דברי שלום ואמת א׳:ב׳Words of Peace and Truth 1:2
א׳מראש מקדם היתה תורת האדם שומה בלב האנשים הגדולים, ועל פיה התקיים הקבוץ המדיני ונוסדו הממלכות ונחלקו יושבי כל ממלכה וממלכה למחלקות רבות, אלה נעשו שרי ארץ ושופטיה, ואלה גבורי חיל להיות מגיניה, ואלה חכמיה שקבעו מדרשות ללמד את העם דעת ועניני החכמות, ואלה אנשי מלאכה, ואלה עובדי האדמה וכורמים ויוגבים, וכל מחלקה ומחלקה קבעו מנהגים ידועים ביניהם איך ינהגו עם אישי מחלקותם, ואיך ינהגו עם בעלי המחלקות האחרות, וכן הסכימו על משפטי העמים (פעלקער רעכט) להיות לחוק בין ממלכה לממלכה אחרת, וע״י כן התיסד השלום ביניהן, גם ממלכה אחת נעזרת על ידי חברתה, הן בחכמה הן בגבורה, או במיני המלאכות, גם במקנה וקנין וכל מיני מסחר המחולקין ביניהן, ועי״כ התקשרו חלקי העולם זו בזו, ויבקשו אלה שלום זולתם, כי יודעים שבשלומם יהיה גם להם טובה, וברעתם ימר גם להם, ועל דרך זה כל איש פרטי יוכל להיות עזר רב או מעט אל הכלל כלו.
1
ב׳וכן היתה תורת האדם ליסוד מוסד בלב ראשי אלפי ישראל, המלכים והנביאים שרי קדש ושרי אלהים, שאף כי נחה עליהם רוח אלהים, וביותר משה רבינו ע״ה שקבל גם החקים והתורות בנבואתו, לא הגיעה אליהם על דרך זה תורת האדם, אלא דברים הנעלים ממנה, כי עניני דרך ארץ כבר הכין היוצר ב״ה ביצירת נפש האדם, שנטע בה דעה והשכל לעמוד על עניניה, להבין רבות מפרטי המציאות הנראה לעיניהם, ולהוציא מדעתם מנהגים טובים שעל ידיהן תתקיים הכנסיה בכל מדינה ובכל מקום.
2
ג׳וטרם נגלה הענין האלהי על אנשי השם, כבר היו שלמים בכל מיני דרך ארץ, הן בנמוסיות והנהגת העם, והן בחכמות טבעיות ולמודיות, ואחרי חול עליהם האור האלהי, לא סרו מהן, שהם צריכין להם בכל עת, הן בדברם עם יחידים או עם הקהל כלו שיכלכלו דבריהם בחן ובהשכל, והן בענינים שהיו להם עם עמים אחרים ועם שריהם ומלכיהם, ואי אפשר שיהיה איש נוהג אומה גדולה ויתוך השלום ביניהם, מבלי שידע תכלית הנמוסיות והחכמות הנ״ל.
3
ד׳וכל שכן שנהג ענין זה בבוא ישראל אל ארץ נושבת, ויסדו ממשלתם על פי התורה, וישבו שבטיהם בעריהם ובאחוזתם, שהוצרכו מאד גם לתורת האדם, ליחד מקומות למשפט ולהכין הכל על הסדר מה שצריך להשלמתו כפי חקי האלהים, וליחד מקומות לחכמים ללמד ברבים, ושישימו עין על חנוך בניהם כפי רצון האלהים, והצטרכו לאומנים בקיאים במדידת קרקעות, ולבונים לבנות בתים מגדלים ומבצרים, ולאנשים היודעים בחכמת המלחמה ותקוני כליה, ומחשבי חשבונות העתים, וליודעים בעבודת האדמה ומיני זרועיה, ולדעת עניני הממלכות והארצות ויושביהן, אמונתם ומנהגם וגבורתם, ולשום לב על ילדי יום יום שתקרינה בתבל ארצה, ולסופרים הכותבים קורות הדורות על ספרים.
4
ה׳וראיה ממה שנאמר ויתר דברי דוד המלך הראשונים והאחרונים הנם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה, עם כל מלכותו וגבורתו והעתים אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות (ד״ה א׳ כ״ט פסוק ל׳) כי כל אלה הדברים ודומיהן צריכין להיות בממלכה המיוסדת לממשלת דור ודור.
5
ו׳ונעלה על כל אלה חובה לנו ידיעת חקי האלהים ותורותיו, וידיעת דרכי השם ב״ה להדמות אליהן בדרכנו, שכלול בזה דעת חכמת הנפש, שהן תכלית שלמות האדם האחרונה, ומכל מקום שתי התורות מתאימות, כי התורה ודעת האדם שתיהן מעשה אלהים הן, והתורה האלהית היא עדי תורת האדם ותפארתה, וכמו שמקצת של הידיעות הללו הן תפארת תורת האדם בכל העמים, וסוף סוף תקדם להן תורת האדם, כי באשר יקדמו הילדות והשחרות לזקנה ושיבה, והלילה ליום, והחרף לקיץ, ככה תורת האדם תכין את הנפש, שתשתלם באחרית גם בלמודים העליונים שזכרנו. והנה על דרך זה תמצאו גם עתה, שכל הממלכות העומדות על תלן ויש בהן קבוץ מדיני ושלום הבריות, סבתן היא תורת האדם שביניהן, שלכל בעלי הממלכה שפה אחת ודברים אחדים, יודעים בכל חכמה נמוסית טבעית או למודית, ובכל מלאכת מעשה, וכל אחד עוסק באחת מן החכמות או המלאכות שנטתה נפשו אליה, ועל ידי כן מתקיים הקבוץ כלו, והממלכות מתחלפים בהן בין רב למעט, ותראו שכפי רוב דרך ארץ שיש במדינה, כן תרבה כבוד הממלכה, ותתחזק בחכמה ובגבורה בעושר ובכבוד, וכפי מעט דרך ארץ שבתוכה, כן תשפל ממעלתה, והדבר ידוע לכל, אין צורך לאמתו בראיות:
6