ילקוט שמעוני על התורה קכ״הYalkut Shimoni on Torah 125

א׳(בראשית כט יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת. אֲמוֹרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קוֹדָמוֹי, עֵינֵי לֵאָה רַכִּיכִין אָמַר לֵיהּ עֵינֵי דְאִמָךְ הָווּ רַכִּיכִין וּמַהוּ רַכּוֹת רַכּוֹת מִבִּכְיָּהּ שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָּדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְקָטָן לַקְּטַנָּה וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא אֶפֹּל בְּיָדוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַבִּי חוּנְיָא, קָשָׁה הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְּלָה הַגְּזֵרָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מָה רָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁנָּטַל בְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן וּנְתָנָהּ לְיוֹסֵף מִשְׁאָר בָּנָיו, רְאוּיָה הָיְתָה בְּכוֹרָה לָצֵאת מֵרָחֵל דִּכְתִיב (בראשית לז, ב) "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף", אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לֵאָה בְּרַחֲמִים, וּמִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל הֶחֱזִירָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהּ. וַאֲמַאי קְדָמָתָהּ לֵאָה, דִּכְתִיב וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, מַאי רַכּוֹת, אִילֵימָא רַכּוֹת מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, דִּכְתִיב (בראשית ז, ח) "וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה", בִּגְנוּת הַצַּדֶּקֶת דִּבֵּר הַכָּתוּב, אֶלָּא שֶׁמַּתְּנוֹתֶיהָ אֲרֻכּוֹת, כְּהֻנָּה לְוִיָּה וּמַלְכוּת רָבָא אָמַר, לְעוֹלָם רַכּוֹת מַמָּשׁ וְלֹא גְּנַאי הוּא לָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הוּא לָהּ, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שְׁנֵי בָּנִים יֵשׁ לָהּ לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָּנוֹת יֵשׁ לוֹ לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְשׁוֹאֶלֶת לִבְנֵי אָדָם מַה מַּעֲשָׂיו שֶׁל גָּדוֹל אִישׁ רָע הוּא וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, קָטָן מַה מַּעֲשָׂיו, "אִישׁ תָּם (הוּא) יֹשֵׁב אֹהָלִים" הוּא, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב (להלן פסוק לא) "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה", מַאי שְׂנוּאָה, אִילֵימָא שְׂנוּאָה מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר וְכוּ', אֶלָּא רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֶׂה עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ (שם) "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". וּמַאי צְנִיעוּת הָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל, דִּכְתִיב (לעיל פסוק יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וַהֲלֹא בֶּן אֲחוֹת אָבִיהָ הוּא, אֶלָּא אָמַר לָהּ מִנְסַבְתְּ לִי, אָמְרָה לֵיהּ אֵין, מִיהוּ אִית לִי אַבָּא רַמָּאָה וְלֹא יָכֹלְתְּ לֵיהּ, אָמַר לָהּ מַאי רַמָּאוּתֵיה, אָמְרָה לֵיהּ אִית לִי אַחְתָא קְשִׁישָׁא מִנָּאי וָלֹא מְנַסֵּב לִי מִקַמָּהּ אָמַר לָהּ אָחוּהָ אֲנָא בְּרַמָּאוּת. וּמִי שָׁרֵי לְהוּ לְצַדִּיקֵי לִסְגוּיֵי בְּרַמָּאוּת, אֵין, דִּכְתִיב "עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל", מָסַר לָהּ סִימָנִין. כִּי מְעַיֵּל לָהּ לְלֵאָה סָבְרָה רָחֵל הַשְׁתָּא אֲחוֹתִי מִכְסְפָה מְסַרְתִּינְהוּ נִיהֲלָהּ הַיְנוּ דִּכְתִיב (להלן פסוק כה) "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה", מִכְלָל דְּעַד הַשְׁתָּא לָאו לֵאָה הִיא, אֶלָּא מִתּוֹךְ סִימָנִין שֶּׁמָּסְרָה רָחֵל לְלֵאָה לֹא הֲוָה יָדַע לָהּ עַד הַהִיא שַׁעְתָּא. זֶה שֶאָמַר הַכָּתוּב "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק (עֵינוֹ) [עֵינָיו] וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא".

