ילקוט שמעוני על התורה ל״וYalkut Shimoni on Torah 36

א׳וְהָכְתִיב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת", זְבָחִים לַאֲכִילָה וְעוֹלוֹת לְהַקְרָבָה. וְהָכְתִיב (שם יח, יב) "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים" יִתְרוֹ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה. וּלְמַאן דְּאָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה מַאי אִכָּא לְמֵימָר, קַסָּבַר קָרְבוּ שְׁלָמִים לִבְנֵי נֹחַ.

ב׳תַּנְיָא אִידָךְ, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר, עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ, אֵיתֵיבֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְהָכְתִיב וּמֵחֶלְבֵהֶן, מִדָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב מָה עֲבַד לֵהּ רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא מִשְּׁמָנֵיהוֹן מְתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר, "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ' מָה עֲבַד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי שְׁלֵמִין בְּלֹא הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ מְתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר, (שם יח, יב) "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה" כְּמַאן דְּאָמַר יִתְרוֹ לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא וְדָא מְסַיְּעָא לְרַבִּי יוֹסִי (שיר השירים ד, טז) "עוּרִי צָפוֹן" זוֹ הָעוֹלָה שֶׁהָיְתָה נִשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן, וּמַהוּ "עוּרִי" דָּבָר שֶׁהָיָה יָשֵׁן וְנִתְעוֹרֵר , "וּבוֹאִי תֵימָן", אֵלּוּ שְׁלָמִים שֶׁהֵן נִשְׁחָטִין בַּדָּרוֹם, וּמַהוּ "וּבוֹאִי" דָּבָר שֶׁל חִדּוּשׁ אַף הֲדֵין קַרְיָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ (ויקרא ו, ב) "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה", שֶׁהָיוּ בְּנֵי נֹחַ מַקְרִיבִין וְכַד הוּא מָטֵי לְגַבֵּי שְׁלָמִים (שם ז, יא) "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים", אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא "אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ" מִכָּאן וּלְהַבָּא. (בראשית ד ה-ז) וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל. נִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, לֹא נִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ. וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו נַעֲשׂוּ כְּאוּר. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת. בְּרָכָה. וְאִם לֹא תֵּיטִיב "שְׂאֵת", קְלָלָה, דָּבָר אַחֵר, אִם תֵּיטִיב, אֲנִי מוֹחֵל עַל עֲוֹנוֹתֶךָ. וְאִם לָאו, חֶטְאוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ גָּדוּשׁ וּמֻגְדָשׁ (תהלים לב, א) "לְדָוִד אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׂע", אַשְׁרָיו לְאָדָם שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מִפִּשְׁעוֹ וְלֹא פִּשְׁעוֹ גָּבֹהַּ מִמֶּנּוּ "לַפֶּתַח חַטָּאת" רֹבֶצֶת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא "רֹבֵץ", בִּתְחִלָּה הוּא תָּשׁ כִּנְקֵבָה וְאַחַר כַּךְ הוּא מִתְגַּבֵּר כְּזָכָר. אִית כַּלְבִּין בְּרוֹמִי יַדְעִין לְמִשְׁתַּדְּלָא אָזִיל וְיָתִיב גַּבֵּי פַּלְטְרָא וְעָבַד גַּרְמֵיהּ מִתְנַמְנֵם וּמָרֵי פַּלְטְרָא מִתְנַמְנֵם וְהוּא שָׁמַט (עֶגְלָא) [עִגּוּלָא] אֲאַרְעָא וְעַד דְּאִלֵּין מְצַמְּתִין הֲוָה מִשְׁתַּכַּח טַפַּי (עֶגְלָא) [עִגּוּלָא] וּמְהַלֵּךְ בָּהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא, הַיֵּצֶר הַזֶּה דּוֹמֶה לְלִסְטִים שָׁפוּף שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. כָּל מַאן דַּהֲוָה עָבַר בֵּהּ אוֹמֵר לֵיהּ הַב מַה דַּעֲלָךְ. עָבַר פִּקֵּחַ אֶחָד וְרָאָה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹחֶלֶת לִגְזוֹל לוֹ כְּלוּם, הִתְחִיל מְכַתְּתוֹ כָּךְ כַּמָּה דּוֹרוֹת אִבֵּד יֵצֶר הָרָע, דּוֹר אֱנוֹשׁ, דּוֹר הַמַּבּוּל, דּוֹר הַפְּלָגָה, כֵּיוָן שֶׁעָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ וְרָאָה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹחֶלֶת הִתְחִיל מְכַתְּתוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו".