צפנת פענח, וארא י״אTzofnat Paneach, Vaera 11
א׳ברש"י וידבר אלהים אל משה - דבר אתו משפט וכו', ויאמר אליו אני ה' - נאמן לשלם שכר [טוב] (להולכים) [למתהלכים] לפני וכו' (ו, ב), ובסוף הענין פירש, וכן בענין העונש כשהקב"ה מאמת את דברו אפילו לפורעניות מודיע ששמו ה' (ו, ט). וי"ל מה זה המשפט שדבר אתו, אי מה שאמר (ו, א) עתה תראה אבל ל"א מלכים לא תראה, אם כן מדוע נזכר שם שם הרחמים וכאן שם הדין. ואי המשפט הוא מה שאמר וארא אל האבות וכו', וכפירוש רש"י, אם כן מדוע הפסיק בתיבת ויאמר אליו אני ה'. ועוד יקשה הנ"ל, מדוע במשפט דלעיל הזכיר שם הוי' ובמשפט זה שם הדין.
1
ב׳ועוד מה זה ענין לכאן ויאמר אליו אני ה', נאמן לשלם וכו', דלעיל בסירוב השליחות הל"ל אני ה' וכפירוש רש"י. ועוד, מדוע בפורעניות לא הזכיר שמו כי אם בסוף כשמאמת את דברו, כמ"ש (ירמיה טז, כא) כי בפעם הזאת וגו' וידעו כי אני ה', ובענין השכר מזכיר שמו על הבטחה מיד שישלם שכרו לבסוף.
2
ג׳ועוד יש להקשות קושיא עצומה על תוספות במסכת תענית דף ג' עמוד א' (ד"ה ואילו טל) שפירש שאין הקב"ה מזכיר שמו אצל פורעניות משום שנאמר (שמות כ, כא) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, והביא כמה ראיות לזה, וכאן הזכיר בפורעניות משה שם העצם, וכן בפורעניות דפרעה.
3
ד׳ואגב נבאר המדרש (שמ"ר ה, כב-כג) למה הרעת[ה] לעם הזה, ולא לדורו של יצחק ויעקב וכו', בקשה מידת הדין לפגוע בו, כיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל מדבר לא פגעה בו מדת הדין. ויאמר אל משה עתה תראה, אבל ל"א מלכים לא תראה, יהוש(י)ע תלמידך הרבה שרתך הוא יכניסם.
4
ה׳וי"ל מה זה טענה למה הרעת לעם הזה ולא לדור יצחק ויעקב, וכי אכשר דרי. ועוד, מאחר שהי' מדבר בשביל ישראל ולא הי' לפגוע בו מדת הדין, מאי טעמא נענש עבור זה בביאת הארץ. ועוד הקשו המפרשים הלא מקרא מלא (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי וגו', וכאן משמע שזה גרם לו. ועוד אי אמרת בשלמא שבשנת ארבעים נקנס בזה, לכך לא מצינו שהתפלל עד שנת ארבעים, מה שאין כן לפי זה קשה מדוע לא עמד מיד בתפלה לבטלו.
5
ו׳ונראה דבכמה מקומות בש"ס מצינו דרמי קראי, כתיב (שמות לד, ז) פוקד עון אבות על בנים על שלשים וגו', וכתיב (דברים כד, טז) לא יומתו אבות על בנים, ומשני כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם וכו'. וביעקב מצינו שלא האמין בעליות בניו מבבל ונענש בד' מלכיות, הובא בילקוט פ' ויצא דף ל"ז רמז קכ"א, עיין שם, והוי אוחז במעשה אברהם שאמר (בראשית טו, ח) במה אדע, וראוי לסבול העונש, מה שאין כן דורו של משה כתיב (ד, לא) ויאמן העם, והוי כשאין אוחזין מעשה אבותיהם וכו'.
6
ז׳אך קשה, דהא מצינו דלא הי' דורו של משה בעיני משה מאמינים, שאמר (ד, א) והן לא יאמינו לי, עד שנענש על זה בביאת הארץ, שאמר הקב"ה בני מאמינים הם אתה אין סופך להאמין, שנאמר יען אשר לא האמנתם וגו' (שבת צז.), ואם כן איך אמר למה הרעת לעם הזה, כיון שהיו אוחזין במעשה אבותיהן.
7
ח׳ובזה יובן למה הרעת לעם הזה ולא לדורו של יעקב, שהי' אוחז במעשה אבותיו, מה שאין כן שהמה מאמינים, שנאמר ויאמן העם. ועל זה השיב לו הקב"ה משה שפיר קאמרת לזכות ישראל שבדורך, אלא דלפי זה שהמה בעיניך מאמינים, אם כן ידוע תדע שלעתיד תהי' נכשל ביען לא האמנתם כי על שאמרת והן לא יאמינו לי, דבל"ז היית יכול לומר אדרבה אני סובר שאינם מאמינים מדאחזו במעשה אבותיהן, ודו"ק.
8
ט׳נמצא באמת אין כאן עדיין שום עונש למשה, כיון שלא חטא עדיין, אלא הקב"ה הודיע שסוף שיחטא בהאמנה ויוקנס מדה כנגד מדה.
9
י׳ונחזור לענין הראשון, ועדיין קשה על המדרש הנ"ל מה צריך הקב"ה להאריך כאן יהוש(י)ע תלמידך הרבה שרתך הוא יכניסם.
10
י״אוי"ל במסכת סנהדרין (יז.) פליגי, חד אמר שהיו מתנבאין משה מת ויהוש(ו)ע מכניס, וחד אמר על עסקי גוג היו מתנבאין. ומקשה למאן דאמר א', שאמר משה (עי' במדבר יא, כט) מי יתן והי' כל העם וגו', אטו מינח הוי ניחא ליה, ומשני לא סיימ[ו]הו קמי' משה שאמרו יהוש(ו)ע מכניס. ומקשין העולם, וכי מתרצי בהכי, אדרבה י"ל אלו ידע דיהוש(ו)ע תלמיד מכניס, טפי הוי ניחא לי'. ומתרצין, דידוע דלטובה אין הקב"ה חוזר ולרעה חוזר, ובחדא גזירה שיש טובה לזה ורעה לזה גם כן אינו חוזר משום הטובה, ולפי זה שפיר משני הש"ס דלא סיימוהו, סבר דהוא לרעה לחוד, ויחז[ו]ר בו הקב"ה, וק"ל.
11
י״בנמצא יש לומר דלכך האריך הקדוש ב"ה למשה יהוש(ו)ע תלמידך, שלא יחזור בגזירתו. ובזה יובן המדרש, דודאי אמת לפירש תוספ[ו]ת הנ"ל, והיינו לרעה לחוד, מה שאין כן כאן שהיה טובה ליהוש(ו)ע שפיר הזכיר השם לטובת יהוש(י)ע.
12
י״גוהמשך הפסוקים כך הוא, וידבר אלדים - דיבר את"ו משפט, ור"ל לו לבדו הי' משפט, מה שאין כן לאחר הי' טובה בזה, והיינו דאמר אני ד' - נאמן לשלם שכר להולכים לפני, ובזה רימז ליהוש(י)ע שהרבה לשמש, ושכרו לא יקופח בלי שום חזרה, ובזה הוי שפיר משפט למשה כיון שאין תועלת לבטל הגזירה שיש כאן טובה ליהוש(י)ע, מה שאין כן לפורעניות שיש חזרה לפני, ואין שייך להזכיר שם הוי' שהוא אמת, כי אם כשהקב"ה מאמת את דברו, ודוק.
13