ילקוט שמעוני על התורה תנ״דYalkut Shimoni on Torah 454
א׳אֶבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֶבְרֵי עוֹלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִתֵּן לְמַעְלָה, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת בְּשַׂר חַטָּאת לְמַעְלָה, כְּאִלּוּ הֵן עֵצִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תְּעֻבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר קְרָא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה לְשֵׁם עֵצִים. וְרַבָּנָן, מִעֵט רַחֲמָנָא אֹתָם, אוֹתָם הוּא דְּאִי אַתָּה מַעֲלֶה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה לְשֵׁם עֵצִים, אֲבָל מִידִי אַחְרִינָא לָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֹתָם הוּא דְּרַבֵּי כֶּבֶשׁ בַּמִּזְבֵּחַ אֲבָל מִידִי אַחְרִינָא לָא. וְרַבָּנָן, תַּרְתֵּי שָׁמַעְתְּ מִינָהּ. מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא נֶחֶלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים עַל אֶבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֶבְרֵי עוֹלָה שֶׁיִּקָּרְבוּ, בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע שֶׁלֹּא יִקָּרְבוּ, עַל מַה נֶּחֶלְקוּ, עַל אֶבְרֵי עוֹלָה תְּמִימָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֶבְרֵי עוֹלַת בַּעֲלַת מוּם, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִתֵּן לְמַעְלָה, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶבְרֵי (חַטָּאת) בַּעֲלַת מוּם כְּאִלּוּ הֵם עֵצִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא יִקָּרְבוּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאי שְׁנָא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע דְּלָא חָזֵי, בַּעַל מוּם נַמִּי הָא לָא חָזֵי. טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִעֵט רַחֲמָנָא (ויקרא כד, כה) "מוּם בָּם" (מוּם) בָּם הוּא דְּלָא יֵרָצוּ, הָא עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבוֹת יֵרָצוּ. וְרַבָּנָן, "מוּם בָּם" הוּא דְּלָא יֵרָצוּ, הָא עָבַר מוּמָם יֵרָצוּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר "מוּם בָּם" "בָּהֶם". וְרַבָּנָן "בָּם" בָּהֶם לֹא דָּרְשֵׁי. אִי הָכִי רוֹאֶה אֲנִי, רַחֲמָנָא אַכְשְׁרֵיהּ, לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר לְהוּ, לְדִידִי רַחֲמָנָא אַכְשְׁרֵיהּ, לְדִידְכוּ אוֹדוּ לִי מִיהַת דִּבְשַׂר בַּעַל מוּם כְּעֵצִים דָּמֵי, מִידִי דַּהֲוָה אַבְּשַׂר חַטָּאת. וְרַבָּנָן הָתָם מְאִיסֵי, הָכָא לָא מְאִיסֵי. מִזְבֵּחַ, אֵין לִי אֶלָּא מִזְבֵּחַ מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַכֶּבֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ". יָכוֹל לַעֲבוֹדָה וְשֶׁלֹּא לַעֲבוֹדָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְרֵיחַ נִיחֹחַ" הַמַּעֲלֶה לַעֲבוֹדָה חַיָּב שֶׁלֹּא לַעֲבוֹדָה פָּטוּר. (ויקרא ב יג) אִלּוּ נֶאֱמַר "כָּל קָרְבָּן בְּמֶלַח", שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ עֵצִים וְדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קָרְבָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר "מִנְחָה", מַה מִּנְחָה מְיֻחֶדֶת שֶׁאֲחֵרִים בָּאִים חוֹבָה לָהּ, אַף כָּל שֶׁאֲחֵרִים בָּאִים חוֹבָה לָהּ. אִי מַה מִּנְחָה מְיֻחֶדֶת שֶׁמַּתֶּרֶת, אַף כָּל שֶׁמַּתִּיר, אָבִיא דָּם שֶׁמַּתִּיר, תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵעַל מִנְחָתֶךָ", וְלֹא מֵעַל דָּמֶיךָ. יָכוֹל תְּהֵא