי כמו שמן אות י' יכולין לצייר כל אותיות, כך הצדיק שנקרא י' בסוד ברית צדיק יסוד עליון, יוכל להעלות ולחבר כל מאורעותיו שהיא בשכינה שנק' זאת על שם כך, ומשם נמשך לאדם, וכמ"ש במקום אחר זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לך (עי' איכה ג, כא), ושמעתי ממורי זללה"ה וכו', יעו"ש. וכמו שכתבתי במקום אחר (אבות פ"ב מ"א) דע מה למעלה, ממך תדע זה וכו', והבן.
29
ל׳והנה מבואר בכתבי האר"י זללה"ה וילקט יוסף את כל הכסף וגו' (בראשית מז יד-טז), שהוא סוד בירור ניצוצי החסדים וכו', יעו"ש. ולי נראה דרך לבוש שיהי' בחינה זו גם בעולם הזה בסוד עש"ן, ובזה יובן וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא, ר"ל שהוא על דרך (שופטים יא, ג) ויתלקטו אליו אנשים ריקים וגו', כך וילקט יוסף את כל הכסף, ר"ל את מי שהי' חושק וכוסף להתחבר אליו לעסוק בתורה ועבודת ה' הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען, ר"ל מי שהי' נמצא בעסק עולם הזה שנקרא מצרים שיש לו מיצר וגבול, וגם בארץ כנען שהיא ארץ החיים עולם הבא, שסבר שיש לו ב' עולמות יחד עולם הזה ועולם הבא, על ידי שיתחבר אל יוסף לעסוק עמו בתורה ועבודת ה', בשבר אשר הם שוברים, ששברו הקליפות על ידי עסק התורה ועבודת ה', ועל ידי שנתחברו ליוסף הצדיק בדביקה וחשיקה, אז ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, סוד בינה עולם המחשבה שנקרא פרעה, כמ"ש בזוהר (ח"א רי.) יעו"ש. ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען, ר"ל אח"כ ויתם החשק לכסוף בעבודת ה', לפי שהיו עוסקים בעסק ארץ מצרים, עסק עולם הזה שנקרא ארץ מצרים שיש לו מיצר וגבול, עם עסק ארץ כנען עניני עולם הבא, שהם ב' הפכים עניני החומר והצורה.
30
ל״אאו יש לומר, דכתבתי במקום אחר חיו מן האנשים (במדבר יד, לח), שעל ידי שרצו להעלותן על ידי שנדבקו עמהם, והם נפרדו מהם, ונשאר חיות שלהם אצלם וכו'. והכי נמי וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים וגו', כי החיות הוא הכוסף והחושק ומתלהב לדבק בשרשו של חי החיים, וכמ"ש (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב, ושמעתי ממורי שפירש כך, שהחיות רוצה לדבק בשרשו, ופן יתבטל ממציאות לכך נתן השם יתברך לאדם עניני עולם הזה שלא יתלהב תמיד ויוכל לעמוד, ודפח"ח. אמנם יש בזה עלי' וירידה, כי המוני עם עושין עיקר מעולם הזה, מה שאין כן אנשי הצורה וכו'. ובזה יובן וילקט יוסף, בחינת צדיק תואר אות י' שנתחבר עם כל המדריגות, כמו אות י' עם כל האותיות, כך יוסף שנתחבר עם אנשי מצרים להעלותן, והם על ידי שהיו משוקעים בחמדת ותאות עולם הזה שנקרא ארץ מצרים שיש לו מיצר וגבול, וגם ארץ כנען תגרים וסוחרים, לא רצו להתחבר עמו, ונשאר חיות שלהם אצלו, ובזה וילקט יוסף את כל הכסף, הוא החיות שכוסף וחושק לדבק בשרשו, הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים, ר"ל כי יוסף הצדיק מאחד ומחבר שבר אל שבר יחדיו ידבקו, והם מפרידים עצמן ממנו ושוברים הדביקות שבינו לבינם, ועל ידי זה מקבל החיות מהם נשאר דבוק אצלו. ויבא ביתה פרעה כנ"ל, ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען, כמו יהושע וכלב חיו מן האנשים כנ"ל, הכי נמי יוסף וילקט וגו' על ידי זה ויתם הכסף, תם הכסף והחיות מארץ מצרים, לכך ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמור הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף, ר"ל הבה לנו עצה במה יהי' פרנסת נשמותינו ברוחני, כמו שאמר הכתוב (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, ולמה נמות נגדך, כי אתה גורם שכל חיות שלנו שהי' חושק וכוסף בדביקות השם נשאר בך, ונשארו הם פגרים מתים בגשמי וברוחני, כי אפס כסף הרוחני החושק וכוסף בדביקות ה', שהוא ירידה שנקרא מיתה. ויאמר הבו מקניכם, שהוא נפש הבהמית, להתחבר עמו באחדות א', כי הב"ו בגימטריא אח"ד, ובזה יעלו עמו. ותתם השנה ההוא, שנתיישן הדבר ההוא אצלם, ונמאס בחינת ודביקות יוסף אצלם, מאחר שאין להם חיות ודביקות שיתלהבו מעצמן אין מקום דביקות עמו. רק שידעו שהחסרון מצדם, ולכך אמרו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה, נפש הבהמית, ולא נשאר כי אם גוויתינו ואדמתינו למה נמות לעיניך, ר"ל יותר שאתה נותן עיני השגחותיך עלינו להעלותינו, ואנחנו מכח זה סוברים להכעיסך שלא לשמוע אליך, ויורדים יותר שנקרא מיתה, והוא על דרך (ישעיה א, ה) על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, לכך קנה אותנו עבדים לפרעה, דכתבתי במקום אחר דשמעתי ממורי זללה"ה כי עבדיו ובהמותיו הם נפש הצדיק עצמו, ולכך צריך לתקנן להעלותן וכו', ודפח"ח, וז"ש קנה אותנו לעבדים, והבן.
