ילקוט שמעוני על התורה שע״בYalkut Shimoni on Torah 372
א׳(פסוק טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַמּוֹצִיא מַשּׂאוֹי לְמַעְלָה מֵרֹאֹשׁוֹ חַיָּב, שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת, דִּכְתִיב (במדבר ג, כו) "אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב", מַה מִּשְׁכָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, דִּכְתִיב עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, וּכְתִיב "וַיִּפְרֹשׁ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן", וַאֲמַר רַב, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ פְּרָשׂוֹ, אַף מִזְבֵּחַ עֶשֶׂר אַמּוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד גָבְהָן שֶׁל לְוִיִּם עֶשֶׂר אַמּוֹת, וּגְמִירֵי דְּכָל טוּנָא דְּדָּרֵי אִינִשׁ בְּמוֹטוֹת, תִּילְתָּא מִלְּעֵיל וּתְרֵי תִילְתֵּי מִלְּתַחַת, אִשְׁתְּכַּח דַּהֲוֵי מִידְלִי טוּבָא. וְאִבָּעִית אֵימָא, מֵאָרוֹן, דַּאֲמַר מַר, אָרוֹן תִּשְׁעָה וְכַפֹּרֶת טֶפַח, הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה, וּגְמִירֵי דְּכָל טוּנָא וְכוּ'. אֲמַר רַב, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עֶשֶׂר אַמּוֹת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, וּכְתִיב (שמות מ, יט) "וַיִּפְרֹשׁ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן", מִי פְּרָשׂוֹ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ פְּרָשׂוֹ אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּא לְרַב, אִם כֵּן עָשִׂינוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּעַל מוּם, דִּתְנַן, גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו. אֲמַר לֵיהּ, שִׁימִי אַתְּ, בְּאַמָּה שֶׁל קֶרֶשׁ קָאֲמִינָא.
1
ב׳(שמות כו לא-לו) וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת. הָיָה אוֹרֵג אֶת הַפָּרֹכֶת עֶשֶׂר אַמּוֹת עַל עֶשֶׂר, וְעוֹשֶׂה בָּהּ אַרְבַּע חוֹבְרִין, וְתוֹלֶה אָרְכָּהּ בָּאוּנְקָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הָעַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק לג) וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶת אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְשָׁם הָיָה נָתוּן צִנְצֶנֶת הַמָּן וּצְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ (וּבִגְדֵי כֹּהֲנִים וּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל), וְשָׁם הָיָה נִכְנָס אַהֲרֹן אַרְבָּעָה פְּעָמִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִחוּץ לַפָּרֹכֶת הָיוּ שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה מֻנָּחִין, אֶלָּא שֶׁהַשֻּׁלְחָן בַּצָּפוֹן מְנוֹרָה כְּנֶגְדּוֹ בַּדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק לה) וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְגוֹ', וּכְתִיב וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן. וּכְשֵׁם שֶׁהָיוּ מֻנָּחִין בְּאֹהֶל מוֹעֵד כָּךְ הָיוּ מֻנָּחִין בְּבֵית עוֹלָמִים, אֶלָּא שֶׁאֹהֶל מוֹעֵד אָרְכּוֹ שְׁלוֹשִׁים אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת וּבְבֵית עוֹלָמִים אָרְכּוֹ שִׁשִּׁים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֹהֶל מוֹעֵד רִבְעוֹ שֶׁל בֵּית עוֹלָמִים. כְּשֵׁם שֶׁהָיָה אוֹרֵג אֶת הַפָּרֹכֶת כָּךְ הָיָה אוֹרֵג אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַחֹשֶׁן, אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ הָיָה חוּט אֶחָד שֶׁל זָהָב יוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לט, ג) "וַיְרֲקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב". כָּךְ הָיָה אוֹרֵג אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח, אֶלָּא שֶׁהַפָּרֹכֶת מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב וּמָסַךְ הַפֶּתַח מַעֲשֵׂה רֹקֵם, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל, דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה, שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, שְׁנֵי פַּרְצוּפִים, וּמַעֲשֵׂה רֹקֵם אֵינוֹ אֶלָּא פַּרְצוּף אֶחָד בִּלְבַד. וּקְנֵי הַמְּנוֹרָה הָיוּ מְכֻוָּנִין כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן הַזָּהָב, וְשֻׁלְחָן הַזָּהָב הָיָה נָתוּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח וְחוֹלֵק אֶת הַבַּיִת מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, וּמְכֻוָּן הָיָה כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל, ו) וְנָתַתָּה וְגוֹ'. וּמִן הַקְּרָשִׁים שֶׁבַּדָּרוֹם עַד קְנֵי הַמְּנוֹרָה שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, מִקְּנֵי הַמְּנוֹרָה עַד הַשֻּׁלְחָן חָמֵשׁ אַמּוֹת, מִן הַשֻּׁלְחָן עַד הַקְּרָשִׁים שֶׁבַּצָּפוֹן שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁרָחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת. מִן הַקְּרָשִׁים שֶׁבַּמַּעֲרָב עַד הַפָּרֹכֶת עֶשֶׂר אַמּוֹת, מִן הַפָּרֹכֶת עַד קְנֵי הַמְּנוֹרָה חָמֵשׁ אַמּוֹת, מִמִּזְבַּח הַזָּהָב עַד (הַמִּזְבֵּחַ) עֶשֶׂר אַמּוֹת, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאָרְכּוֹ שְׁלוֹשִׁים אַמָּה.
2