מִנְחָה כֻּלָּהּ טְעוּנָה מֶלַח, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבָּן", קָרְבָּן טָעוּן מֶלַח וְאֵין מִנְחָה כֻּלָּהּ טְעוּנָה מֶלַח. וְאֵין לִי אֶלָּא קֹמֶץ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַלְּבוֹנָה, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַלְּבוֹנָה שֶׁכֵּן בָּאָה עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת לְבוֹנָה הַבָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּלְבוֹנָה הַבָּאָה בְּבָזִיכִין, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, אֵמוּרֵי חַטָּאת, וְאֵמוּרֵי אָשָׁם, וְאֵמוּרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים, וְאֶבְרֵי עוֹלָה, וְעוֹלַת הָעוֹף, מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח". אָמַר מַר אֵין לִי אֶלָּא קֹמֶץ (מִנְחָה) מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַלְּבוֹנָה, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַלְּבוֹנָה שֶׁכֵּן בָּאָה עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד, וְהָאָמַרְתָּ מַה מִּנְחָה מְיֻחֶדֶת שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ. הָכִי קָאָמַר אֵימָא קָרְבָּן כְּלָל, מִנְחָה פְּרָט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶׁבַּפְּרָט, מִנְחָה אִין מִידִי אַחְרִינָא לָא. הָדָר אָמַר עַל כָּל קָרְבָּנְךָ, חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהּ אַף כָּל שֶׁאֲחֵרִים בָּאִין חוֹבָה לָהֶן, וּמַאי נִיהוּ עֵצִים. אָמַר מַר, מֵעַל מִנְחָתֶךָ וְלֹא מֵעַל דָּמֶיךָ, וְאֵימָא מֵעַל מִנְחָתֶךָ וְלֹא מֵעַל אֵיבָרֶיךָ, מִסְתַּבְּרָא אֵיבָרִים הֲוָה לֵיהּ לְרִבּוּיֵי, שֶׁכֵּן אֲחֵרִים בָּאִים חוֹבָה כְּמוֹתָהּ, אִשִּׁים כְּמוֹתָהּ, בַּחוּץ כְּמוֹתָהּ, נוֹתָר כְּמוֹתָהּ, טֻמְאָה כְּמוֹתָהּ, מְעִילָה כְּמוֹתָהּ. אַדְרַבָּה, דָּם הֲוָה לֵיהּ לְרִבּוּיֵי, שֶׁכֵּן מַתִּיר כְּמוֹתָהּ, נִפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה כְּמוֹתָהּ. הַנָּךְ נְפִישָׁן. אָמַר מַר שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ עֵצִים וְדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קָרְבָּן, הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה, וְעוֹלֶה לָאִשִּׁים, וְיֶשְׁנוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּל וְכוּ', יָצְאוּ עֵצִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, יָצְאוּ דָּם וְיַיִן שֶׁאֵין עוֹלִים לָאִשִּׁים, יָצָא קְטֹרֶת שֶׁאֵינוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אֶלָּא טַעְמָא דְּמִעֲטֵיהּ קְרָא לְדָם, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אֲמִינָא דָּם לִיבָּעֵי מֶלַח, כֵּיוָן דְּמָלְחֵיהּ נָפִיק לֵיהּ מִתּוֹרַת דָּם, דְּאָמַר זְעִירֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, דָּם שֶׁבִּשְּׁלוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, וְרַב יְהוּדָה דִּידֵיהּ אָמַר, אֵיבָרִים שֶׁצְּלָאָן וְהֶעֱלָן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רֵיחַ נִיחוֹחַ. מַהוּ דְּתֵימָא מִישְׁדָּא בָּהּ מַשֶּׁהוּ לְמִצְוָה בְּעָלְמָא, קָא מַשְׁמַע לָן. וּדְלָא כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא "קָרְבַּן" מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים, וְכַמָּה שְׁנֵי גְּזִירִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (נחמיה י, לה) "וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים". רַבִּי אוֹמֵר, עֵצִים קָרְבָּן הֵן