דברי שלום ואמת א׳:ג׳Words of Peace and Truth 1:3
א׳לבד ישנו עם אחד בארץ, שלא השגיחו כראוי על תורת האדם, ובנעוריהם ובבית רבם חדלו ללמוד חקי הנמוסיות והטבעיות והלמודיות, אנחנו אלה פה בני ישראל הנפוצים בארצות אירופ״א ודרים ברוב מלכיותיה, כי פנינו ערף ללמודים הללו, וביותר יושבי אשכנז ופולין, רבים מהם אנשי שכל וגדולי הבינה, גם רבים אנשי אמונה ויראי אלהים.
1
ב׳אך כל עסקיהם ותלמודם מנעוריהם הם בחקי האלהים ותורותיו, אבל תורת האדם לא שמעו ולא למדו, שוגים גם בדקדוק לשון הקדש, ומסכלים יופי הדבור, משפט הלשון וצחות מליצותיה, שהן בארות נובעות חכמה ומוסר, וכל שכן שמסכלים צחות לשון העם שדרים ביניהם, רבים מהם אינם יודעים לקרותו אף כי לכתבו, דעת תכונת הארץ וקורות העתים תעלומה מהם, וכזה קרה להם בדברים הנמוסיים טבעיים ולמודיים בל ידעו ובל יבינו, כי מראש לא הוגד להם מכל זה כלום, לא מפי אבותיהם ולא מפי רבותם, כי גם הם בל ידעום, ואפילו שרשי האמונה לא למדום על הסדר, עד שיהיו שגורים בפי הנערים על דרך אחד, וכן לא שמעו בבית הספר דרכי המדות וחכמת הנפש, וקצת התלמידים המצליחים בתורת השם, כשיגדלון ורואים מה שנעלם מהם, יטרחו מאד לתקן המעות שעותו עליהם מוריהם, ויקבצו מקצת דברים אלו מפי ספרים ומפי שמועות בני אדם זעיר שם זעיר שם, אבל בלי סדר וללא יועיל, ודומה ידיעתם ללובש בגד עִדִים ביום קרה.
2
ג׳אמנם ידיע׳ ברורה בדברי׳ הללו לא נמצאת כי אם ביחידים אשר נשא אותם לבם ונדבה רוחם להקשיב אזן לחכמה, ולהטות לב לתבונה, ולמדו לשון עם ועם והבינו בספרים, ונעשו כמעין המתגבר מאליו, לא בעזרת רב, ולא במצות אבותיהם וגדוליהם, כי אם מאהבת האמת, אבל בני עליה כאלה מעטים, ואולם ההמון הרב שלא הצליחו בתורה, על הרוב חסרים מאד מתורת האדם, מדרכי הלשון ומנמוסיות ומן החכמות והמלאכות, והם להם ככלי אין חפץ בו, והחסרון הזה הלך וגבר עלינו מדור דור, ונצב עד היום הזה, אין דורש ואין מבקש להאיר לנו במחשך הסכלות הזאת הנטוי עלינו:
3
ד׳ואל תתמהו לומר איך היתה בנו כזאת? איך העם אשר בדור ראשון קראו ה׳ עם חכם ונבון, ונתנו לאור גוים, נהפך ושנה את טעמו מטעם כל העמי ולא אבו שמוע בלמודים שהן תפארת לבעליהן. וסמוכים לעד עם החקים העליונים ועם הדרכים האלהיים ודרכי הנפש? והלא אנחנו עוסקים בחקי האלהים ותורותיו וכמעט רוב עדתנו פונים אליהן, וביניהם רבים אנשי שכל ותבונה, שיש להפלא על רוחב לבם וצחות שכלם בענינים הללו, וכן בכל דבר שנותנים לב עליו, ינוב שכלם תנובה, וממציאים מדעתם חדשות, ואיך יהיו ערומים מן החכמות והמדעים שהן תורת האדם ?
4
ה׳אבל תדעו כי לא אנחנו אשמים בדבר הזה, לא נצעק חמס על נפשותינו ולא עלינו תלונותינו, כי אם על העמים אשר היו מלפנינו זה יותר מאלף שנים, המה היו בעוכרינו, כי הרעו עמנו מאד בפקודת מלכיהם ויועציהם, ומכמה פניות לא טובות עמדו עלינו לכלותנו ולהשפילנו עד עפר, וגזרו עלינו גזרות המנגדות לשקול הדעת, המה היו במורדי תורת האדם, כי הדביקו לעפר נפשנו, ודכאו רוחנו בקרבנו.
5
ו׳ומאז והלאה חשבו לכבות עדתנו ורפו ידיהם מעסוק בתורת האדם, בראותם שהם מונהגים בכבדות, ושהם בעיני רודיהם למטה ממדרגת האדם, אז מאסו בכל הדברים אשר תחת השמש, בראותם שאין להם חלק ונחלה בכל הטוב אשר הטיב ה׳ ליצוריו כלם מקצה תבל ועד קצהו, ובמר נפשם הניחו ועזבו החקים והלמודים שתכליתן חכמת ההנהגה, ודעת הכרת המעשים שבשמים ובארץ, כמו לחשוב מסלולי הכוכבים, וללמוד התקונים הצריכים לעבודת האדמה, ולרדת ימים, ולבנות ערים ומבצרים, ולדעת משפטי העמים ודרכי ממשלות המלכים, כי אמרו מה לנו בכל אלה, הנה יושבי הארץ אויבינו הם, לעצתנו לא ישמעו, ולגבורתנו לא יחושו, שדות וכרמים אין לנו בארץ, נניח כל הלמודים האלה, ונעסוק במסחר ובמו״מ להחיות את נפשותינו, ולכלכל את טפינו, כי רק זאת השאירו לנו, ואם גם זאת מדדו לנו במדה קטנה ובצמצום גדול, נשען על אבינו שבשמים, ולא נעסוק רק בענינים המביאים לחיי עולם, שהן חקי האלהים ותורותיו שעל זה נצטוינו, ועל זה כרת השם את הברית עם אבותינו.