ב׳אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, בִּשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל שֶׁמָּסְרָה לָהּ סִימָנִין לַאֲחוֹתָהּ, זָכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה שָׁאוּל וּבִשְׂכָר צְנִיעוּת דַּהֲוָה בְּשָׁאוּל, דִּכְתִיב (שמואל א י, טז) "וְעַל דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ", זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר, דִּכְתִיב (אסתר ב, כ) "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ".

ג׳(בראשית כט יח) אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. אָמַר בְּגִין דְאַנְשֵׁי מְקוֹמָךְ רַמָּאִין אֲבָרֵר אֶת קִנְיָנִי בְּרָחֵל, וְלֹא בְּלֵאָה, בִּתְּךָ, שֶׁלֹּא תָּבִיא אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק וְתִקְרָא אֶת שְׁמָהּ רָחֵל, קְטַנָה, שֶׁלֹּא תַּחֲלִיף שְׁמוֹתָן זוֹ בָּזוֹ. וַאֲפִילּוּ אַתְּ נוֹתֵן אֶת הָרָשָׁע בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁין אֵין אַתְּ מוֹעִיל. (בראשית כט כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי. אָמַר רַב אֵיבוֹ, אֲפִלּוּ אָדָם פָּרוּץ, בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה גְּנַאי הוּא לוֹ, וְאָדָם צָנוּעַ כְּיַעֲקֹב אוֹמֵר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא כָּךְ אָמַר, גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְעַכְשָׁו הֲרֵינִי שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים וְאִם אֵינִי מַעֲמִידָן עַכְשָׁו אֵימָתַי אֲנִי מַעֲמִידָן, לְכָךְ צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר הָבָה אֶת אִשְׁתִּי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. (בראשית כט כב-כה) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. אָמַר לָהֶם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ מְדֻחָקִים לְמָיִם, וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִיק הַזֶּה נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם. אָמְרִין לֵיהּ, וּמָה אַהֲנֵי לְךְ אָמַר לְהוֹן אִי בָּעְיִין אַתּוּן אֲנָא מְרַמֵּי בֵּיהּ, וְיָהִיב לֵיהּ הֲדָא לֵאָה וְהוּא רָחִים לַהֲדָא רָחֵל סָגִי, וְהוּא עָבַד גַּבֵּיכוֹן שֶׁבַע שְׁנִין אָחֳרָנִין אָמְרִין לֵיהּ, עָבִיד מָה דְהָנִי לָךְ אָמַר לְהוֹן, יְהָבוּן לִי מַשְׁכּוֹנִין דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם יָתִי, וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין אָזַל וְאַיְתֵי חֲמַר וּמְשַׁח וְקוּפֶּר הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ כָּל הַהוּא יוֹמָא הָווּ מְכַלְּלָן לֵיהּ וְכֵיוָן דְּעַל בְּרַמְשָׁא אָמַר לְהוֹן מַה כְּדוֹן אָמְרִין לֵיהּ אַתְּ גָּמַלְתָּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ, גַּם אָנוּ נִגְמֹל חֶסֶד עִמָּךְ הָווּ מְקַלְּסִים קָדָמֵיהּ וְאָמְרוּ הִי לֵאָה הִי לֵאָה בְּרַמְשָׁא אָתוּן מְטַלְיָתָא נָטְפוּן בּוֹצִינָא אָמַר לְהוֹן מַהוּ כְּדִין אָמְרִין לֵיהּ מָה אַתְּ סָבוּר דַּאֲנָן בָּזוּי דִכַוָתְכוֹן כָּל הַהוּא לֵילְיָא הָיָה צֹוֵחַ לָהּ רָחֵל רָחֵל וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָּא בַּת רַמַּאי לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרַיְנָא רָחֵל וְאַתּ עָנִית לִי, אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים לֹא כֵּן הֲוָה אָבוּךְ צָוַח לְךָ עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנִי לֵיהּ. (בראשית כט כז) מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת. מִכָּאן שֶׁאֵין מְעַרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה. (בראשית כט כט) לָקַח לָבָן שְׁתֵּי שִׁפְחוֹתָיו וְנָתַן לִשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו, וְכִי שִׁפְחוֹתָיו הָיוּ וַהֲלֹא בְּנוֹתָיו הָיוּ אֶלָּא בְּנִמּוּס הָאָרֶץ בְּנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מִפִּילַגְשָׁיו הֵן נִקְרָאוֹת שְׁפָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ.

