ילקוט שמעוני על התורה שס״וYalkut Shimoni on Torah 366
א׳אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל, שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם פְּתִיחַת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל פְּסוּלִין, דִּכְתִיב "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", בִּזְמַן שֶׁפָּתוּחַ וְלֹא בִּזְמַן שֶׁנָּעוּל. הַאי בַּמִּשְׁכָּן כְּתִיב. אַשְׁכְּחָן מִקְדָּשׁ דְּאִקְרֵי מִשְׁכָּן דִּכְתִיב וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם, וּמִשְׁכָּן דְּאִקְרֵי מִקְדָּשׁ דִּכְתִיב וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. טֻמְאָה בָּעֲזָרָה מִנָּא לָן. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר יט, יג) "אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא" וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "אֶת מִקְדָּשׁ ה' טִמֵּא", אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְטֻמְאָה שֶׁבַּחוּץ תְּנֵהוּ עִנְיָן לְטֻמְאָה שֶׁבִּפְנִים. וּקְרָאֵי מִי מְיַיתְּרֵי, הָא מַצְרָךְ צְרִיכֵי, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם נֶאֱמַר מִקְדָּשׁ לָמָּה נֶאֱמַר מִשְׁכָּן וְאִם נֶאֱמַר מִשְׁכָּן לָמָּה נֶאֱמַר מִקְדָּשׁ, אִלּוּ נֶאֱמַר מִשְׁכָּן וְלֹא נֶאֱמַר מִקְדָּשׁ הָיִיתִי אוֹמֵר עַל מִשְׁכָּן יְהֵא חַיָּב שֶׁהֲרֵי מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְעַל מִקְדָּשׁ לֹא יְהֵא חַיָּב, וְאִם נֶאֱמַר מִקְדָּשׁ וְלֹא נֶאֱמַר מִשְׁכָּן הָיִיתִי אוֹמֵר עַל מִקְדָּשׁ יְהֵא חַיָּב שֶׁהֲרֵי קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם וְעַל מִשְׁכָּן לֹא יְהֵא חַיָּב, לְכָךְ נֶאֱמַר מִקְדָּשׁ וּלְכָךְ נֶאֱמַר מִשְׁכָּן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי קַשְׁיָא לֵיהּ, מִכְדֵי מִשְׁכָּן אִקְרִי מִקְדָּשׁ וּמִקְדָּשׁ אִקְרֵי מִשְׁכָּן, תְּרֵי קְרָאֵי לָמָּה לִי, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְטֻמְאָה שֶׁבַּחוּץ תְּנֵהוּ עִנְיָן לְטֻמְאָה שֶׁבִּפְנִים, בִּשְׁלָמָא מִקְדָּשׁ דְּאִקְרֵי מִשְׁכָּן דִּכְתִיב (ויקרא כו, א) "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם", אֶלָּא מִשְׁכָּן דְּאִקְרֵי מִקְדָּשׁ מִנָּא לָן, דִּכְתִיב וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, וּכְתִיב כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן.
1
ב׳כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ. תְּנָן הָתָם, אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת עֲזָרָה בְּטֻמְאָה חַיָּב, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הַעֲזָרוֹת אֶלָּא בְּנָבִיא וְאוּרִים וְתֻמִּים וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. מִנְּהַנֵי מִילֵי, אֲמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּא, אֲמַר קְרָא, כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ, לְדוֹרוֹת. מֵתִיב רָבָא, כָּל הַכֵּלִים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה מְשִׁיחָתָן מְקַדַּשְׁתָּן, מִכָּאן וָאֵילָךְ עֲבֹדָתָן מְחַנַּכְתָּן, אַמַּאי, נֵימָא וְכֵן תַּעֲשׂוּ, לְדוֹרוֹת. שַׁאנִי הָתָם דִּכְתִיב "וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם", "אֹתָם" בִּמְשִׁיחָה וְלֹא לְדוֹרוֹת בִּמְשִׁיחָה. אֵימָא "אֹתָם" בִּמְשִׁיחָה, וְדוֹרוֹת אוֹ בִּמְשִׁיחָה אוֹ בַּעֲבֹדָה. אָמַר רַב פַּפָּא וְכוּ'. אֶלָּא "אֹתָם" לָמָּה לִי. אִי לָא כְּתַב אֹתָם הֲוָא אֲמִינָא לְדוֹרוֹת אוֹ בִּמְשִׁיחָה אוֹ בַּעֲבֹדָה דְּהָא כְּתִיב וְכֵן תַּעֲשׂוּ, כָּתַב רַחֲמָנָא "אֹתָם", אֹתָם בִּמְשִׁיחָה וְלֹא לְדוֹרוֹת בִּמְשִׁיחָה. (רַב פַּפָּא אָמַר, אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ, הַכָּתוּב תְּלָאָן בְּשֵׁרוּת).
2