ילקוט שמעוני על התורה תק״בYalkut Shimoni on Torah 502
א׳אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ בְּטֻמְאָה. בִּשְׁלָמָא הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, כְּתִיב עֹנֶשׁ וּכְתִיב אַזְהָרָה. עֹנֶשׁ, דִּכְתִיב "אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא". אַזְהָרָה, דִּכְתִיב (שם ה, ב-ג) "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה... וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם". אֶלָּא טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, בִּשְׁלָמָא עֹנֶשׁ, דִּכְתִיב "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה". אֶלָּא אַזְהָרָה מְנָא לָן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אֲמַר קְרָא (ויקרא יב, ד) "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע". וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, תַּנִי בַּרְדְלָא, אַתְיָא "טֻמְאָתוֹ טֻמְאָתוֹ", כְּתִיב הָכָא וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו, וּכְתִיב הָתָם "עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ", מַה לְהַלָּן עָנַשׁ וְהִזְהִיר, אַף כָּאן עָנַשׁ וְהִזְהִיר. בִּשְׁלָמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא קָאָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם דְּלֹא גְּמִיר גְּזֵרָה שָׁוָה. אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא לֹא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר לְךָ הַהוּא "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע" אַזְהָרָה לִתְרוּמָה הוּא דַּאֲתָא. וְרֵישׁ לָקִישׁ אַזְהָרָה לִתְרוּמָה מְנָא לֵיהּ, נָפְקָא לֵיהּ (ויקרא כב, ד) מֵ"אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן" וְגוֹ', אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּרוּמָה. וְאִידָךְ, הַהוּא לַאֲכִילָה הַאי לִנְגִיעָה. וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי "בְּכָל קֹדֶשׁ" לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הָא מִבָּעֵי לֵיהּ לְטָמֵא שֶׁנָּגַע אֶת הַקֹּדֶשׁ. דְּאִיתְמַר טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה. הַהוּא אַזְהָרָה לִתְרוּמָה הוּא דַּאֲתָא. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְךָ, טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקֹּדֶשׁ, מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה. אַזְהָרָה לְאוֹכֵל, מִדְּאִיתְקַשׁ קֹדֶשׁ לְמִקְדָּשׁ. וְאַכַּתֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא, הַאי מִבָּעֵי לֵיהּ לְטָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקָה. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה, לָא שְׁנָא לִפְנֵי זְרִיקָה לָא שְׁנָא לְאַחַר זְרִיקָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה, רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דַּאֲמַר אָתְיָא "טֻמְאָתוֹ". וְכִי כְּתִיבָה טֻמְאָה אַחַר זְרִיקָה הוּא דִּכְתִיבָא, הַהוּא מִ"בְּכָל קֹדֶשