צפנת פענח, וארא ג׳Tzofnat Paneach, Vaera 3
א׳בחלק בדף קי"א (ע"א) חבל על דאבדין וכו', ואתה אמרת מה שמך בתחלה (ג, יג), ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת (ה, כג), עתה תראה (ו, א) וכו'. וי"ל, מאחר דשאלת מה שמו הי' בתחלת השליחות, ואם היא לאשמה יחשב הי' לו לדבר אתו משפט אז תיכף כששאל שמו, ואם אינו עון כלל מה זה שהוכיחו על פניו בתרתי אלו. וכי תימא דכל אחד בפני עצמו אינו עון כלל כי אם בצירוף שניהם, גם זה אינו, דמה ענין זה לזה, ומה חיב[ו]ר וקישור יש לשני אלו יחד. ועוד דדייק ואמר ואתה אמרת מה שמך בהתחלה ועכש"יו וכו', דמשמע דאלולי שהי' תחלה השאלה מה שמו ועכשיו מה שאמר והצל, לא הי' נחשב לעון כלל, והוא תמוה.
1
ב׳והסגנון נ"ל כך הוא, דודאי יש מקום תרעומות על משה שאמר מה שמו, אפס שהי' לו מקום התנצלות על זה, מה שאין כן כשאמר עכשיו והצל וגו' יהי' על זה איזה קושיא, וכשתרצה לבאר הקושיא תמצא מבואר סתירה התנצלות של משה, ואז מצא הקב"ה מקום להוכיחו על פניו במה שאמר מה שמו שהוא שלא כדין.
2
ג׳והוא דאיתא בקידושין דף ע"א (ע"א) דשם של מ"ב אין מוסרין אותו אלא לצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו מעמיד על מדותיו וכו'. ויש להבין, בשלמא כל המעלות שזכר הש"ס הם הכרחיים כפירוש רש"י (ד"ה ואינו מעמיד) שלא ישתמש בו להנקם ממבקשי רעתו, אבל מעלה זה שיהי' עומד בחצי ימיו צריך טעם למה.
3
ד׳ונראה לי פשוט שהוא יסוד לכל המעלות ובלתה אי אפשר, והוא משום דקשה אחר שאין רשאין למסרו כי אם לצנוע ועניו וכו', והלא האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שמואל א טז, ז), והוא מראה עצמו לצנוע, ובקרבו ישים ארבו, ואיך נדע הדבר שהוא תוכו כברו, ואף אם כעת הוא צנוע שמא אח"כ יבוא לידי מכשול בזה, לכך הצריכו חז"ל מעלה זו דמבואר סתירת ספק הנ"ל, דאם הוא עומד בחצי ימיו אלו הי' רשע הא כתיב (תהלים נה, כד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ועוד דכתב מהרש"א בחלק דף ק"ו (ע"א) הטעם דלא יחצו ימיהם, כיון שלא חזר עד חצי ימיו שוב לא יחזור, כדמצינו (יומא לח:) במעשה הטוב, כיון שעברו חצי ימיו, דהיינו רוב שנותיו, ולא חטא שוב אין חטא בא על ידו, יעו"ש. שמע מינה דלסברת מוהרש"א מה שנאמר עומד בחצי ימיו, ר"ל שעברו חצי ימיו ונכנס לחצי שני', דהוי רוב שנותיו, ואם כן מאחר שעברו רוב שנותיו והוא צנוע, תוכו כברו, מכח הוכחה הנ"ל, שוב אינו בא לידי חטא, ופשיטא דודאי מוסרין לו שם זה.
4
ה׳ומעתה לפי זה יש להקשות, הא פירש רש"י בסנהדרין דף ק"א ע"ב (ד"ה ובלשון) דשם מפורש היינו שם של מ"ב, יעו"ש, ואיך אמר מה שמו, הא אין מוסרין שם של מ"ב כי אם למי שעומד בחצי ימיו.
