ילקוט שמעוני על התורה תצ״זYalkut Shimoni on Torah 497

א׳(ויקרא ז יח) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כֹּף אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ, בִּמְחַשֵּׁב לֶאֱכֹל מִזִּבְחוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְאוֹכֵל מִזִּבְחוֹ בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי, אַמְרְת אַחַר שֶׁהֻכְשַׁר יַחֲזֹר וְיִפָּסֵל. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מָצִינוּ בְּזָב וְזָבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ סָתְרוּ, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל זֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻכְשַׁר יַחֲזֹר וְיִפָּסֵל. אָמַר לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הַמַּקְרִיב, בְּהַקְרָבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר הַמַּקְרִיב אֶלָּא זֶה כֹּהֵן הַמַּקְרִיב, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֹתוֹ בְּזֶבַח הוּא מְדַבֵּר וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּכֹהֵן. בֶּן עַזַאי אוֹמֵר, אֹתוֹ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ", יָכוֹל אַף מְאַחֵר נִדְרוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֹתוֹ", אוֹתוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה וְאֵין מְאַחֵר נִדְרוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים, לֹא יֵחָשֵׁב, בְּמַחֲשָׁבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי. וּבֶן עַזַּאי, בְּזֶבַח הוּא מְדַבֵּר וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּכֹהֵן, מְנָא לֵיהּ אִיבָּעִית אֵימָא נָפְקָא לֵיהּ מִדַּאֲחֵרִים. וְאִבָּעִית אֵימָא מִדִּכְתִיב "לֹא יֵרָצֶה", זְבִיחָה הוּא. וּבֶן עַזַּאי, אוֹתוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה וְאֵין מְאַחֵר נִדְרוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה, מֵהָכָא נָפְקָא, מִדַּאֲחֵרִים נָפְקָא, דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים, יָכוֹל בְּכוֹר שֶׁעָבְרָה שְׁנָתוֹ יְהֵא כִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים וְיִפָּסֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם יד, כג) "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' מַעְשַׂר דְּגָנְךָ" וְגוֹ', מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מַה מַּעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ. אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵי מִילֵי בְּכוֹר דְּלָאו בַּר הַרְצָאָה הוּא, אֲבָל קָדָשִׁים דִּבְנֵי הַרְצָאָה נִינְהוּ אֵימָא לִיפְסְלוּ. וְאַכַּתֵּי מֵהָתָם נָפְקָא "וְהָיָה בְּךָ חֵטְא", וְאָמְרִינָן "בְּךָ חֵטְא" וְלֹא בְּקָרְבָּנְךָ חֵטְא. וּבֶן עַזַּאי הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ בְּךָ חֵטְא וְלֹא בְּאִשְׁתְּךָ חֵטְא. סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאִי תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, כז) "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכַּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ", בְּהַאי עָווֹן דְּבַל תְּאַחֵר נַמִּי אִשְׁתּוֹ מֵתָה, קָא מַשְׁמַע לָן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים, לֹא יֵחָשֵׁב, בְּמַחֲשָׁבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי. וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַאי לֹא יֵחָשֵׁב מַאי עָבִיד לֵיהּ, מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יַנַּאי, דַּאֲמַר רַבִּי יַנַּאי מִנַּיִן לְמַחֲשָׁבוֹת שֶׁמּוֹצִיאוֹת זוֹ מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יֵחָשֵׁב", לֹא יְעָרֵב בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת. וְרַב מָרִי מַתְנִי הָכִי, אָמַר רַבִּי יַנַאי מִנַּיִן לִמְחַשֵּׁב בַּקָּדָשִׁים שֶׁהוּא לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יֵחָשֵׁב" (קְרִי בֵּיהּ לֹא יַחֲשֹׁב) אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי הָא לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. הוּא וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. אֲמַר לֵיהּ, רַבִּי יְהוּדָה הִיא דַּאֲמַר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו. אָמַר רָבָא, כֻּלְּהוּ מִקְרָא אֲרִיכָא אַתְיָין, וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל, בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ. מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו, מַה שְּׁלָמִים מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין, אַף כָּל מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֶה חוּץ לִזְמַנּוֹ. לֹא יֵרָצֶה, כְּהַרְצָאַת כָּשֵׁר כָּךְ הַרְצָאַת פָּסוּל, מַה הַרְצָאַת כָּשֵׁר עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כָּל מַתִּירָיו, אַף הַרְצָאַת פָּסוּל עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כָּל מַתִּירָיו, הַמַּקְרִיב, בְּהַקְרָבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי. אוֹתוֹ, בְּזֶבַח הוּא מְדַבֵּר וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּכֹהֵן. לֹא יֵחָשֵׁב, לֹא יְעָרֵב בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת. פִּגּוּל, זֶה חוּץ לִמְקוֹמוֹ. יִהְיֶה מְלַמֵּד שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ, אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם, וְאֵיזֶה זֶה חוּץ לִזְמַנּוֹ דְּגָמַר עָווֹן עָווֹן מִנּוֹתָר דְּדָמֵי לֵיהּ בּז"ב.