צפנת פענח, וארא ב׳Tzofnat Paneach, Vaera 2
א׳ברש"י (ו, ב) וידבר אלקים אל משה - דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעת[ה] וגו'. ומעודי נפלאתי, דמשמע דהעונש הוא רק על שדיבר למה הרעות בלשון קשה, דאל"כ הל"ל דיבר אתו משפט על שאמר למה הרעות, אלא שמע מינה כנ"ל, אם כן קשה למה.
1
ב׳וי"ל פשוט, דאיתא בהניזקין (גיטין נז.) אתו אמרו לקיסר מרדו בך יהודאי, אתא עלייהו, הוי בהו ההוא בר דרומא דהוי קפץ מיל וקטל בהו, אכשלי' פומי' לבר דרומא ואמר (תהלים ס, יב) הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו, דוד נמי אמר הכי, דוד אתמוהי קא מתמה וכו'. וכתב מוהרש"א וזה לשונו: ואיכא למידק, הא לשון חדא אמרו, ומהיכא משתמעי טפי בדוד דאיתמוהי הוי. ומשני, דמוכח מענין הנזכר שם בסימן זה בההיא מזמור, דמספר בו ישועות ד' - מי יובילני עיר מצור וגו' (תהלים שם, ג). אלא הא קשיא, דאמר בתחלת המזמור אלדים זנחתנו פרצתנו וגו' דלא משמע בלשון בתמי'. וכבר פירש רש"י שם לפי שראה ברוח הקודש שיוגלו ישראל על ידי אדום ואמר זה דרך תחנונים, יעו"ש.
2
ג׳העולה מזה דההוא בר דרומא ודוד אמרו חד לישנא, וזה נענש משום שדיבר כמתרעם על מדותיו יתברך, מה שאין כן דוד אמר דרך תחנונים בתחלת המזמור ובסוף אמר דרך תמיהה, לכך לא נענש.
3
ד׳אם כן ה"נ במשה נמי יש לומר דאלו אמר למה הרעות דרך תחנונים ודאי שלא הי' נענש, דהא דוד נמי אמר זנחתנו פרצתנו, ולכאורה היא יותר קשה, אלא שאמר בלשון תחנונים, מה שאין כן משה אמר כמתרעם, וכפירש רש"י אח"כ וארא אל האבות וכו', יעו"ש.
4
ה׳ובזה יובן, וידבר אלקים - דיבר אתו משפט על שהקשה לדבר למה הרעות, ר"ל שדיבור בלשון קשה, אבל אלו אמרו בלשון תחנונים באמת שלא הי' נענש, כי בשביל ישראל הי' מדבר, וכמ"ש בדוד, וק"ל.
5
ו׳והפסוק עצמו יש להבין, מה זה שאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר [אליו] אני ה', שהוא כפל. וגם תחלה אמר שם הדין ואח"כ שם הרחמים. וכבר פירשו המפרשים בזה כל אחד לפי דרכו.
6
ז׳ולי נראה פשוט לתרץ קישור וחיבור דברי הפסוק, על פי מה דקשיא לן אש"ס דחלק (סנהדרין קיא.) דדרשו אפסוק (ו, ג) ושמי ה' לא נודעתי, חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי להם ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת (שמות ג, יג) מה וכו', הרי דדרשו חז"ל זה לגנאי מה שרצה משה לידע ידיעת שמו יתברך, וזה אינו, דאיפכא מסתברא דמשה שפיר קאמר מה שמו, וח"ו שלא כדין עשו אבות העולם מה שלא נתנו לב לחקור ולידע שמו יתברך, דכתב הסמ"ג (עשין ב) במצות היחוד שמע ישראל וגו' (דברים ו, ד), שצריך להבין ולידע ידיעת שמו יתברך וכו', וזה שאמר דוד לבנו (דה"י א כח, ט) דע את אלהי אביך, יעו"ש.
7
ח׳אך דכל זה אתי שפיר א"א דלא ידע משה שמו יתברך, ואז הי' משה שפיר קאמר מה שמו, שהוא מצוה, וכמו שכתב הסמ"ג הנ"ל. אבל אי יהי' מוכח דכבר ידע שמו יתברך, והוא מדאיתא בפרק קמא דראש השנה דף כ"א (ע"ב) ביקש קהלת להיות כמשה, יצאה בת קול ואמרה וכת[ו]ב יושר דברי אמת (קהלת יב, י), ופירש במוהרש"א מ"ש במשנה תורה דנקראה ספר הישר, והיינו לא קם נביא כמשה (דברים לד, י), הוא אמת, עכ"ל. הרי דמשה הי' עדיף במעלה משלמה, ומצינו בפסיקתא דדרש פסוק (עי' מלכים א ה, יא) ויחכם שלמה מכל אדם, אפילו מאדם הראשון, ומה הי' חכמתו שהעביר לפניו כל חי' ועוף וקרא להם שמות וכו', אמר לו הקב"ה אני מה שמי, אמר לו ה', מפני שאתה אדון לכל הבריות, היינו דכתיב (ישעיה מב, ח) אני ה' הוא שמי, שקרא לי אדם הראשון וכו', יעו"ש. ואם אדם הראשון ידע שם העצם של הקב"ה, מכל שכן משה דעדיף מאדם הראשון, ופשיטא דלא הי' נעלם ממשה מה שהי' נגלה לאדם הראשון. אלא שמע מינה דעל כרחך ידע משה שמו יתברך, וכמו שדרשו חז"ל על פסוק (שמות ב, יד) הלהרגני אתה אומר, ואם כן מה זה שאמר משה מה שמו, אלא שמע מינה דרך תערומות אמר משה זה, שהרהר על מדותיו של הקב"ה, וכמו שכתבו המפרשים, בזה שפיר אמר הקב"ה חבל על דאבדין וכו'.
8
ט׳ובזה יובן וידבר אלהים אל משה, שדבר אתו משפט, ועל כרחך משום ששאל ואמר מה שמו (ג, יג), כמו שמביא הפסוק אח"ז ושמי ה' לא נודעתי להם, מה שאין כן משה. אך קשה, הא אדרבה למצוה יחשב מה שחקר ושאל שמו יתברך, וכמו שכתב הסמ"ג, לכך בא הכתוב ואמר הטעם ויאמר אליו אני ה', ר"ל הלא אני ה' שקרא שמי אדם הראשון כך, ואם לאדם הראשון נגלה סברא ששמי ה' פשיטא דלא נעלם ממך, ואם כן מה זה שאמר מה שמו, אלא שמע מינה דלאו משום מצות ידיעת שמו עשה זאת, אלא דרך תערומות, לכך כדין דיבר אתו משפט, וק"ל.
9