ילקוט שמעוני על התורה תע״הYalkut Shimoni on Torah 475

א׳(ויקרא ה טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל, מִכָּאן אַתָּה דָּן לִצְדָקָה, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל שְׁוֵה פְּרוּטָה. וּפְרוּטָה אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בְּאִסָּר הָאִטַּלְקִי. וּמַהוּ מְשַׁלֵּם, אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים. וְכַמָּה פְּרוּטוֹת בִּשְׁנֵי סְלָעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ. מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוֹת חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּמָה אִם מִי שֶׁמָּעַל בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מְשַׁלֵּם אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ, הַנּוֹתֵן צְדָקָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי, קָשֶׁה גֶּזֶל הֶדְיוֹט מִגֶּזֶל גָּבוֹהַּ, שֶׁזֶּה מַקְדִּים חֵטְא לִמְעִילָה, וְזֶה מַקְדִּים מְעִילָה לְחֵטְא. תָּנוּ רַבָּנָן "נֶפֶשׁ", אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד נָשִׂיא וְאֶחָד מָשִׁיחַ. כִּי תִמְעֹל מַעַל, אֵין מְעִילָה אֶלָּא שִׁנּוּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ה, יב) "אִישׁ אִישׁ כִּי תִּשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ", וְאוֹמֵר (יהושע ז, א) "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל". יָכוֹל פָּגַם וְלֹא נֶהֱנָה, אוֹ נֶהֱנָה וְלֹא פָּגַם, וּבִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְחָטְאָה", נֶאֱמַר "חֵטְא" בִּתְרוּמָה, וְנֶאֱמַר "חֵטְא" בִּמְעִילָה, מַה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה פּוֹגֵם וְנֶהֱנֶה, וּמִי שֶׁפָּגַם נֶהֱנָה, וּבְדָבָר שֶׁפָּגַם בּוֹ נֶהֱנָה, וּפְגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אַף חֵטְא הָאָמוּר בִּמְעִילָה כַּיּוֹצֵא בּוֹ. אֵין לִי אֶלָּא אוֹכֵל וְנֶהֱנֶה, מִנַּיִן אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ הֲנָיָתוֹ וַהֲנָיַת חֲבֵרוֹ, הֲנָיָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִזְמַן מְרֻבֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי תִמְעֹל מַעַל". אִי מַה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה לֹא צֵרֵף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאֶחָד, אַף חֵטְא הָאָמוּר בִּמְעִילָה לֹא צֵרֵף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאֶחָד, מִנַּיִן אָכַל הַיּוֹם וְאָכַל לְמָחָר וַאֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִמְעֹל מַעַל" מִכָּל מָקוֹם. אִי מַה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה פְּגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, מִנַּיִן לַאֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ וַאֲפִלּוּ מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִמְעֹל מַעַל" מִכָּל מָקוֹם. אִי מַה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיֵּצֵא מֵהֶקְדֵּשׁ לְחֻלִּין, מִנַּיִן לְרַבּוֹת מֵהֶקְדֵּשׁ לְהֶקְדֵּשׁ כְּגוֹן קִנֵּי זָבִים וְקִנֵּי זָבוֹת וְשָׁקַל שִׁקְלוֹ, וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ [מִן הַהֶקְדֵּשׁ] כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא מָעַל, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּזְרֹק אֶת הַדָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִמְעֹל מַעַל" מִכָּל מָקוֹם. אָמַר מַר "נֶפֶשׁ", אֶחָד יָחִיד פְּשִׁיטָא "נֶפֶשׁ" כְּתִיב, מַהוּ דְּתֵימָא אָמַר רַחֲמָנָא (שמות ל, לג) "וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר", וְהַאי לָאו זָר הוּא דְּהָא אִימְשַׁח בְּגַוָּהּ, קָא מַשְׁמַע לָן. אַקְּשֵׁיהּ רַחֲמָנָא לְסוֹטָה וְלַעֲבוֹדָה זָרָה וְלִתְרוּמָה, לְסוֹטָה, אַף עַל גַּב דְּלָא פָּגַם מָעַל, גַּבֵּי הֶקְדֵשׁ נַמִּי כִּי נִתְּנָה טַבַּעַת בְּיָדָהּ מָעֲלָה, אַקְּשָׁהּ רַחֲמָנָא לַעֲבוֹדָה זָרָה עַד דְּאִית בֵּיהּ שִׁנּוּי, גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נַמִּי עַד דְּבוֹקֵעַ בְּקַרְדֹּם. אַקְּשָׁהּ לִתְרוּמָה, מַה תְּרוּמָה "כִּי יֹאכַל", פְּרָט לְמַזִּיק, גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נַמִּי כָּל דְּבַר אֲכִילָה כִּי מַזִּיק לֵיהּ פָּטוּר. תַּנְיָא אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל, אֶלָּא בִּבְהֵמָה בִּלְבַד. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, בְּהֵמָה וּכְלֵי שָׁרֵת. מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא (אָמַר רַבָּה) קָסָבַר בְּעִנְיָנָא דִּבְהֵמָה כְּתִיב (פסוק טז) בְּאֵיל הָאָשָׁם. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לָךְ, קַל וָחֹמֶר אִם אֲחֵרִים מֵבִיא לִקְדֻשָּׁתָן, הוּא עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.