ילקוט שמעוני על התורה שנ״זYalkut Shimoni on Torah 357

א׳רַב הוּנָא, כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכִי, יִרְאֶה יֵרָאֶה, עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לוֹ לִרְאוֹתוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, יב) "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת (אֶת) פָּנָי" וְגוֹ'. רַב הוּנָא, כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכִי, "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם", עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, יא) "לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם". תָּנוּ רַבָּנָן. זָכוּר. לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. זְכוּרְךָ. לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס. כָּל זְכוּרְךָ. לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים. זָכוּר. לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. וְהָא לָמָּה לִי קְרָא, מִכְּדֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא נֵילַף רְאִיָּה רְאִיָּה מֵהַקְהֵל, מַה לְּהַלָּן נָשִׁים חַיָּבוֹת אַף כָּאן נָשִׁים חַיָּבוֹת, קָא מַשְׁמַע לָן. זְכוּרְךָ. לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס. בִּשְׁלָמָא אַנְדְּרוֹגִינוּס אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא, הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ צַד זִכְרוּת, לֵחַיֵּיב, קָא מַשְׁמַע לָן לְרִבּוּיֵי, דִּבְרִיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא, אֶלָּא טוּמְטוּם, סְפֵקָא הוּא, אִצְטְרִיךְ קְרָא לִמְּעוּטֵי סְפֵקָא. אֲמַר אַבַּיֵּי. כְּשֶׁבֵּיצָיו מִבַּחוּץ. כָּל זְכוּרְךָ. לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים. וְהָא אֲנַן תְּנַן חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. לָא קָשְׁיָא. כַּאן בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, כַּאן בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ דְרַבָּנָן הוּא. אֵין הָכֵי נַמִּי, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא. וּקְרָא לְמַאי אָתָא. לִכְדְּאֲחֵרִים, דְּתַנְיָא, הַמְּקַמֵּץ וְהַמְּצָרֵף אֶת הַנְּחשֶׁת וְהַבּוּרְסְקִי פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר כָּל זְכוּרְךָ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עִם כָּל זְכוּרְךָ, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עִם כָּל זְכוּרְךָ (שמות לד, כג) "אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'". מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אָדוֹן אֶחָד, יָצָא עֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדוֹן אַחֵר. וְהָא לָמָּה לִי קְרָא, מִכְּדֵי כָּל שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהּ הָעֶבֶד חַיָּב בָּהּ, דִּגְמַר לָהּ לָהּ מֵאִשָּׁה. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. דַּיְקָא נַמִּי, דְּקָתָנִי עֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִין, [מַאי שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִים], אִילֵימָא שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִין כְּלָל, לִתְנֵי עֲבָדִים סְתָמָא, אֶלָּא לַאו שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִין לְגַמְרֵי, וּמַאי נִינְהוּ מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. (שם) "אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". לָמָּה נֶאֱמַר, וַהֲלֹא כְּבַר נֶאֱמַר "אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ [ה' אֶחָד"], וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "ה' אֱלֹהֵינוּ" וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "ה' אֶחָד", אֶלָּא עָלֵינוּ לְיַחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, (מלכים ב ט, ו) "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ירמיה לב, כז) "אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל יִחֵד שְׁמוֹ בְּיוֹתֵר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, (תהלים נ, ז) "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה וְגוֹ' [אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ" וְגוֹ'], אֱלֹהִים אֲנִי לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִחַדְתִּי שְׁמִי אֶלָּא עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.

ב׳(שמות כג יח) לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ. לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֵין לִי אֶלָּא זְבִיחָה. זְרִיקָה מִנָּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר דַּם זִבְחִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַזֶּבַח שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלִּי, וְאֵיזֶה, זֶה תָמִיד. וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר. בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הַחֲלָבִים שֶׁיִּהוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה. וְזָכִיתִי לָדוּן עַל הָאֵבָרִים, הוֹאִיל וַחֲלָבִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים וְאֵבָרִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים, אִם לָמַדְתָּ עַל חֲלָבִים שֶׁהֵן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, אַף אֵבָרִים נִפְסָלִים בָּרִצְפָּה. יָכוֹל אַף אֵבָרִים יְהוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה. תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר", עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה, הָא לָמַדְתָּ עַל הָאֵבָרִים, שֶׁאֵינָן נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה. וְזָכִיתִי לָדוּן עַל הַחֲלָבִים, הוֹאִיל וַחֲלָבִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים וְאֵבָרִים מַתָּנָה לָאִשִּׁים, אִם לָמַדְתָּ עַל אֵבָרִים שֶׁאֵינָן נִפְסָלִין עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה אַף חֲלָבִים לֹא יְהוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה עַל גַּבֵּי (הָרִצְפָּה) [הַמַּעֲרָכָה]. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי, לָעִנְיַן שֶׁאָמַרְנוּ.

ג׳רַב הוּנָא רְמִי כְּתִיב וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר, עַד בֹּקֶר הוּא דְּלָא יָלִין, הָא כָּל הַלַּיְלָה יָלִין, וְהָכְתִיב (שם ו, ה) "וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים", "עָלֶיהָ", הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. הוּא מוֹתִיב לָהּ וְהוּא מְפָרֵק לָהּ. בְּשֶׁנִּתּוֹתְרוּ. רָמֵי לֵיהּ רַב סִפְרָא לְרָבָא. כְּתִיב "וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפֶּסַח", לַבֹּקֶר הוּא דְּלָא יָלִין, הָא כָּל הַלַּיְלָה יָלִין, וּכְתִיב "עֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבָּתוֹ", וְלֹא עֹלַת חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא עוֹלַת חֹל בְּיוֹם טוֹב. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר רְמִי(א) לֵיהּ רַבִּי [אַבָּא בַּר] חִיָּא לְרַבִּי אַבָּהוּ וְשָׁנִי לֵיהּ. הָכָא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת עַסְקִינַן, דְּחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב וְכוּ', שַׁבְקִינָן לִקְרָא דַּהֲוָה דָחִיק וּמוּקִי אֲנַפְשֵׁיהּ.