ילקוט שמעוני על התורה קכ״זYalkut Shimoni on Torah 127

א׳(בראשית ל א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְּיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ. כְּתִיב "אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם", וְאַתְּ אָמַרֵת וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, אֶלָּא קִנְאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, אָמְרָה, אִלּוּלֵי שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת [לֹא] הָיְתָה יוֹלְדָה. וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין כְּמֵת, סוּמָא, וּמְצֹרָע, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו. סוּמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, ו) "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם". מְצֹרָע, (במדבר יב, יב) "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת". וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו, (שמות ד, יט) "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ", וְכִי מֵתִים הָיוּ וַהֲלֹא דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.

ב׳(בראשית ל ב-ג) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל. כְּתִיב "הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ", זֶה אַבְרָהָם (בראשית טז, ב) "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי". "וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ" זֶה יַעֲקֹב, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְעִיקוֹת חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִין לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָהּ. אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע. אָמְרָה לוֹ, כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמֶּךָ לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָּהּ אָמַר לָהּ, אוֹתוֹ לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים, אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָּנִים אָמְרָה לוֹ, וּזְקֶנְךָ לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה אָמַר לָהּ, יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשוֹת מַה שֶּׁעָשְׂתָה זְקֵנָתִי, אָמְרָה לוֹ וּמֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ, אָמְרָה לוֹ אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ. (בראשית ל ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים. דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִי דָּנַנִּי וְזִכָּנִי. דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִי (בראשית כט, לב) "וְרָחֵל עֲקָרָה", דָּנַנִּי וְזִכָּנִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן. עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. מְרֻבֶּה בְּאוֹכְלוּסִין. (בראשית ל ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל וְגוֹ' נִפְתַּלְתִּי. נִסִּיתִי פִּתִּיתִי תָּלִיתִי אֲחוֹתִי עָלַי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲנִי נִינְפָה הָיָה לִי לַעֲשׂוֹת לִפְנֵי אֲחוֹתִי אִלּוּ שָׁלַחְתִּי וְאָמַרְתִּי לוֹ תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁהֵן מְרַמִּין בָּךְ לֹא הָיָה פּוֹרֵשׁ אֶלָּא אָמַרְתִּי [אִם] אֵינִי כְּדַאי שֶׁיִּבָּנֶה הָעוֹלָם מִמֶּנִּי יִבָּנֶה מֵאֲחוֹתִי.

ג׳דָּבָר אַחֵר, נַפְתּוּלֵי פִּתּוּלֶיהָ לָא דִּידִי הָיָה, כְּלוּם הָלַךְ יַעֲקֹב אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בִּשְׁבִילִי.

ד׳דָּבָר אַחֵר, נֹפֶת, לֹא שֶׁלִּי הָיְתָה דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים יט, יא) "נֹפֶת צוּפִים" הָיוּ נֶאֱמָרִין בְּחֶלְקוֹ שֶׁל נַפְתָּלִי". (בראשית ל י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה. בְּכֻלָּן כְּתִיב וַתַּהַר וְכָאן וַתֵּלֶד אֶלָּא בַּחוּרָה הָיְתָה וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת בְּעִבּוּרָהּ.