ילקוט שמעוני על התורה קצ״בYalkut Shimoni on Torah 192

א׳וְיִקְחוּ לָהֶם. וְכִי כֻּלָּן הָיוּ לוֹקְחִין אֶלָּא לַעֲשוֹת שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. תָּנִי (דברים כד, א) "וְשִׁלַּח" מְלַמֵּד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ "וְשִׁלְּחָה" מְלַמֵּד שֶׁהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ "וְשִׁלַּח וְשִׁלְּחָה", מְלַמֵּד שֶׁהַשָּׁלִיחַ עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. אַשְׁכְּחַן בְּגֵרוּשִׁין, בְּקִדּוּשִׁין מִנָּלָן, וְכִי תֵּימָא דְּיָלִיף מִגֵּרוּשִׁין, מַה לְגֵרוּשִׁין שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּעַל כָּרְחָהּ אָמַר קְרָא "וְיָצְאָה וְהָיְתָה", מַקִּישׁ הֲוָיָה לִיצִיאָה, מָה יְצִיאָה מַשְׁוֵי שָׁלִיחַ אַף הֲוָיָה מַשְׁוֵי שָׁלִיחַ. וְאֶלָּא הָא דִּתְנַן, הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּתְרֹם תּוֹרֵם כְּדַעַת בַּעַל הַבַּיִת מִנָּלָן, וְכִי תֵּימָא יָלִיף מִגֵּרוּשִׁין, מַה לְגֵרוּשִׁין שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ חֹל, תֹּאמַר וְכוּ'. אָמַר קְרָא (במדבר יח, כח) "אַתֶּם" "גַם אַתֶּם" לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם. וְנִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּתְרוּמָה וְנֵיתוּ הֲנָךְ וְנִגְמְרוּ מִנֵּיהּ. מִשּׁוּם דְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִתְרוּמָה שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בְּמַחֲשָׁבָה. וְהָא דִּתְנַן, חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ וְאָמְרָה לְאֶחָד צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ, וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט הוּא אוֹכֵל וְהֵן אוֹכְלִין עִמּוֹ, מִנָּלָן וְכִי תֵּימָא דְּיָלִיף מֵהֲנָךְ. מָה לְהֲנָךְ שֶׁכֵּן חֹל הֵן אֵצֶל קָדָשִׁים. נַפְקָא לֵיהּ מִדְרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, דְּאָמַר, מִנַּיִן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק ו) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וְכִי כָּל הַקָּהָל כֻּלָּן הָיוּ שׁוֹחֲטִין וַהֲלֹא אֵינוֹ שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְנֵיתוּ הֲנָךְ וְנִגְמְרוּ מִנֵּיהּ. מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ, מָה לְקָדָשִׁים שֶׁכֵּן רֹב מַעֲשֵׂיהֶם עַל יְדֵי שָׁלִיחַ וְלֹא נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּתְרוּמָה וְתֵיתֵי מֵהֲנָךְ. הָכִי נַמִי, אֶלָּא "אַתֶּם גַּם אַתֶּם" לָמָה לִי מִיבָּעְיָא לֵיהּ לִכְדְּרַבִּי יַנַּאי, מָה אַתֶּם בְּנֵי בְּרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְּרִית. וְאִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאִיתָא בִּתְרוּמָה דְּנַפְשֵׁהּ, דִּתְנַן, הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁתָּרְמוּ תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה אֵימָא שְׁלִיחוּת נַמִי עָבִיד וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּפָּטַר, דִּתְנַן, תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר "אַתֶּם גַם אַתֶּם" לָמָּה לִי אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאָמַר מַר אַתֶּם וְלֹא אָרִיסִים אַתֶּם וְלֹא שֻׁתָּפִים אַתֶּם וְלֹא אֶפּוֹטְרוֹפְּסִים אַתֶּם וְלֹא הַתּוֹרֵם אֶת שֵׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֵימָא אַתֶּם וְלֹא שְׁלוּחֲכֶם נַמִי, קָא מַשְׁמַע לָן. הֲנִיחָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן דְּאָמַר מִנַּיִן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין בְּפֶסַח אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל" שְׁלִיחוּת מִנָּא לֵיהּ. וְכִי תֵּימָא נֵילַף מִנֵּיהּ דִּילְמָא שַׁאנִי הָתָם דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוֵּיהּ. אֶלָּא מֵהָכָא "וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת" הָתָם נַמִּי אִית לֵיהּ שֻׁתָּפוּת בְּגַוֵּיהּ. אִם כֵּן תְּרֵי קְרָאֵי לָמָּה לִי, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהֵיכָא דְּשַׁיָּךְ תְּנֵהוּ עִנְיָן לְהֵיכָא דְּלָא שַׁיָּךְ. הַאי מִיבָּעְיָא לֵיהּ לִכְדְרַבִּי יִצְחָק אִישׁ זוֹכֶה וְאֵין קָטָן זוֹכֶה הַהוּא מִ'וְאִישׁ לְפִי אָכְלוֹ' נַפְקָא וְאַכָּתִי מִיבָּעְיָא לֵיהּ שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד סָבַר לֵהּ כְּמַאן דְאָמַר אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד.