31
ל״בובזה יובן משנה הזהב קונה את הכסף, דכתבתי במקום אחר פירוש הפסוק בהעלותך (במדבר ח, ד) וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו', כי מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב), כי המצפין ומסתיר מעשיו מבני אדם בסוד (שה"ש א, ו) אל תראוני שאני שחרחורת, בסוד י' קטנה, ומקטין עצמו מבני עולם, זהו חשוב כמו זהב, כי זעיר הוא רב, לכן מקשה הוא זהב, שכל מעשיו הוא מקשה בעיני העולם, והוא שנוי, כמ"ש בזוהר (ח"א קנד.) כי שנואה לאה (בראשית כט, לא) שהיא מעלמא דאתכסיא וכו', יעו"ש. והכי נמי הזהב קונה את הכסף, שקונה ומוציא מהם את הכסף, שהיא החיות הכוסף וחושק בדביקות ה', שהם אינם רוצים לדבק עמו כנ"ל, מה שאין כן הכסף אינו קונה את הזהב, והבן.
32
ל״גובזה יובן זאת תורת העולה, כשעושה עצמו נקודה קטנה כמו אות י' בתכלית המיעוט, שנקרא זאת, אז עולה, בסוד אל תראוני שאני שחרחורת וכנ"ל, ומאן דזעיר איהו רב, שהוא העולה על כולנה בסוד (משלי לא, כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, והבן.
33
ל״דובזה נבא לביאור לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, דכתבתי לעיל שבא רבי עקיבא ולימד, את ה' אלהיך תירא (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב.), וביאור אין יראת ה' במקום הזה וכו' (בראשית כ, יא), וביאור הוי ערום ביראה (ברכות יז.) וכו', יעו"ש. וה"נ בשבת יורד אש שלהביות י"ה, דביקות ה', ומתפשט בעולם ויורד עד שיורד למטה בין הקליפות ונעשה מזה איש הקליפה, שהוא איש המחלוקת ואיש הגאוה שנעשה מיסוד האש, כמו שכתב האלקי מוהר"ר חיים ויטאל זללה"ה בספרו (שערי קדושה, ח"א ש"א), וכל אחד מדבק במקום שהוא למעלה או למטה, ולמעלה הוא עונג ולמטה נגע, ולכן הזהיר הכתוב.
34
ל״הובזה יובן ויקהל בחינת משה שהי' עניו מכל אדם, את כל עדת בני ישראל, שהי' משה שורש הדעת של כל עד"ת בני ישראל, שנקרא דורו דור דעה על שמו של משה, שהי' שורש דעת כל ישראל לדבק אותן בשרשן על ידי דעת משה, כמ"ש (עי' בראשית ד, א) וידע האדם את חוה, לדבק כל אחד בשורשו, בפרט בשבת שהיא בחינת הנשמה והדעת של כל השבוע, בסוד (שמות לא, יג) לדע"ת כי אני ה' מקדשכם, ובלבד שלא יפרדו עצמן ממנו, וזהו שהזהיר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ופירש בעקידה (פ' ויקהל שער נה) שהיא אזהרת אש המחלוקת וכו', יעו"ש. ולדברינו אתי שפיר על דרך שכתבתי במקום אחר ויקח קרח (במדבר טז, א), שלקח מקח רע לעצמו (סנהדרין קט:), ר"ל מה שנפרד לעצמו וכו'. והכי נמי כך, וזהו כנ"ל בשבר אשר הם שוברים, וזהו שאמרו חז"ל (שבת ע.) אזהרה לחלק יצאה, והבן.