ד׳(בראשית כט ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם פּוֹעֵל עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁנִים בֶּאֱמוּנָה, וּלְבַסּוֹף הוּא מִתְעַצֵּל, בְּרַם הָכָא מָה הָרִאשׁוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת, אַף הָאַחֲרוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת, מָה הָרִאשׁוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה, אַף הָאַחֲרוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה", אָמַר לָהֶם דֻּגְמָא שֶׁלָּכֶם דּוֹמָה לְיַעֲקֹב מַה יַעֲקֹב עַד שֶׁלֹּא נָשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד וּמִשֶּׁנָּשָׂא מִשְׁתַּעְבֵּד אַף אַתֶּם עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד גּוֹאֵל נִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם וּמִשֶּׂנוֹלַד גּוֹאֵל מִשְׁתַּעְבְּדִין.

ה׳(בראשית כט לא) וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח, (תהלים סט, לד) "כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה", אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת, פָּסוּק זֶה לֹא סוֹפוֹ ראשׁוֹ וְלֹא רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ לֹא הֲוָה צָרִיךְ לְמֵימָר אֶלָּא כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת אֲסִירִים לֹא בָּזָה, אֶלָּא "כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה'" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דַּל דַךְ מָךְ עָנִי וְאֶבְיוֹן בְּיִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. "וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה" אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָּן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי לֵאָה שְׂנוּאַת בַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁנִּפְקְדָה נִזְקְפָה. וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֶׂה הַשְּׂנוּאָה שֶׁהָיְתָה אֲמוּרָה לְהִנָּשֵׂא לְשׂוֹנֵא, שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא הַגָּדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן לַקְּטַנָּה (כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה) וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ מְפָרְשֵׁי יַמִּים סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְכֵי דְּרָכִים סוֹנְטִין בָּהּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָה כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ וּבַסּוֹף הוֹדָה בַּדָּבָר (בראשית מז, לא) "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה", מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה. הָיְתָה עִקָרוֹ שֶׁל בָּית, רֹב מְסֻבִּין שֶׁל לֵאָה הָיְתָה וְאַף עַל פִּי כֵן עוֹשִׂין רָחֵל עִקָר וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָרָהּ שֶׁל בַּיִת לְפִי שֶׁהַדְּבָרִים תְּלוּיִם בְּרָחֵל לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ, (ירמיה לא, יד) "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ", וְלֹא עַל שְׁמָהּ אֶלָּא עַל שֵׁם בְּנָהּ דִּכְתִיב "אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף", וְלֹא לְשֵׁם בְּנָהּ אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, (ירמיה לא, יט) "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם".

ו׳מִשֶּׁבַע חֳדָשִׁים יָלְדָה לֵאָה אֶת בָּנֶיהָ, וּלְשֶׁבַע שָׁנִים נוֹלְדוּ לְיַעֲקֹב אַחַד עָשָׂר בָּנִים, וּבַת אַחַת, וְכֻלָּן נוֹלְדוּ וְנוֹלְדוּ זִוּוּגָן עִמָּם, חוּץ מִיּוֹסֵף שֶׁלֹּא נוֹלַד זִוּוּגוֹ עִמּוֹ, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת בַּת דִּינָה רְאוּיָה לוֹ לְאִשָּׁה, וְחוּץ מִדִּינָה שֶׁלֹּא נוֹלַד זִווּגָהּ עִמָּהּ, אָמַר, הַיַּלְדָה הַזֹּאת דִּין וּמִשְׁפָּט, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ דִּינָה.