דברי שלום ואמת א׳:ז׳Words of Peace and Truth 1:7
א׳ודבר בעתו מה טוב, שיוצא עתה לאור ההעתקה הטובה שהעתיק החכם החוקר כבוד מוהר״ר משה הנ״ל את תורת אלהינו ללשון אשכנזי, וכמו שאמרנו (פרק ה׳) רב טוב לבית ישראל יוצא מזה, כשילמדו המלמדים עם תלמידיהם את התורה ע״פ התרגום האשכנזי הזה שכתוב בלשון צח מאד, שעל ידו ירגילו את הנערים מנעוריהם לדבר כלשון יושבי הארץ על בוריה, ועל ידו יבינו כוונת הכתוב על מכונו.
1
ב׳כי עד הנה שהיו המורים עלגי לשון אינן יודעים לדבר בלשון אשכנזי כהוגן, לא היה אפשר להם לפרש לתלמידיהם המאמר העברי עד שיבין הנער כוונתו, כי לפרש לזולתו מלשון שאינו שומע ללשון שהוא שומע, צריך שיהיו שניהם בקיאים בלשון הנשמעת להם, ולדבר בה צחות שפה אחת ודברים אחדים, ואז יעתיק היטב הכוונה שבלשון החתום בלב תלמידו, ולא כן בהיות גם הרב גם התלמיד עלגי לשון, אין מלה בלשון הרב לתרגם הדבר לתלמידו, ומקצת מלין נשחתים שיתרגמהו בהן, מורגל התלמיד לבטא אותן בדברים אחרים, הנה לשוא פעלו, לשחת בפיהם דברים נעימים, שהן אמרות ה׳ אמרות טהורות המזוקקות שבעתים, ועוד שרובם אינן בקיאין בדקדוק לשון הקדש, וכל שכן שאינן בקיאין בצחות הלשון, והתינוקות שומעים מפיהם אלה השבושים, ומתחקים בלבותם לא יסורו מהן, ועל ידי ההעתקה הזאת ילמדו כלם על דרך אחד, ושפתם ברור ימללו, וילמדו דקדוק לשון העברי על נכון, על ידי הביאורים שהתבארו על ההעתקה הזאת: ובהיות שהמורים לא היו בעלי לשון, כשתרגמו לתינוקות המלות העבריות שלא הבינו כראוי, על ידי מלות אשכנזיות מסורסות ומבולקות, והיו מקראי קדש ושיריה הנעימים בפיהם סרי טעם, לא תאר ולא הדר להם, והיו להן לעול ולטורח.
2
ג׳רבים מן הנערים שלא הצליחו בלמודם, כאשר גדלו ועזבו בית הספר וילכו ויסחרו בארץ, לפעמים באו בחברת שוכחי אלוה, והשמיעו באזניהם ספרי לצים ומורדים הכתובים בלשון, מדברת גדולות, תמהו על צחות לשונם ויופי סדרם, ונפתו לדבריהם, כי דנו מצחות הלשון על יושר הדברים, כדרך הסכלים שהדברים המובנים להם וערבים על אזנם, יחליטו שהם דברי אמת, כי לפי שמעולם לא שמעו צחות לשון כזה בתורה מפי רבם, החליטו שאין תפארת ללשון העברי, ושאין ערבות ואין רוממות במאמרי התורה, ויפרקו עול ללכת בתהו לא דרך.
3
ד׳ועל ידי ההעתקה הזאת הטהורה משגיאות הלשון האשכנזי, והמתרגמת המקרא על מכונו, ישמע הנער את תורת אלהיו בלשון צח ונקי, ויכנסו הדברים בלבו, ויותר יתבונן בהם, ויותר יבין טהרת הלשון, קצורה נעימותה טוב טעמ׳ וחכמת מליצותיה ולא יבהלוהו עוד הלשונות הצחות שבספרי הדיוטות, כי יבין יתרון הלשון האלהי עליהם, איך מכלכלת בדברים מעטים כוונות עמוקות, ושאין בה דבר שפתים אך למחסור כמו שיש בצחות לשונות ההדיוטים, ומקצתן שיצליחו להבין גם הוראת השרשים, ואיך כל אחד נוסד על מציאות הדבר כמו שהוא, וכמו שהחילונו לבאר בספרנו גן נעול ובשאר הספרים שחברנו על זה, גם בבאורנו לספר ויקרא שכתבנו על העתקת החכם מוהר״ר משה הנ״ל, יגדל החפץ בלבו להעמיק בספר תורת אלהיו, ובאחריתו יחכם:
4
ה׳הביטו אחינו וראו, כי החסרון הזאת לבית ישראל שהם ערלי שפה כמעט שאינה נטוי רק על אחינו היהודים היושבים במלכות רומי שלשון ארצם היא אשכנז, כי אחינו בני ישראל שבאו מספרד ומפורטוגאל מדברים בביתם ובעסקיהם לשון ספרדי על מכונו, והיהודים שבאיטל״יא מדברים כהוגן לשון איטלי״אני, והיושבים במלכות בריט״ניע מדברים כהוגן שפת אנגלי״זע והדרים במלכות צרפת ידברו כהוגן לשון פרנצ״א, והדרים בארצות המזרח ידברו עם אנשי ארצם כהוגן לשון תורק״י וערבי״א, ואפילו אחינו שבארצות פולין ידברו עם אנשי ארצם כהוגן לשון פולוני״א, אלא לפי שמתחלה באו שמה מארצות גרמני״א, עדיין יש בידם לשון אשכנזי, אבל מסורסת ומבולבלת, ואין זה חרפה להם, כי אנשי ארצם אינן מדברין בלשון ההוא, לבד אנחנו שבארצות האשכנזי׳ אין לנו פתחון פה להצטדק על ערלת שפתינו.
