ילקוט שמעוני על התורה ל״הYalkut Shimoni on Torah 35

א׳(בראשית ד א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, לֹא שִׁמְּשָׁה בְּרִיָּה קֹדֶם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהוּא יָדַע אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְהָאָדָם יָדַע הוֹדִיעַ לַכֹּל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

ב׳דָּבָר אַחֵר, יָדַע מֵאֵיזֶה שַׁלְוָה נִגְלָה הוֹדִיעַ מָה עָבַדְתְּ לֵיהּ חִוְיָא. וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן. שְׁלֹשָׁה פְּלָאִים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם, בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ, בּוֹ בַּיּוֹם שִׁמְּשׁוּ, בּוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת, עָלוּ לַמִטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ שִׁבְעָה קַיִן וּתְאוֹמָתוֹ, הֶבֶל וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה', חֲמַת לֵהּ אִתְּתָא בְּנִין, הִיא אָמְרָה הָא קִנְיַן בַּעֲלִי בְּיָדִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אֶתִין גַּמִין רִבּוּיִין, אַכִין וְרַקִין מִעוּטִין, הֲדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ. אָמַר לֵיהּ, אִלּוּ כְּתִיב "קָנִיתִי אִישׁ ה'", הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה אָמַר לֵיהּ, (דברים לב, מז) "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא", וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם הוּא רֵק, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרֹשׁ, אֶלָּא אֶת ה' לְשֶׁעָבַר, אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵאָדָם, מִכָּאן וְאֵילָךְ "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה, וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ, וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה. בָּא עָלֶיהָ רוֹכֵב הַנָּחָשׁ וְעִבְּרָה אֶת קַיִן, וְאַחַר כַּךְ בָּעֲלָהּ אָדָם וְעִבְּרָה אֶת הֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ", מַהוּ יָדַע, יָדַע שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְרָאֲתָה אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא מִן הָעֶלְיוֹנִים וְהֵבִינָה וְאָמְרָה קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. רַבִּי מְיַאשָׁה אָמַר, נוֹלַד קַיִן, וְאִשְׁתּוֹ תְּאוֹמָתוֹ עִמּוֹ, וְנוֹלַד הֶבֶל, וְאִשְׁתּוֹ תְּאוֹמָתוֹ עִמּוֹ. רַבִּי אוֹמֵר, קַיִן וְהֶבֶל תְּאוֹמִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אֲסֵפַת לְמֵיּלַד, וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו. הֲדָא מְסַיְעָא לְהָא דְּעָלוּ לַמִטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ שִׁבְעָה תּוֹסֶפֶת לַלֵּידָה וְלֹא תּוֹסֶפֶת לָעִבּוּר. (בראשית ד ב) וַיְּהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן. שְׁלֹשָׁה הָיוּ לָהֲטִין אַחַר אֲדָמָה וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן תּוֹעֶלֶת קַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה, נֹחַ (בראשית ט, כ) "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה", עֻזִּיָהוּ, "אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה". (בראשית ד ג-ד) וַיְּהִי מִקֵּץ יָמִים. מַאן דְּאָמַר בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם עָשָׂה הֶבֶל קַיָּם מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנֻכָּה מַאן דְּאָמַר בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם עָשָׂה הֶבֶל קַיָּם מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת, בֵּין לְדִבְרֵי זֶה בֵּין לְדִבְרֵי זֶה לֹא עָשָׂה הֶבֶל בָּעוֹלָם יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים יוֹם. וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה. מִן הַפְּסֹלֶת מָשָׁל לְאָרִיס רַע שֶׁהָיָה אוֹכֵל אֶת הַבְּכוֹרוֹת וּמְכַבֵּד לַמֶּלֶךְ בִּסְיָפוֹת. הִגִּיעַ לֵיל יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, קָרָא אָדָם לְבָנָיו. אָמַר, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת פִּסְחֵיהֶן, הַקְרִיבוּ גַּם אַתֶּם לִפְנֵי בּוֹרַאֲכֶם, וְהֵבִיא קַיִן מוֹתַר מַאֲכָלוֹ קְלָיוֹת זֶרַע פִּשְׁתָּן, וְהֶבֶל הֵבִיא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ, כְּבָשִׂים שֶׁלֹּא נִגְזְזוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִתְעָרְבוּ מִנְחַת קַיִן וְהֶבֶל לְעוֹלָם אֲפִלּוּ בַּאֲרִיגַת בֶּגֶד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, יא) "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז", וַאֲפִלּוּ הִיא מְרֻקֶּמֶת לֹא תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, יט) "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה. מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי, יַלְפֵי מִמֹּשֶׁה דִּכְתִיב ("וּ)בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר". וּבֵית הִלֵּל יַלְפֵי מִבְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם וְחַוָּה. וּבֵית שַׁמַּאי, אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר וּבֵית הִלֵּל נַמִּי נֵילְפוּ מִמֹּשֶׁה. מֹשֶׁה דְּעָבַד מִדַּעֲתֵּיהּ רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, דִּכְתִיב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל, הֶבֶל וַאֲחוֹתוֹ, וְקַיִן וַאֲחוֹתוֹ, וּכְתִיב (בראשית ד, כה) "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַחַת הֶבֶל" וְרַבָּנָן, אוֹדוּיֵי הוּא דְּקָא מוֹדְיָא תַּנְיָא אִידָךְ, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים זָכָר וּנְקֵבָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זָכָר אוֹ נְקֵבָה, דִּכְתִיב (ישעיה מה, יח) "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" וְהוּא עָבַד לֵיהּ שֶׁבֶת. וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר קָרְבוּ שְׁלָמִים לִבְנֵי נֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן", אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב וְכֻלּוֹ אֵינוֹ קָרֵב, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה שְׁלָמִים וְחַד אָמַר, לֹא קָרְבוּ שְׁלָמִים דִּכְתִיב (שיר השירים ד, טז) "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן", הִתְנַעֲרִי אֻמָה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בַּצָּפוֹן וְתָבוֹא אֻמָה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בַּצָּפוֹן וְדָרוֹם וּמַר נַמִּי הָכְתִיב "וּמֵחֶלְבֵהֶן" מִשְׁמַנֵי דִּידְהוּ וְאִידָךְ וְהָכְתִיב "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן" הַהוּא בְּקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת הוּא דִּכְתִיב.