דברי שלום ואמת א׳:ו׳Words of Peace and Truth 1:6
א׳ויותר על זה צריכה עדתנו לחבר ספרים חדשים באמונות ובדעות, שיהיו ללמד בם נערינו בבית המדרש, וגם על זה פקח הקיסר יר״ה עין חכמתו וצוה שיחברו ספרי מוסר השכל, על פי הפילוסופיא״ה המסכמת אל השכל ללמד בהן את התלמידים חכמה ומוסר, וכאשר נשים לב על דבר זה נאמר שבלי ספק מאורות ספרי מחברי המוסר כלם תכהינה מאור חזק הנוצץ מבין מחרכי תורתנו, אבל לא יועיל אור תורתנו למתחילים ולתלמידים, כי לשאוב הדעות והמוסרים הטובים ממקורם הראשון, ממעמקי מליצות התורה, מעשה חכמים הוא, שצריכה לה חכמת לב ובינה יתירה, ואין זה מעשה מתחילים, ולכן ראוי תחלה שיחובר ספר בדברי האמונות שצריך כל איש ישראל להאמין בהם, וצריך שיהיה כתוב בלשון צח ונקי, ושיכלכל המחבר את דבריו כפי משפט שכל הנער, למען ילמדו מנעוריהם כלם על דרך אחד דרכי האמונה ופרטיהן, ולחזק כל פרט ופרט על ידי מקרא המפורש בתורה שיבאר המחבר, להראותם יושר הדבר ואמתתו, וגם כאשר יגדלון ולא יצליחו להוסיף דעת במשנה ובתלמוד, לא יסורו מדעת הדרכים הללו, שהן הכרחים לחיי האדם בשתי העולמים:
1
ב׳וכן צריך שיחוברו ספרי מוסר השכל ללמדם בבית המדרש, קצתן על הנימוסים ודרך ארץ שהן בכלל תורת האדם, וקשורים בצד מה עם פקודי השם, וקצתן על חכמת הנפש וכחותיה, שהן המדות הנטועות בנפש האדם שעל ידיהן פועל פעולותיו, כמו החכמה והסכלות, האמונה והעקשות, השמחה והעצב, האהבה והשנאה, הנדיבות והכילות ורבים כיוצא בהן, ולפי שכמעט כל המוסרים שהן ממין זה קשורים עם המצות האלהיות, כמו לא תחמוד, לא תקום, לא תטור, לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך, ועם הנזכרים בספרי הנביאים, במו תועבת ה׳ עקשי לב, תועבת ה׳ כל גבה לב, ורבים כיוצא בהם, צריך שיערכו המחברים את דבריהם למול פני התורה העליונה, ולבארם בשכל טוב ועל סדר הגון, שיכנסו הדברים בלב שומעיהם, ויפתחו וישדדו את לבם, להצמיח בו צמחי צדקה, למען יחכמו באחריתם, ויהיו טובים עם ה׳ ועם אנשים, כמו שהחל שלמה ספרו לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים (משלי א׳ ג׳), כי מוסרי תורתנו, כשיתבונן בהם המשכיל ויבינם היטב, הם כלם צדק משפט ומשרים, נעימים ומתקבלים על לבב כל בני האדם.
2
ג׳וחלילה שינגדו לשכל חכמי העמים ונבוניהם, או שתהיה שום דאגה אחוזה בעקב אחת מהן, לומר על פי הנחה כזאת יקרה מכשול זה או זה, לא תהא כך בתורת ה׳, גם לא תהא כך בדברי חכמינו בעלי המשנה והתלמוד כשיובנו על אמתתן, וראיה גדולה מענין הרבית, שאמרה תורה לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך, שהכוונה שמותר ליקח מאנשי עמים אחרים רבית הנהוג במדינה, שלוקחים אנשי העם ההוא זה מזה, כאילו תאמר ד׳ למאה או חמש למאה, אבל כשלוקח יותר מן החוק הקצוב במדינתו, עול הוא עושה, ומישראל אסור אפילו א׳ למאה, וגזרת מלך הוא ככל חקי התורה הנשגבים מדעת האדם, ותראה שכשמנה דוד הדרכים הטובים שעושיהם בל ימוטו לעולם, ומנה ביניהן כספו לא נתן בנשך (תהלים טו ה), אמרו בתלמוד (מכות כד ע״א) אפילו רבית דנכרי, כלומר שמלוה מעות לנכרי, ואינו לוקח ממנו כלום, וזוהי דרך המוסר הנעלם, וכן הוא בכל דבר.
3
ד׳וצריך המחבר דברים אלו לחלק הענינים, ולסדר דבריו בסדר נאה, כדי שיקל הלמוד על התלמידים ההוגים בם, ויבאר תחלה חובת האדם לאלהיו, כמו האהבה והיראה וההליכה בדרכיו וטהרת מחשבת הלב וכיוצא, וחובת האדם למלכו ולשריו ושופטיו, וחובתו נגד כל איש ואיש, הכל במוסר השכל ובראיות מדברי התורה וספרי הנבואה ומדברי חכמינו ז״ל:
4
ה׳והנה המחברות הללו וכיוצא בהן, ראויין להכתב ממחברם בלשון קל צח ונקי בלשון הקדש, ואח״כ יעתיקם בעל לשון אשכנזי ללשונו בצחות לשון, ועל פי ההעתקה הזאת, יפרש המלמד לתלמידיו את דברי הספר וירויחו התלמידים גם שניהן, שילמדו לשון עברי ולשון אשכנזי, שעל כל פנים צריך שתהיה המחברת בלשון עברי הצריכה מאד לנערינו ללמדה היטב בדקדוק רב, ובהבנת שרשי הלשון, ומשפט מליצותיה, והבדל השרשים הנרדפים והקרובים בטעמיהם, בעבור חקי האלהים ותורותיו, שאם יצליחו ויעלו מעלה בתלמודם ללמוד גם המשנה והתלמוד, ישאבו דברי אמת ממליצות התורה ומהבנת שרשי הלשון לטוב להם כל הימים, וגם אלה שלא יצליחו ללמוד גם המשנה והתלמוד, וכשיגדלו יהיו מבעלי אומניות או מכת הסוחרים, יועיל להם הלמוד שלמדו בנעוריהם שידעו לקרות בתורה ולהבין פשטי הדברים, ולהבין התפלות שהם מתפללים, ולקרות בספרי המוסר וכיוצא, ועל ידי הכרת קריאת לשון אשכנזי והבנתו, ידעו לקרות בספרי קורות הימים, ובספרי המסעות, ובספרי עניני מו״מ שחברו העמים, שהן ספרים נכבדים ללמד לבני אדם דברים יקרים בתורת האדם וידיעות במנהגיו שלו עם הבריות ובמשא ומתן שלהם:
5