5
ו׳כי אנו דרים בין עמים המדברים הלשון הזאת על מכונה, ויש בהם סופרים מהירים דוברי צחות ומשוררים, ולא שמנו על לבנו ללמוד מהם, ולגדל את בנינו בדרך זה, אבל הורגלנו לגדל את בנינו תחת יד מורים מארץ פולוני״א, המדברים שפת אשכנזי בדרך בוקה ומבולקה, ואין דעת חכמנו נוחה מזה, שהם אמרו אין מושיבין בסנהדרין, אלא הבקיאין ככל הלשונות, שלא ישמעו מפי מתורגמן, ואנשי המלך יחזקיהו שהיו כלם צדיקים וישרי לבב אמרו לרבשקה דבר עמנו ארמית כי שומעים אנחנו וגו׳.
6
ז׳ואם אנשי ירושלים הגדולים שהיו מדברים בלשון הקדש על בוריו, למדו ג״כ לשון ארמית שהיתה לשון האשורים, מה נאמר אנחנו שלא נשאר בידנו מלשוננו הקדושה רק מקצתו הנמצא בכ״ד ספרי הקדש, ומפוזרים תחת יד מלכי ארץ המדברים שפת אשכנזי, מדוע נהיה בעיניהם כיונים המצפצפים והמהגים, ולשון הקדש ענין בפני עצמו, ולשון אשכנזי ענין בפני עצמו, זה לדברי קדש האמונה והתורה, וזה לדברי העולם בעסקי מו״מ וטגהני בני האדם ולחכמת הנימוסיות והטבעיות והלמודיות:
7
ח׳שימו על לב, שלפעמים ידברו עמנו חכמי העמים וגדוליהם בעניני האמונות והדעות, וכשירצה החכם הישראלי לפרש לו פסוק אחד או מאמר אחד, אין בפיו מלין לתרגמם שייטיבו על אזן המדבר עמו, והרי הוא מחשיך חכמת לבו על ידי קלקול לשונו, ומשיח אלהי יעקב אמר ספרו בגוים את כבודו וגו׳, כי כל בני אדם חייבין ללמד זה את זה מה שהציץ בכבוד השם וגדולתו, להעמידו על האמת, בהיות שכל הממלכות שברוב העולם תהלה לאל כהיום שוין בהכרת השם ב״ה, כלם יודעים שהאל נשגב מדעת כל היצורים, אין קץ לכחו ולכבודו, בוחן כל לבב, ושהכל גלוי וצפוי לפניו, ושנותן שכר טוב ליראיו, ונפרע מעוזבי הצדק, ושמשניח עליהן בכל עת ושומע תפלתם, ושהוא נוהג עולמו בצדק, ושדרכיו קדושים רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, וכיוצא הרבה מן הדעות העיקריות שמקורן מתורת משה רבינו ע״ה, ושאין מחלוקת בהן בין בעלי הדתות כלם, לפי שכלם שאבו מתורת ה׳, ואם כן נוכל לדבר זה עם זה מבלי שנצטרך לגעת במקום שתתחיל המחלוקת ביניהם, כי שם נחלקו, ולכל אחד תורת אבותיו ומעשה אבותיו בידו, ואין לבני אדם עסק באלה, ואין ראוי לאדם לשנוא בעלי דתות זולתו בלבבו, או לחרחר ריב עמהם בעבור זה, וכמו שנכון לדבר על זה יותר במקומו במחברות ספרי המוסר ודרך ארץ שיחוברו, כנזכר (בפרק ח׳).
8
ט׳ועל ידי העדר הכרת הלשון על בוריו, נפרד איש מאחיו באין אומר ואין דברים. והלא ראשי בני ישראל חסידים וחכמים חברו ספרים רבים בעניני החכמות והמוסר בלשון ערבי, כמו ספר חובת הלבבות לרבינו בחיי הזקן ז״ל, ופי׳ המשנה וספר מורה נבכים לרמב״ם ז״ל, וכמה ספרים נכבדים חברו אחינו בני ישראל בלשון ספרדי, ומה בין לשונות אלו ללשון אשכנזי, כלם שוין במעלתן:
9
י׳וכאשר ילמדון הנערים תורת השם על ידי פתרון ההעתקה הנחה הזאת, מפי מורים המובהקים בלשון אשכנז, כבר מבית הספר ילמדו לשון אשכנזי על דרך היותר צח, ועמו ילמדו שארית הלשון ודקדוקו, וכאשר יגדלון וידברו עם נכבדי העמים בעניני התורות, הפסוק שירצו להשמיע להם יוציאוהו מפיהם בלשון צח ונקי, כאשר למדוהו מפי רבם בבית הספר, כי אותו הלשון יהיה שגור בפיהם מנעוריהם.