6
ז׳ויחידי סגולה שהיו ביניהם, גם הם חדלו מלמד עוד את העם תורת האדם, כי ידעו שגם מתק נפת החכמה ימר למר נפש, ואם ילמדום חובת אהבת הבריות שהיא כותרת וגלה לכל הידיעות הנימוסיות לא יטו אזן, בהיותם בין העמים החורשים עליהם רעות כל היום, וממציאים עליהם עלילות דברים בארח שקר ובאכזריות המה, ותחת אהבתם ישטנו אותם, ואם ילמדום טיב הלשונות, שיכלכלו דבריהם במשפט הלשון, למצוא חן בעיני אדם ובעיני מלך ושרים, לא יאבו שמוע, בהיות שונאיהם בוזים לשכל מליהם ומכסים בכלמה את פניהם. ואם ילמדום החכמות הטבעיות והלמודיות, יקוצו בם, בעבור שאין להם יתרון בכל אלה כי אין להם עבודה בשדה וכרם, ולא מלאכה בטירות בערים ובמבצרים, אף לא בכל מלאכת מעשה, שלא הניחום העמים האלה לעסוק בהם.
7
ח׳וכאשר ברוב הימים נשכחו כל הלמודים וכל החכמות הללו מעדתנו, שוב לא היה בידם לשוב אליהם, גם במקצת הממלכות שמלכו בהן מלכי חסד, שפרקו מעט מעול הברזל הזה מעל צוארנו, לפי שכבר רחקנו מהן, וספרים בלשון עברי לא היו לנו, ובלשונות העמים לא הורגלו לקרות ולדבר, כי בעתי הצרות הגדולות שאמרנו, רחקנו מהם ומלשונם, ולא למדנו לקרות בספריהם, וכל שכן שלא למדנו לדבר צחות.
8
ט׳וכאשר מרוב צרות הלכנו מגוי אל גוי ומממלכה לממלכה, למדנו מקצת לשון עם זה, ומקצת מלשון העם שבאנו אל ארצו, ונתבלבלה שפתנו והיה ממנה מה שהיה, עד שיש להפלא ולהשתומם עלינו, איך בכל המקרים והרעות האלה נשארנו לעם בארץ, ועמדנו נגד שטף מים רבים, ונשארו בנו בכל זאת מנהגי בני אדם, אך יד תורתנו האלהית עשתה זאת, שגם בהחסר ממנו כל הידיעות האמורות, היא עמדה לנו, והיא ציירה בנו דור דור לב אדם, עד שנשתמרנו ממדת האכזריות, ומעשות הרעות הגדולות, חלילה לנו מהן, מאז ועד עתה לא היינו בקשר מורדים, או בכת מרעים החורשים רעה על בני האדם, כי בכל דור ודור היינו נאמנים למלכים המולכים עלינו וליושבי ארצם, ודרשנו בה׳ בעד שלום המלכות ובשלום הארץ, ואם ראינו עצמנו בשפל המדרגה, התנחמנו כי נקיים אנחנו, ואמרנו דעות נושנות הן בלב העמים והשרים ומנהגי אבותיהם בידיהם, וחלינו את פני אלהינו יהפוך לבבם עלינו לטובה, ויתן אותנו לרחמים בעיניהם:
9
י׳ולפי שעל דרך זה התגלגלו הדברים דור דור, וכך הם בחזקתם עד היום, שאע״פ שבכמה ממלכות מלכו מלכי חסד, גם בדורנו זה מלכי אירופ״א חכמים ואוהבי אדם ומלכי חסד, ועושים גם עמנו חסד ורחמים, יזכור להם אלהים זאת לטובה, מכל מקום רבים מחקי ברזל שחקקו עלינו האכזרים הקדמונים, שכוונו להרחיק אותנו מחברת בני האדם, ומנעו ממנו עשיית מעשים שעל ידיהן איש את אחיו יעזורו, כמבואר (פרק א׳ ב׳) לא סרו עדיין, לפי שנשתרשו מאד בלבבות העמים ושריהם, וזקנו בהם מרוב ימים, וקשה שתגבר עליהן עוד החנינה, או שיעוז השכל לחלוק עליהן, ויתגבר לתקן המעות הזה, ואם רגע יציץ הלב שהן משפטים נמהרים, מהר יכס ההרגל את נגה השכל, ולפי שאין חומל על כמה נפשות צדיקים אביונים החושבים לשלום, ושאין להם עליהם דבר כי אם שנולדו מבני ישראל, ומחזיקים באמונתם הראשונה, כמו כל בעלי האומנות שבעולם המחזיקים באמונתם שינקו משדי אמותם, ואנחנו מאמינים באל אחד שהוא אב לכלנו, לאחינו בני האדם היושבים באירופ״א, ולאחינו בני אדם היושבים באסי״א ואפריק״א, ותורתנו מלמדת אהבת הבריות ודרכי החיים והשלום, והיא יסוד ואבן פנה לתורת יושבי אירופ״א ולתורת הישמעאלים, ואעפ״כ לא חסה עלינו עין, דמינו כי עוד כל ימי גלותנו תעמוד הצרה תחתיה, ונאמר נואש.
10