וּטְעוּנִין מֶלַח וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה. וְאָמַר רָבָא, לְדִבְרֵי רַבִּי עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה. וְאָמַר רַב פַּפָּא, לְדִבְרֵי רַבִּי עֵצִים טְעוּנִין עֵצִים. בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִיא, שֶׁתְּהֵא בְּרִית אֲמוּרָה בְּמֶלַח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נֶאֱמַר כָּאן "בְּרִית מֶלַח", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "בְּרִית (מֶלַח) [כְּהֻנַּת עוֹלָם"], כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָּנוֹת בְּלֹא כְּהֻנָּה, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָּנוֹת בְּלֹא מֶלַח. בַּמֶּלַח, יָכוֹל תְּבוֹנֵהוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּמְלָח". אִי תִּמְלַח יָכוֹל בְּמֵי מֶלַח, תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּמֶּלַח". וְלֹא תַּשְׁבִּית מֶלַח, הָבֵא מֶלַח שֶׁאֵינָהּ שׁוֹבֶתֶת, וְאֵיזוֹ זוֹ מֶלַח סְדוֹמִית. וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא מָצָא מֶלַח סְדוֹמִית שֶׁמֵּבִיא מֶלַח אִיסְתְּרוֹקְנִית, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּקְרִיב", תַּקְרִיב, כָּל שֶׁהוּא. תַּקְרִיב, מִכָּל מָקוֹם. תַּקְרִיב, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. תַּקְרִיב, וַאֲפִלּוּ בְּטֻמְאָה. מַאי תְּבוֹנֵהוּ, אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָא, הָכִי קָאָמַר יָכוֹל יִתְבוֹנְנוֹ כְּתֶבֶן בְּטִיט, אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אִי הָכִי יִתְבּוֹנְנוֹ מִיבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי יָכוֹל יַעֲשֶׂנּוּ כְּבִנְיָן. אָמַר לֵיהּ רָבָא, אִי הָכִי יִבְנֶנּוּ מִיבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אָמַר רָבָא, יָכוֹל תְּבוֹנֵיהוּ, מַאי תְּבוֹנֵיהוּ, אָמַר רַב אָשֵׁי, יָכוֹל יִתֵּן בּוֹ טַעַם כְּבִינָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּמְלָח", כֵּיצַד עוֹשֶׂה מֵבִיא אֶת הָאֵבֶר וְנוֹתֵן עָלָיו מֶלַח וְחוֹזֵר וְהוֹפְכוֹ וְנוֹתֵן עָלָיו מֶלַח וּמַעֲלֵהוּ. אָמַר אַבַּיֵּי, וְכֵן לִקְדֵרָה. יָכוֹל הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה יָבִיא מֶלַח מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ כְּדֶרֶךְ שֵׁמֵּבִיא לְבוֹנָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְדִין הוּא נֶאֱמַר הָבֵא מִנְחָה, הָבֵא מֶלַח, וְנֶאֱמַר הָבֵא מִנְחָה, הָבֵא לְבוֹנָה, מַה לְּבוֹנָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, אַף מֶלַח כֵּן. אוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ, נֶאֱמַר הָבֵא מִנְחָה הָבֵא עֵצִים, הָבֵא מִנְחָה הָבֵא מֶלַח, מָה עֵצִים מִשֶּׁל צִבּוּר, אַף מֶלַח כֵּן. נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה, דָּנִין דָּבָר הַנּוֹהֵג בְּכָל הַזְּבָחִים, מִדָּבָר הַנּוֹהֵג בְּכָל הַזְּבָחִים, וְאַל תּוֹכִיחַ לְבוֹנָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּכָל הַזְּבָחִים. אוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ, דָּנִין דָּבָר הַבָּא עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד, מִדָּבָר הַבָּא עִמָּה בִּכְלִי אֶחָד, וְאַל יוֹכִיחוּ עֵצִים שֶׁאֵין בָּאִין עִמָּהּ בִּכְלִי אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (ויקרא כד, ח) "מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם", מַה לְּהַלָּן מִשֶּׁל צִבּוּר, אַף כָּאן מִשֶּׁל צִבּוּר.
1