צפנת פענח, וארא י׳Tzofnat Paneach, Vaera 10
א׳ברש"י וידבר אלקים (ו, ב) - דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעת[ה] לעם הזה. אני ד' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני, ולא לחינם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים.
1
ב׳חוץ הספיקות הנזכרין בדברי קמאי ובתראי, נראה לי לעורר, חדא, מה לשון שהקשה וכו'. ועוד, מה זה ענין הכפל לדבר ולומר, וגם שדיבור הוא לשון עדות לפי מה שאמרו חז"ל. ועוד, מה שייכות יש בכאן לומר אני ה', מאי כפל רש"י נאמן לשלם שכר. עוד, וכי הרהר משה על קבלת שכר על שליחותו, דלכאורה אמר למה זה שלחתני ולא הן ולא שכרן, וגם דבלאו הכי לא הי' עובד על מנת לקבל פרס ח"ו. ועוד, מה לשון למתהלכים, דהל"ל לשלוחי. וגם מה זה שהאריך ולא לחנם שלחתיך כי אם וכו', תיתי מה[י] תיתי.
2
ג׳ונראה לי, דגדולי המפרשים נתנו טעם על שדבר אתו משפט, אף שלכאורה מגודל צער ישראל דיבר כן, דמשום הכי לא פגעה בו מדת הדין, והוא משום שכבר הודיע הש"י ואמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך וגו' (ג, יט), ומעתה לא דבר משה נכונה (ה, כב) למה הרעות והצל לא הצלת, וזה שדבר אתו משפט.
3
ד׳אך דלכאורה אין מזה שום תפיסה על משה, דיש לומר כפירוש הראב"ע (ה, כב) דודאי ידוע הי' למשה שלא ישלחם פרעה תיכף בואו אליו כאשר הודיעו ד', אפס שע"ז גדלה תמיהות משה למה יכבד עול השיעבוד אחר שליחותו, דאם לא יועיל על כל פנים לא יזיק, וז"ש למה הרע"ת. ומעתה הדרא קושיא למה דיבר אתו משפט מאחר שדיבר נכונה.
4
ה׳ונראה לי, דאיתא בפרק אין עומדין (ברכות לא:) ד' הטיחו דברים כלפי מעלה, אלי' הטיח דברים כלפי מעלה שאמר (מלכים א יח, לז) ואתה הסבות את לבם אחורנית, ומנין שחזר הקב"ה והודה לו שנאמר (מיכה ד, ו) ואשר הרעותי וגו'. והקשה הרשב"א (חידושים) שאם חזר והודה לו, אם כן אין זה הטחה, כי אדרבה לשבח יחשב לו שהסכים הקב"ה עמו והודה לו, כמו שמצינו גבי משה וכו'. ופירש, שחז"ל השמיענו כאן שאפילו דברים שאמיתתם כן, אינו מן הראוי שיעלה העבד על שפתו לומר לפניו יתברך דרך תרעומת, עכ"ל. והכא נמי ממש אמרינן כן, שאף אם כדבריו כן והאמת אתו, מכל מקום לא הל"ל לפניו יתברך דרך תרעומת וכנ"ל שהוא הטחת דברים כלפי מעלה וראוי שידבר אתו משפט.
5
ו׳איברא נראה לי דמשה עשה תרתי, חדא שדיבר קשות נגד ד' דרך תרעומות, שזה אסור אף אם האמת אתו. ולא עוד שאין האמת אתו בדברו למה הרעת, כי סתירתו בצדו, ואז אף אם לא היה מדבר בדרך תרעומת הי' ראוי שידבר אתו משפט, ומכל שכן בצירוף תרוייהו אהדדי, והוא שהקשו כל המפרשים הא כתיב (בראשית טו, יג-יד) ועבדום ד' מאות שנה, ואז גם הגוי דן אנכי, וישראל שיצאו קודם זמנם אין ראוי שיעשה דין במצרים. ותירצו דקושי שיעבוד השלים ד' מאות שנה, ושפיר צריך לקיים גם כן הבטחתו לאבות ואת הגוי דן אנכי. אם כן הי' למשה לתרץ זה לנפשו, דלכך הוכבד עול השעבוד באחרונה, משום שהקב"ה חפץ לגואלם קודם זמנם וחפץ לקיים דין במצרים, וזה אינו כי אם על ידי קושי שעבוד, ואם כן נסתר מ"ש למה הרעת.
6
ז׳ומה [ש]שאל למה זה שלחתני, גם כן יש לסותרו, על פי מה שכתב בעל עקידה (פ' שמות שער לה) שאמר משה לא איש דברים אנכי (ד, י), והשיבו ה' בחרי אף מי שם פה לאדם או מי ישים אלם הלא אנכי ה' (שם, יא), והקשה כי היא עצמו עיקר התלונה, שידוע שיש בידו לעשות כרצונו ואינו עושה, ומה חרי אף ההוא במשה אחר שלא דיבר אתו [אלא] פיוסין. ופירש הוא זה לשונו: אם תשוער שישים פה לאדם זולתי ולא ידעתי מזה, הי' לך להודיעני וכו', אמנם מאחר שאני הוא השם פה לאדם וגם אלם, ורציתי שיהי' בך מחלק האלמות, ועם כל זה אני בוחר בך לעשות שליחתי, הי' לך לסמוך כי ידעתי אשר אני עושה, ואם על ידי זה יתקלקל עסק השליחות לא עליך התלונה כי אם עלי, ושכרך משלם על כל פסיעה, עכ"ל. נמצא, כבר גילה לו השם יתברך שאין לו להרהר אחריו, ואין לו אלא לעשות עסק שליחותו, ואם יתקלקל על ידו השליחות לא עליו התלונה, דמכל מקום שכרו משלם, ואם כן מה זה שא' למה זה שלחתני אם לא הצלת מיד, דזה אינו, דאם ירבה בשליחות ירבה שכרו כאילו הציל. כי אם לומר דמשה היה מסופק בזה אם יהי' שכרו משלם.
7
ח׳ודע דפירש רש"י (ויקרא כו, ג) אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, הרי דלשון הליכה על ידי טורח משמע, וכמו שכתב הט"ז באורח חיים סימן מ"ח, יעו"ש.
8
ט׳ובזה יובן, דיבר אתו משפט על שהקשה לדב"ר וכו', ר"ל שאף אם הי' האמת כדברי משה מכל מקום יש לדבר אתו משפט על שהקשה, שדיבר דרך תערומות והטיח דברים כלפי מעלה. אלא אפילו אם הי' אומר למה הרעת שלא בדרך תערומות, מכל מקום ראוי לדבר אתו משפט שלא דיבר נכונה, וז"ש ולומ"ר למה הרעות, כי תשובתו בצדו. על מה שאמר למה זה שלחתני, ויאמר אליו אני ה' נאמן לשלם שכר טו"ב למתהלכי"ם לפני, ר"ל אלו שמטריחין עצמן בשליחתי כמה פעמים שכרו טוב מאוד אף אם יתקלקל בשליחתו. ומה שא' למה הרעת, גם זה אינו, וכי לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים, והיינו גם הגוי דן אנוכי, וזה אי אפשר קודם השלמת הזמן, ועל כרחך לומר דקושי שיעבוד השלים, אם כן לא נשאר שום טענה למשה, וק"ל.
9