צפנת פענח, וארא ד׳Tzofnat Paneach, Vaera 4
א׳בפסוק ויאמר משה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' ויאמר למחר וגו' (ח, ה-ו). ורבו המפרשים בזה, להקשות, מה זה שאלה למתי אעתיר, הלא ודאי טוב טוב להעתיר מיד להסיר חלאת הצפרדעים וכו'. וביותר קשה על פרעה שאמר למחר, וכי לא טוב לו יותר להעתיר (שיסירו) [שיסורו] מיד הצפרדעים.
1
ב׳ונראה לי דחדא יבואר באידך, דקשה בפסוקים שבמכת ברד כתיב (עי' ט, לג-לד) ויפרש משה כפיו אל ה' ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה וירא פרעה כי חדל וגו' ויוסף לחטא וגו'. וי"ל מה שהקשה האלשי"ך מטר מאן דכר שמיה. ועוד מאי לשון נתך, דהל"ל ומטר לא ירד ארצה. ועוד כשראה פרעה כי חדל וגו', לכך ויוסף לחטוא, אדרבא וגו'. וביאר האלשי"ך, דידוע (ברכות נד:) דאותו הברד שהי' ראוי לירד, ועל ידי תפלת משה נשאר באויר, ואימתי ירד בכיבוש הארץ באבני אלגביש. וענין הברד הי' מהותו שאש מתלקחת בתוך הברד. ואם כן פרעה שלא ידע מזה שנשאר באויר, סבר שאם על ידי תפלת משה חדל הברד, אם כן ראוי שאותו הברד שכבר נתהוה על כל פנים ירד עד תומו, שלא ישאר באויר, או שיותך הברד על ידי האש שבתוכו ויהי' מטר על הארץ, וזה שאמר הפסוק ויפרש כפיו ויחדלו וגו', ור"ל שתיכף בפרוש כפיו חדל הקולות והברד, וגם שיהי' ניתך ויעשה מטר גם כן לא נתך ארצה. ואז אמר פרעה, אם אמת שאלולי תפלות משה הי' יורד עוד ברד למה כרגע פסק ולא ירד הברד שבאויר, וגם לא הותך להיות מטר, אך אין זה כי אם תם הברד והגיע זמנו לפסוק, וכיון משה אותו שעה לפרוש כפו. וז"ש וירא פרעה וכו' על דרך הנ"ל, לכך ויוסף לחטוא, כי הוא לא ידע שנשאר באויר לנקום מהרשעים וכו', וק"ל, ודפח"ח.
2
ג׳ובזה יובן, דחש משה גם כן שלא יאמר שידע משה זמן שיכלה המכה ואז מתפלל, לכך אמר התפאר עלי למתי אעתיר, ומזה ניתן לפרעה מקום לחשוד אותו ביותר, דודאי נוח להתפלל מיד שיכלה המכה, ומשה ידע מזה שבודאי אומר שיכלה מיד, לכך כיון לומר למחר, שאז יורגש אם תפלתו עושה פרי או הגיע זמן שיכלה, וק"ל.
3