10
י״אוכן ילמדו הנערים על ידי ההעתקה הזאת לדבר צחות, וישתמרו מנעוריהם ממוקשי שגיאות המליצה, כי על ידה יודע להם כמה גדולה כח המליצה ומה פעולתה בנפש השומע, עד שמן המאמר המדובר יודע גדולת נפש המדבר, כי דבר אחד היוצא מפי שלשה בני אדם, כל אחד סגנון אחר לו, ואותו המיושר והשקול כהוגן הוא הנכנס בלב השומע, ופועל בו הפעולה שיבקש ממנו המדבר, וממין זה הם תפארת השירים העולים על שאר מיני המליצות עד להפליא, כי השיר אשר יושר על מתכנתו ומתוקן בכל פרטיו, רב פעולתו בנפש, ומעורר בה תכונותיה הנרדמות.
11
י״באך כל מה שנדבר על זה זר הוא לאנשי עדתנו המגודלים בלי רוממות הלשון וצחותו, ולא שמו על לב למה הספרים הרבים שנכתבו ברה״ק ללמד את העם דעת ויראת ה׳ נכתבו בארח שיר, כמו ספר תהלים משלי ואיוב ושיר השירים, ורוב נבואות ישעיה בן אמוץ, ונבואות רבות בס׳ ירמיה ויחזקאל, וכמעט כל ספרי תרי עשר, וגם בתורת ה׳ יש שירים נפלאים כמו שירת הים ונבואות בלעם ושירת הבאר ושירת האזינו, מה רמו השירים הללו, ומה מאד בעל הנפש הזכה יראה בהן הענין האלהי, ובכל זאת רוב עדתנו לא יראו ולא יביטו.
12
י״גובכל הממלכות העומדות על תלם מימי עולם, בעבור שנשא אותם לבם לעסוק בצחות הדבור ובחכמת הנפש ובעניני שאר החכמות, גדלו ונשאו את המשוררים הגדולים שהיו ביניהם, לפי שמבינים שדעת השיר היא מעלה נפלאה ביצירת הנפש, ומדוע לא ראינו מכמה דורות בגלילות אשכנז ופולין שאחד מיונקותיהם נהיה משורר מפורסם, ואם אין לעם מן העמים אבות ומורים שהעמידום על נתיבות השירים, כמונו בית ישראל, וכמו שאמרנו שרוב ספרי הנביאים הולכים על דרך זה, ולא יתכן לנו לומר שאין בו מועיל, אם נביאי ה׳ ומלכנו ושרינו בחרו בו.
13
י״דומגדולי משוררי העמים שבדורנו העידו, שההוד וההדר שיש בשירי קדש שבספרי תנ״ך, אין דוגמתן בכל השירים הנמצאים מימי קדם המפורסמים במעלה, כמו שירי הומירו״ס, פינדא״ר, והארא״ס, ועל מה אנחנו עזבנום, ולא הלכנו בנתיבותם? אך כל זה באתנו, בעבור שמנעורינו גדלנו תחת יד מורים עלגי לשון, שלמדונו לדבר מליצות גסות והמוניות, ולדבר צחות כחכמי העמים וגדוליהן לא למדנו, לא משפט הלשון ולא נועם המליצה, גם לא פתחו אזנינו להבין בגדולת נפש האדם ומעלתה, ובחנינת הדבור שחנן ה׳ אותנו, לחתום תכונות נפשותינו במלין היוצאים מפינו, כי הדבור שליח מחשבת הנפש וציר השגתה, ואי אפשר שיעשה שליחותו כהוגן, זולתי על ידי מלין צרופים מכל שבוש, ועל ידי מליצות הנעימות לאזן שומעת, והן הן דברים שצריך האדם ללמדם בכל לשון ולשון מפי אנשים הבקיאים בלשון ההיא, וזולת זה גם אם בעל נפש גדולה יהיה, תשארנה השגותיו בסתר נפשו, והאש האלהי תשקע במקומה, כי ברוח פיו לא יפיח אשו בלבות זולתו, ולכן לא יהנו מאורו, ולא יתחממו בגחלתו.
14
ט״ואבל יש תקוה אם מעתה יתחילו הנערים ללמוד לשון עברי כפי דקדוקו, וילמדו בבית הספר תרגום לשון העברי שבתורה על פי ההעתקה הנ״ל, שנעתקו בה שירי התורה גם בלשון אשכנזי בארה שיר, ויבארו המלמדים לתלמידיהם מה צריך המשורר לשום לבו אליו אם שירו ייטיב לאזן האדם, ושיעורר תכונות נפש השומע במליו ובדמוייו ובמשליו, אז יעיר נפשות תלמידיו מתרדמתם, ורבים מהם ירגישו בנפשם טוב פעולתו, וילמדו נתיבותיו, וקצתם יגיעו אל תכלית דבר ויהיו משוררים ודוברי צחות:
15