5
ו׳וע"כ לומר דסבר משה דכבר הגיע לחצי שנותיו, ואף גם שעברו רוב שנותיו, דכל שנותיו היו ק"ך ולעת ההוא הי' בן שמונים שנה, ואם כן מאחר שעברו רוב שנותיו, ועל כל פנים הגיע לחצי שנותיו, ושפיר שאל למסור לו שם של מ"ב במה שאמר מה שמו.
6
ז׳אך דע"כ נסתר זה, והוא מכח קושיא אחרת, במה שבא משה לידי חטא גדול שאמר למה הרעת והצל לא הצלת, הא קיימא לן כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו בא לידי חטא. וקושיא כזה הקשה בפלפולא חריפתא בשם איזה גדול על עבירה של מריבה, איך בא לידי חטא ההוא, אחר שעברו רוב שנותיו בלא חטא, יעו"ש. וכבר יש לדחות קושיא ההיא דיש לומר דכבר חטא קודם לזה מ' שנה במה שאמר והצל וכו'.
7
ח׳ובזה הי' נראה לתרץ תמיהת המפרשים דמפסוק עתה תראה (שמות ו, א) משמע דמשום זה נענש שלא יבא לארץ ישראל, ובפ' חוקת משמע דמשום מי מריבה נענש בביאת הארץ. ולדברינו אתי שפיר, דחטא והצל הביאו לחטא מי מריבה, דאלו לא חטא שום חטא עד עת ההיא שוב לא הי' בא גם לידי חטא מי מריבה, דכבר עברו רוב שנותיו ולא חטא, דאין חטא בא ע"י, מה שאין כן אחר שכבר עבר עבירה אחרת קודם לזה לא עברו רוב שנותיו בלא חטא.
8
ט׳ועל דרך זה יש לפרש (אבות פ"ד מ"ב) עבירה גוררת עבירה, ר"ל עבירה שחטא קודם שעברו רוב שנותיו היא הביאו לעבור עבירה אחרת, מה שאין כן בלאו הכי, וק"ל.
9
י׳אפס דמבואר דלפי שנות משה הוי זה שאמר והצל, אחר שעברו רוב שנותיו גם כן וכנזכר, אם כן ודאי קשה כנ"ל. וע"כ צריך לומר כתירץ הגדול שהביא בפלפולא חריפתא, דמשום הכי האריך הש"ס (שבת נה:) לומר הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם לפטור, ואפשר היה מרבה כחול ימים ולא הוי רוב שנותיו בעת מי מריבה וכו', יעו"ש. אם כן פשיטא דלא הוי רוב שנותיו כשאמר והצל, לכך בא לידי חטא זה כמו במי מריבה, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא הגיע לחצי שנותיו בעת שאמר מה שמו, שזה הי' זמן הרבה קודם חטא מי מריבה וחטא והצל, דמיד בתחלת השליחות אמר מה שמו, ואח"כ הי' מה שאמר והצל, ואם כן לא הי' משה כדאי למסור לו שם של מ"ב מאחר שלא הגיע לחצי שנותיו, ואפילו הכי אמר מה שמו, אם כן פשיטא שאז מצא הקב"ה מקום לדבר אתו משפט.
10
י״אובזה יובן מתק לשון הש"ס, חבל על דאבדין וכו' ואתה אמרת מה שמך בתחל"ה, ועכשי"ו אתה אומר לי והצל, דאז ממה נפשך לא מצאת מענה להתנצל נגדי על מה שהפצרת בי לומר מה שמך, דהא אין מוסרין שם זה כי אם למי שעומד בחצי ימיו, מאי אמרת דסבירא לך שכבר הגעת לחצי שנותיך, אם כן כשכבר הגעת בתחל"ת השליחות לחצי שנותיך אם כן עכשי"ו כשאמר והצל וגו' שהי' איזה זמן אחר ענין הנ"ל, אם כן כבר הגעת לרוב שנותיך ואיך באת לידי חטא זה, הא כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא, וצריך לומר דעדיין לא עברו רוב שנותיו אף במי מריבה וכנ"ל, דאלולי החטא הי' מרבה כחול ימים, אם כן לא הגעת לחצי ימיך כשאמרת מה שמו, ואם כן שפיר יש לומר חבל על דאבדין, ודו"ק.
11