דברי שלום ואמת א׳:ד׳Words of Peace and Truth 1:4
א׳אמנם לא כאשר יראה האדם, אבל לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, ומאז הבין היוצר ב״ה ארץ ושמים, סדר בחכמתו העליונה מועדי תבל, עתים לטובה ועתים לרעה, כי הוא קורא הדורות מראש, וצופה עד אחרית הכל, וכמו שמדור דור נגלו תעלומות חכמה בטבעיות ולמודיות ומלאכת מעשה על ידי אנשים חכמים, כמו מציאת אמעריקא, מציאת הדפוס, מציאת אבק מלחמה, מציאת מראות ההבטה וכיוצא בזה, כן פקד מראש דור דור ומנהיגיו, ומקים מלכים לכסא להיות כלי אומנותו, לפעול על ידם משפטיו ועלילותיו, שהרי הנביא ישעיהו חי כמו שלש מאות שנה לפני חרבן בבל, ונבא על כובשה וקראו בשם, כאמרו כה אמר ה׳ למשיחו לכורש (ישעיה מ״ה א׳) וכן אמר איש האלהים לירבעם מאתים שנה מקודם, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א׳ י״ג ב׳).
1
ב׳והמלך שלמה מנה עתים לטובה ולרעה הכוללים ומתפשטים על כלל יושבי תבל, ואמר ביניהן עת לאהוב ועת לשנוא (קהלת ג׳ ט׳), וכן עתה אולי בא מועד להעביר שנאה מלב בני האדם, שנאת חנם על ריב לא להם, שמקורה חלוף האמונות והעבודות, הדור אתם ראו כי טוב ה׳, אשר הקים איש רב ומושיע לבני אדם, הוא הקיסר הגדול יאזעפוס השני יר״ה שמלבד שמע חכמתו, ושמע עצתו וגבורתו למלחמה, גבורות גדולות מאלה מחדש שמענו בדברי מלכות שיצאו מלפניו, דברי שלום ואמת לכל עמו, המזוקקים בכור השכל הטוב, ושיסודתן אהבת אדם, ובמעשה טובותיו הרבים לא שכח עם דל השכוחים מימים רבים, את בני ישראל, ויצו גם עלינו דברים טובים ונחומים, כאב אל בניו, וכמורה דרך לתלמידיו, וכמושל לעמו, מוסרות מִחְיָתָם פִתֵחַ בתתו להם רשיון לעבוד בכל מיני עבודת האדמה, ולעשות כל מיני מלאכת מעשה, ולסחור בכל מיני מסחר, גם ראה בענינו כי מעטים הם המדברים בלשון אשכנזי על מתכנתה, מטעם שכתבנו (פרק ג׳), ועל ידי כן אינם מבינים בספרים, לא בספרי דברי הימים וקורות העולם, ולא בספרי נמוסיות טבעיות ולמודיות ואינן יודעים לדבר צחות עם יושבי הארץ ושריה.
2
ג׳ויורם את הדרך הטובה, ויצו עליהם שיבינו בתי מדרשות ללמד בהם את בניהם קריאת לשון אשכנזי וכתיבתו, ושיחברו ספרי מוסר השכל על פי דרכי התורה ללמד בהם את הנערי' דעת ומנהגי דרך ארץ, ואולם חכמת המספר והמדידה ותכונת השמים וכיוצא, וכן קורות הימים ותכונת הארץ, ילמדון הנערים בספרים המצויים במלכותו שלומדין בהם ילדי עמו, כי אין בחכמות הללו דבר עם האמונה, ודעת כל אדם שוה בהן, וכל זה לחזק את בדק בית ישראל, ולגדור את הפרצות שפרצו בהן המושלים הקדמוני׳ שזכרנו למעלה (פרק ג׳), למען יהיו גם הם לאנשים עושים חיל, לעזור במלכויותיו במעשיהם ובעבודתם ובחכמתם, אשרי המלך שככה לו, כי בו בחר אלהים לעשות צדקה וטוב, כלי חפץ הוא לה׳ לפעול על ידו תשועות בעולמו, עליו יאמר בנים רבים עשו חיל, ואתה עליתָ על כלם, כי זאת היא הגבורה באמת, בהיות האדם מושל על רוחו להעביר מלבו מחשבות ודעות שגדלוהו עליהן, ואשר הצליחו דורות רבים, ושרשו בלבבות לרבבות, והוא בשכלו הטוב גבר עליהם, והוציא כאור צדקתו ומשפטו כצהרים, להסב הלבבות ולתווך השלום והאהבה ביניהם, עליו אמר שלמה בחכמתו טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז לג). יהי ה׳ האלהים עם המלך הגדול הזה, יגמור בעדו, ויגן עליו מכל רע, ויהיה בנין חכמתו אשר הוא בונה תבנית חֶמֶד לכל מלכי האדמה להרבות השלום בעולם, יגדל שמו וכל גוים יאשרוהו, ושכרו יהי שמור בשחק לעד:
3