ילקוט שמעוני על התורה תע״וYalkut Shimoni on Torah 476

א׳אָכַל הַיּוֹם אָכַל לְמָחָר, נֶהֱנָה הַיּוֹם נֶהֱנָה לְמָחָר, נֶהֱנָה הַיּוֹם וְאָכַל לְמָחָר, אָכַל הַיּוֹם וְנֶהֱנָה לְמָחָר, וַאֲפִלּוּ מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִנַּיִן שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִמְעֹל מַעַל" רִבָּה. תָּנוּ רַבָּנָן קָדְשֵׁי גּוֹיִים לֹא נֶהֱנִין מִדְּרַבָּנָן וְלֹא מוֹעֲלִין מִדְּאוֹרַיְתָא, מַאי טַעְמָא, כְּתִיב הָכָא נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה, וּכְתִיב הָתָם "וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת-חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ, וְאֶת-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ", בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מוֹעֲלִין וְלֹא גּוֹיִים. וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, דִּכְתִיב (ויקרא כב, ב) "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְלוּ", וְיָלִיף נוֹתָר חִלּוּל חִלּוּל מִטֻּמְאָה, דִּכְתִיב גַּבֵּי נוֹתָר (ויקרא יט, ח) "וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא" וְיָלִיף פִּגּוּל עָווֹן עָווֹן מִנּוֹתָר, דִּכְתִיב גַּבֵּי פִּגּוּל "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח" וְכֻלְּהוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא גּוֹיִים. וְאֵין מֵבִיא נְסָכִים אֲבָל קָרְבָּנוֹ טָעוּן נְסָכִים, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. מְנָא הַנֵּי מִלֵּי, דְּתָנוּ רַבָּנָן (במדבר טו, יג) "הָאֶזְרָח", הָאֶזְרָח מֵבִיא נְסָכִים וְלֹא הַגּוֹיִים מְבִיאִין נְסָכִים. יָכוֹל לֹא יְהֵא עוֹלָתוֹ טְעוּנָה נְסָכִים תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) "כָּכָה". אָמַר רַבִּי יוֹסִי, רוֹאֶה אֲנִי בְּכֻלָּן לְהַחֲמִיר, מַאי טַעְמָא, "לַה'" כְּתִיב בֵּיהּ. וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה פְּרָט לְמֵזִיד. וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמַה שְּׁאָר מִצְווֹת שֶׁחִיֵּב בָּהֵן כָּרֵת (פֵּרֵט) [פָּטַר] בָּהֶן מֵזִיד מְעִילָה שֶׁלֹּא חִיֵּב בָּהּ כָּרֵת, אֵינוֹ דִין (שֶׁפֵּרֵט) [שֶׁפָּטַר] בָּהּ אֶת הַמֵּזִיד. לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְווֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּב בָּהֶן מִיתָה, תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁחִיֵּב בָּהּ מִיתָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּשְׁגָגָה" פְּרָט לְמֵזִיד. הַאי תַּנָּא מֵעִקָּרָא אַלִּימָא לֵיהּ כָּרֵת, וּלְבַסּוֹף אַלִּימָא לֵיהּ מִיתָה. הָכִי קָאָמַר לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְווֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּב בָּהֶן מִיתָה בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת, תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁחִיֵּב בָּהֶן מִיתָה בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר, הָכִי קָאָמַר לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּב בָּהֶן שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן, שֶׁאִם נִתְכַּוֵּן לַחֲתֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר פָּטוּר. תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁאִם נִתְכַּוֵּן לְהִתְחַמֵּם בְּגִזֵּי צֶמֶר חֻלִּין וְנִתְחַמֵּם בְּגִזֵּי צֶמֶר עוֹלָה שֶׁמָּעַל. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, הָכִי קָאָמַר לֹא [אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְווֹת שֶׁכֵּן לֹא מִתְחַיֵּב בָּהֶם שֶׁאֵין מִתְעַסֵּק כְּמִתְעַסֵּק שֶׁאִם] נִתְכַּוֵּן לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר פָּטוּר, תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹשִׁיט יָדוֹ לִטֹּל חֵפֶץ וְסָךְ יָדוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁמָּעַל.
1