ילקוט שמעוני על התורה תע״בYalkut Shimoni on Torah 472

א׳חֹמֶר בִּנְדָרִים מִבִּשְׁבוּעוֹת כֵּיצַד, אָמַר קוֹנָם סֻכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל, תְּפִלִּין שֶׁאֲנִי (נוֹתֵן) [מָנִיחַ], בִּנְדָרִים אָסוּר, בִּשְׁבוּעוֹת מֻתָּר, שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל, ג) "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", דְּבָרוֹ לֹא יַחֵל אֲבָל מֵחֵל הוּא חֶפְצֵי שָׁמַיִם. מַאי שְׁנָא נֶדֶר דִּכְתִיב (שם) "כִּי יִדֹּר נֶדֶר, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", שְׁבוּעָה נַמִּי הָא כְתִיב (שם) "אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", אָמַר אַבַּיֵּי הָא דְּאָמַר הַנָּאַת סֻכָּה עָלַי, וְהָא דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֵהָנֶה מִן הַסֻּכָּה. אָמַר רָבָא, וְכִי מִצְווֹת לֵהָנוֹת נִתְּנוּ, אֶלָּא אָמַר רָבָא הָא דְּאָמַר יְשִׁיבַת סֻכָּה עָלַי וְהָא דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֵשֶׁב בַּסֻּכָּה. וְשֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עַל הַמִּצְווֹת מֵהָכָא נָפְקָא, מֵהָתָם נָפְקָא, דְּתַנְיָא יָכוֹל נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּטֵּל יְהֵא חַיָּב, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב" מַה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת, יָצָא נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּטֵּל שֶׁאֵין הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, חַד קְרָא לְמִיפְטְרֵיהּ מִקָּרְבָּן שְׁבוּעָה, וְחַד לְמִיפְטְרֵיהּ מִלָּאו בִּשְׁבוּעָה. אָמַר אַבַּיֵּי לָמָּה רַבּוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ לִנְזִירוּת וְאֵין צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ לִנְדָרִים, וְאֵין צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ לִשְׁבוּעָה, דְּאָמַר קְרָא לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, מַה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת, יָצָא לְהָרַע לַאֲחֵרִים שֶׁאֵין הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, נִשְׁבַּע לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא קִיֵּם חַיָּב, וְדִין הוּא, וּמָה אִם הָרְשׁוּת שֶׁאֵין מֻשְׁבָּע עֲלֵיהֶן מֵהַר סִינַי הֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ, מִצְוָה שֶׁמֻּשְׁבָּע מֵהַר סִינַי אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ, אָמְרוּ לוֹ לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת שֶׁכֵּן עָשָׂה בָּהּ לָאו כְּהֵן, תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ לָאו כְּהֵן.

ב׳אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן, שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי, שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן, שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי, שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק, שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר "לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב". (אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא) אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲרָעָה וַהֲטָבָה, שֶׁאֵין בָּהֶם הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם". אֵין לִי אֶלָּא לְהַבָּא, לְשֶׁעָבַר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה", דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, לְהַבָּא, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, שֶׁאֵין בָּהֶם הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן, אָמַר לֵיהּ מֵרִבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לֵיהּ אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ רִבָּה לְכָךְ. שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ כָּל הַתּוֹרָה בִּכְלָל וּפְרָט, אִיהוּ נַמִּי דָּרִישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁשִּׁמֵּשׁ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ בְּרִבָּה וּמִעֵט, אִיהוּ נַמִּי דָּרִישׁ רִבּוּיֵי וּמִעוּטֵי, דְּתַנְיָא אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע, רִבָּה, לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, מִעֵט, לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם, חָזַר וְרִבָּה, רִבָּה וּמִעֵט וְרִבָּה, רִבָּה הַכֹּל. מַאי רַבִּי רַבִּי כָּל מִלֵּי. וּמַאי מִעֵט מִעֵט דְּבַר מִצְוָה. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרִישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע, כְּלָל, לְהָרַע, פְּרָט, לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם, חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ לְהַבָּא, אַף כָּל לְהַבָּא. אַהַנֵּי כְּלָלָא לְאָתוּיֵי אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם הֲטָבָה וַהֲרָעָה לְהַבָּא. אַהַנֵּי פְּרָטָא לְמִעוּטֵי אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲטָבָה וַהֲרָעָה לְשֶׁעָבַר. אִיפּוּךְ אֲנָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, דּוּמְיָא דִּלְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב מִי שֶׁאִסּוּרוֹ מִשּׁוּם "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ מִשּׁוּם "לֹא יַחֵל" אֶלָּא מִשּׁוּם "לֹא תְשַׁקְּרוּ". רַבִּי יִצְחָק בַּר אָבִין אָמַר אָמַר קְרָא אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע, מִי שֶׁהַשְּׁבוּעָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֶׂה, יָצָא אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי שֶׁמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לִשְׁבוּעָה. תָּנוּ רַבָּנָן "הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה" פְּרָט לְאָנוּס. וְנֶעְלַם פְּרָט לְמֵזִיד. מִמֶּנּוּ (פְּרָט לְ)שֶׁנִּתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ שְׁבוּעָה. יָכוֹל שֶׁנִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ חֵפֶץ, תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" עַל הֶעְלֵם שְׁבוּעָה הוּא חַיָּב וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם חֵפֶץ. אָמַר מַר, פְּרָט לְאָנוּס הֵיכִי דָּמִי כִּדְרַב הוּנָא וְרַב אַסֵּי כִּי הֲווּ קַיְמֵי קָמֵיהּ דְּרַב, מַר אָמַר שְׁבוּעָתָא דְּהָכִי אָמַר רַב, וּמַר אָמַר שְׁבוּעָתָא דְּהָכִי אָמַר רַב, כִּי אֲתוּ לְקָמֵיהּ אָמַר כְּחַד מִנַּיְהוּ, אָמַר לֵיהּ אִידָךְ וַאֲנָא בְּשִׁקְרָא אִשְׁתַּבַּע, אָמַר לֵיהּ לִבָּךְ אֲנָסַךְ. [וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ] שֶׁנִּתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ שְׁבוּעָה. מְחַכוּ עָלָהּ בְּמַעֲרָבָא בִּשְׁלָמָא שְׁבוּעָה מַשְׁכַּחַת לָהּ בְּלֹא חֵפֶץ, כְּגוֹן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין, וּכְסָבוּר שֶׁאוֹכַל קָאָמַר, דִּשְׁבוּעָתָא אִינְשֵׁי חֶפְצָא דְּכִיר לֵיהּ. אֶלָּא חֵפֶץ בְּלֹא שְׁבוּעָה הֵיכִי דָּמִי, כְּגוֹן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין וּכְסָבוּר שֶׁל שְׂעוֹרִין הִיא, דִּשְׁבוּעָתָא דְּכִיר לֵיהּ חֶפְצָא אִינְשֵׁי, כֵּיוָן דְּחֶפְצָא אִינְשִׁי לֵיהּ הַיְנוּ הֶעְלֵם שְׁבוּעָה, אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דָּא וְדָא אַחַת הִיא.