35
ל״ועוד יש לומר, דכתבתי במקום אחר ביאור משנה ששמעתי ממורי זללה"ה, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון (אבות פ"ב מ"ב) וכו', כי התורה והתפלה צריך שיהי' עם המוחין, ואחר שנסתלק המוחין בסיום תורה ותפלה בא הקטנות שהוא הכעס ומחלוקת ולשון הרע, ולכך יעסוק אז במלאכה וכו', וז"ש כל תורה שאין עמה מלאכה וגומר וגוררת עון, ודפח"ח.
36
ל״זובזה נבא לביאור הנ"ל, דקשה חדא, דהקשו הקדמונים דמה צריך להזהיר ששת ימים תעשה מלאכה וגו', רק הי' להזהיר שלא לעשות מלאכה ביום השביעי. ב' אחר שאמר כל העושה בו מלאכה יומת, ל"ל שוב לא תבערו אש וגו'. ולדברינו יבואר חדא באידך.
37
ל״חובזה יובן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ר"ל שהזהירן שיהי' עבודת ה' בתורה ותפלה עם בחינת הדע"ת שהם המוחין, וזהו את כל עד"ת בני ישראל, דע"ת בני ישראל, רק שאח"כ יסתלקו המוחין וצריך אזהרה שלא יבוא לידי עון, ולכך הזהירן ששת ימים תעשה מלאכה, שיהיה מלאכה אחר התורה והתפלה וניצול מעון כנ"ל, רק בשבת שיש אזהרה כל העושה בו מלאכה יומת אז צריך שיהי' זהיר וזהיר לא תבערו אש הכעס והמחלוקת ביום השבת אחר סילוק המוחין על ידי תורה ותפלה, שבאו מוחין דקטנות, והוא עלול לגרור עון, וצריך אזהרה טפי, והבן.
38
ל״טובזה נראה לי לבאר מה שאמרו חז"ל (תורת כהנים) בפרשה צו את אהרן וגו' (ויקרא ו, ב), אין צו אלא זירוז, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז מקום שיש חסרון כיס. והוא תמוה, כאשר כתבתי מזה במקום אחר. ואגב נבאר לשון בני אדם ווי לחסרון כיס (ב"מ כג:), דעל כרחך על חסרון שבתוך הכיס קאמר דאל"כ וכו'.
39
מ׳ולפי הנ"ל אתי שפיר, דנודע מה שנאמר בפרי עץ חיים ובעץ חיים בכמה מקומות, ובפרט בהלכות פסח, בסוד ארבע כוסות, כי המוחין דאבא הם בתוך לבושי אמא, והם יורדין מוחין לז"א ומשם לינקא ביה וכו', ובעת שנסתלקו המוחין נשארו לבושי אמא במקום מוחין, ואז הוא הקטנות, וז"ש (שמות ג, ד) וירא ה' כי ס"ר לראות, והשיבו השם יתברך כי נסתלקו המוחין ונשארו רק יו"ד לבושי אהי' בסוד רד"ו, יעו"ש.
40
מ״אובזה יובן צו את אהרן הכהן שהוא פנוי ממלאכה צריך זירוז אחר תורה ותפלה, וז"ש ביותר צריך זירוז במקום שיש חסרון כיס, כי לבושי אמא נקרא כיס אל מוחי אבא שבתוך כיס, וכאשר יש חסרון כיס, ר"ל שנתרוקן הכיס ויש חסרון בתוך הכיס, שנשאר רק הכיס לבדו בסוד מוחי קטנות, צריך זירוז ביותר, והבן דברי חכמים וחידותם, ודי בזה.
41
מ״בעוד יש לומר ביותר וכו' חסרון כיס וכו'. ונבאר משנה (אבות פ"א מט"ז) עשה לך רב והסתלק מן הספק, וכתבתי מזה לעיל מה שכתב הר"ן וכו', וק"ל. עוד יש להקשות דכתבתי במקום אחר דשמעתי ממורי זלל"ה עד שדרשה בן זומא וכו' (ברכות פ"א מ"ה, הגש"פ), כי הדרשה משבר הקליפות וכו', ודפח"ח. והענין, כי כל ספק וקושיא הוא קליפה, ועל ידי התירץ משבר הקליפות, כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה ענין לימוד הלכה וקישוטי הכלה, יעו"ש. ובזה יובן עשה לך רב, לריב על הקליפ', שיהי' הדרשה לשבר הקליפות, וזה יגרום שתסתלק מן הספק שהוא מצד הקליפה, וק"ל.
42
מ״גוהנה כתבתי במקום אחר ביאור תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד כא), כי השפע על ידי הס"ם ניתן לעוברי רצונו.