ב׳אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת בִּכְלַל שֶׂה גְּדִי וְטָלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, ד) "שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים" לְבֵית אָבֹת, אֵין לְבֵית אָבוֹת אֶלָּא מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, ב) "לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם", וַהֲרֵי שֶׁהָיוּ עֶשֶׂר מִשְׁפָּחוֹת לְבֵית אַב אֶחָד שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׂה אֶחָד לְכֻלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר שֶׂה לַבָּיִת.

ג׳דָּבָר אַחֵר, שֶׂה לַבָּיִת מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא וְשׁוֹחֵט עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים בֵּין מִדַּעְתָּן בֵּין שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן, אֲבָל אֵינוֹ שׁוֹחֵט עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְלֹא עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּן. הִפְרִישׁ פֶּסַח עַל חֲבֵרוֹ לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׂה לַבַּיִת לָאו דְּאוֹרַיְיתָא דִּתְנַן הָאוֹמֵר לִבְנוֹ הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶסַח עַל מִי שֶׁיַעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם כֵּיוַן שֶׁהִכְנִיס רִאשׁוֹן רֹאֹשׁוֹ וְרֻבּוֹ זָכָה בְּחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶחָיו עִמּוֹ, וְאִי אַמְרֵת שֶׂה לַבָּית דְּאוֹרַיְיתָא עַל בִּישְׂרָא קָאי וּמְזַכֵּי לְהוּ אֶלָּא לָמָּה לְהוּ דְאָמַר לְהוֹן אֲבוּהוֹן כְּדֵי לְזָרְזָן [בְּמִצְוֹת]. תַּנְיָא נַמִי הַכִי, מַעֲשֶׂה הָיָה וְקָדְמוּ בָּנוֹת לְבָנִים וְנִמְצְאוּ בָּנוֹת זְרִיזוֹת וּבָנִים שְׁפָלִים.

ד׳וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁלְּעוֹלָם נִמְנִין עַל הַפֶּסַח וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶן מִמֶּנוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁהָיָה שָׁם אֶחָד מֵחֲבוּרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עִקָר טְפֵלָה וּטְפֵלָה עִקָר. וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם וְרַבָּנָן סַבְרֵי, מִהְיוֹת, מֵחֲיוּתָא דְּשֶׂה. ור' שִׁמְעוֹן סָבַר, מֵהֲוָיָתָהּ דְּשֶׂה, אֲבָל לִמָּנוֹת עָלָיו דִּבְרֵי הַכֹּל עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, אָמַר קְרָא בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת וַהֲדַר תָּכֹסּוֹ. תַּנְיָא מִהְיוֹת מִשֶּׂה מִכְּדֵי אֲכִילָה וְלֹא מִכְּדֵי מִקָּח, רַבִּי אוֹמֵר, אַף מִכְּדֵי מִקָּח, שֶׁאִם אֵין לוֹ מְמַנֶּה אֲחֵרִים עִמּוֹ וּמָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חֻלִּין שֶׁעַל מְנַת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן. רַבָּה וְר' זֵירָא בַּעֲצֵי צְלִיָּתוֹ כוּלֵי עַלְמָא לֹא פְּלִיגֵי דִּכְגוּפוֹ דָּמִי, כִּי פְּלִיגִי בְּמַצָּה וּמָרוֹר, רַבָּנָן סָבְרֵי, הָא אֲכִילָה אַחֲרִיתִי, וְרַבִּי סָבַר, כֵּיוַן דְּהֶכְשֵׁרוֹ דְּפֶסַח הוּא כְּפֶסַח דָּמִי. וְחַד אָמַר בְּמַצָּה וּמָרוֹר נַמִי לֹא פְּלִיגֵי כִּי פְּלִיגֵי לִקַּח בָּהֶן חָלוּק אוֹ טַלִּית, דְּרַבָּנַן סָבְרֵי, מִהְיוֹת מִשֶּׂה, הַחַיֵיהוּ לַשֶׂה, וְרַבִּי סָבַר, הַחֲיֵה עַצְמְךָ מִשֶׂה.

ה׳וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם רוֹצֶה אָדָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח יְחִידִי הוּא רַשַּׁאי תַּלְמוּד לוֹמַר וְלָקַח הוּא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם רוֹצֶה אָדָם לְמַנּוֹת אֲחֵרִים עַל פִּסְחוֹ שֶׁהוּא רַשַּׁאי תַּלְמוּד לוֹמַר וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שְׁכֵנוֹ שֶׁבְּגַגּוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁכֵנוֹ שֶׁבְּצִדּוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ, דִבֵּר הַכָּתוּב בָּהוֹוֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, שְׁכֵנוֹ מִכָּל מָקוֹם. בְּמִכְסַת, אֵין מִכְסַת אֶלָּא מִנְיָן, שֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ לִמְנוּיָיו, אֲבָל אִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁיְּהֵא כָּשֵׁר, תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ שָׁנָּה עָלָיו הַכָּתוּב לִפְסֹל. רַבִּי אוֹמֵר לְשׁוֹן סוּרְסִי הוּא זֶה כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כּוֹס לִי טָלֶה זֶה אַשְׁכְּחַן שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו מִנָּלָן. אָמַר קְרָא, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ, אִיתְקַשׁ אוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו.