ילקוט שמעוני על התורה קס״גYalkut Shimoni on Torah 163

א׳(שמות א יג-יד) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בְּפֶה רַךְ. רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, בִּפְרִיכָה. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה אָמַר רָבָא בִּתְחִלָּה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּלְבַסּוֹף בְּכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה. אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ לְמַאן דְּאָמַר בִּפְרִיכָה שֶׁהָיוּ מְחַלְּפִין מְלֶאכֶת אֲנָשִׁים לְנָשִׁים, וּמְלֶאכֶת נָשִׁים לַאֲנָשִׁים. וּלְמַאן דְּאָמַר הָתָם בְּפֶה רַךְ הָכָא וַדַּאי פְּרִיכָה. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, קִבֵּץ פַּרְעֹה אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עָשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב בְּפָרֶךְ 'בְּפֶה רַךְ'. נָטַל סַל וּמַגְרֵפָה וְכָל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶה בַּלְּבֵנִים הָיָה עוֹשֶׂה. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ אֻמָּנוּת עִמּוֹ כָּל הַיּוֹם לְפִי כֹּחָן, לְפִי שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי כֹּחַ וְגִבּוֹרִים, כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִׁיךְ הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶן נוֹגְשִׂים וְאָמְרוּ לָהֶם חִשְׁבוּ אֶת הַלְּבֵנִים. מִיָּד עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם כַּזֶּה אַתֶּם מַעֲמִידִים לִי בְּכָל יוֹם. מִנָּה נוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל שׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הָיוּ בָּאִין הַנּוֹגְשִׂים וּמוֹנִים אֶת הַלְּבֵנִים וְנִמְצְאוּ חָסֵרוֹת הָיוּ הַשּׁוֹטְרִים מֻכִּים עַל יֶתֶר הָעָם וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָם בְּיַד הַנּוֹגְשִׂים, וְהָיוּ אוֹמְרִים מוּטָב לָנוּ לִלְקוֹת וְאַל יִכָּשְׁלוּ יֶתֶר הָעָם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר הַמָּקוֹם (במדבר יא, טז) "אָסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ", אָמַר מֹשֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי רָאוּי וּמִי אֵינוֹ רָאוּי. אָמַר לֵיהּ, "אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשׁוֹטְרָיו" אוֹתָם שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם לִלְקוֹת עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם הֵם יָבֹאוּ וְיִטְּלוּ בַּגְּדֻלָּה הַזּוֹ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד כָּל מִי שֶׁמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לְכָבוֹד וְלִגְדֻלָּה. וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, וְכִי בַּשָּׂדֶה הָיוּ עוֹבְדִין וְלֹא בָּעִיר, אֶלָּא שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן, אֲנָשִׁים יָלִינוּ בַּשָּׂדֶה וְהַנָּשִׁים בָּעִיר כְּדֵי לְמַעֵט בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. וּנְשֵיהֶם הָיוּ מְחַמְּמִין לָהֶן חַמִּין וּמְבִיאוֹת לְבַעֲלֵיהֶם כָּל מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמְנַחָמוֹת אוֹתָן וְאוֹמְרוֹת, לְעוֹלָם לֹא מְשַׁעְבְּדִין בָּנוּ, סוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אוֹתָנוּ, מִתּוֹךְ כָּךְ בָּאִין עָלֵיהֶן וּפָרִים וְרָבִים. וּמַה שְׂכָרָן, זָכוּ לְבִזַּת מִצְרַיִם, וּבִזַּת הַיָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יד) "אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף" וּכְתִיב "גַּן נָעוּל" אֵלּוּ נָשִׁים שֶׁהָיוּ גְּדוּרוֹת כְּגִנָּה שֶׁאֵין בָּהּ פִּרְצָה. (שם) "גַּל נָעוּל" אֵלוּ הַזְּכָרִים שֶׁהָיוּ מוּטָלִין כְּגַלִּין עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.