43
מ״דובזה יובן צו את אהרן ובניו זאת תורת העול"ה, שעל ידי הדרשה ישבר הקליפות המסבבים השכינה שנקרא זאת, ואז תוכל לעלות. אך על ידי מלחמה זו עם הקליפות יקפחו פרנסתו שבא על ידן, לכך אמר רבי שמעון ביותר צריך זירוז במקום שיש חסרון [כיס], והבן.
44
מ״הובזה יש לומר עשה לך רב, לשון תיקון, לגדלו, כמו שאמרו חז"ל (יומא יח.) והכהן הגדול (ויקרא כא, י), גדלוהו משל אחיו, ואז יוכל לריב עם הקליפות ותסתלק מן הספק, וק"ל.
45
מ״ועוד יש לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו', דשמעתי פירוש המשנה (ו) פרק ג' דשבת: מטלטלין נר חדש ולא ישן, רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. והוא, דנשמת אדם קרוי נר, שנאמר (משלי כ, כז) נר ה' נשמת אדם, וחז"ל דרשו נרך בידי וגו', ובזוהר (ח"ב קנ:) אמרו כי בשבת יוצאין כל הנשמות מגיהנם חוץ ממחללי שבת וכו', יעו"ש.
46
מ״זובזה יובן מטלטלין נר חדש, ר"ל נשמה חדשה, הקרוי נר, שלא נתלכלכה בצואות עונותיו, מטלטלין ומוציאין אותה מגיהנם בשבת, אבל לא ישן, שנתיישן בעונותיו. רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת, שמחלל השבת, שדולק נשמתו בגיהנם גם כן בשבת, מדה כנגד מדה, ודפח"ח.
47
מ״חובזה יובן כל העושה בו מלאכה מות יומת, ר"ל גם לעתיד יומת בגיהנם, שאש גיהנם לא תכבה ממנו גם בשבת, לכך הזהירו שלא תבערו אש בכל מושבותיכם בגיהנם ביום השבת, שלא יגרום רעה לעצמו בבא גם כן, והבן.
48
מ״טועל פי זה יש לומר בדרך הלצה בפ' צו את אהרן זאת תורת העולה וגו' (ויקרא ו, ב-ג), ר"ל כל אדם שנתמעט ויורד לגיהנם, חוזר ועולה בשבת ויום טוב וכיוצא. מה שאין כן היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, ר"ל שדולק בשבת כל הלילה עד הבוקר, ומחלל שבת, אז אש המזבח תוקד בו גם כן אף בשבת. וכי תימא מאין יהיו עצים לגיהנם, ומפרש מי שהיו סוסיו ובהמותיו מחללין שבת להביא עצים בשבת, אז מדה כנגד מדה מביאין לו עצים לגיהנם גם כן בשבת, וז"ש והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, ר"ל אף בשבת, כי וביער עלי' הכהן (כי יש כהן און וכהן מדין שבקליפה) עצים בבוקר בבוקר וכנ"ל, והשם יתברך יכפר.
49
נ׳עוד יש לומר זאת תורת העולה, דכתב בזוהר תרומה דף קס"ו (ע"ב) פתח ההוא ינוקא ואמר צעיר אנכי לימים (עי' איוב לב, ו), מימים הל"ל, אלא צעיר אני ואזעירנא גרמי לימים - לבר נש דאית לי' יומין סגיאין, מ"ט בגין דאמרתי ימים ידברו וגו', יעו"ש. גם יש לומר ימים, על דרך (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים, שכתבתי במקום אחר.
50
נ״אובזה יובן, זאת, זה שממעט עצמו בשביל תורת ה', לשמוע תורה ומוסר אף מקטן ממנו, כמ"ש דוד המלך עליו השלום (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי, זה העולה במעלה עליונה, כי מאן דזעיר איהו רב, כמו שדרש רב מתיבתא (זח"א קכב:) ויהיו חיי שרה (בראשית כג, א) יעו"ש, וק"ל.
51
נ״בבמדרש פ' צו (ויק"ר ז, א) זה שאמר הכתוב (משלי י, יב) שנאה תעורר מדנים וגו', יעו"ש. לבאר זה, נראה לי דכתבתי במקום אחר ביאור פלוגתא (סנהדרין קיא.) ופערה פי' לבלי חוק (ישעיה ה, יד), כשיש לו אהבה ושלום סגי בקיום מצוה אחד וכו', וכן כתבתי במקום אחר ויקח קרח (במדבר טז, א) שלקח מקח רע לעצמו (סנהדרין קט:) וכו'.
52
נ״גובזה יובן, על ידי שנאה מעורר מדנים על עצמו, כי ופערה פי' לבלי חוק, אם יש פירוד ושנאה צריך לקיים כל המצות וכנ"ל, ולכך צו את אהרן, שהוא רודף שלום (אבות פ"א מי"ב), והבן.
53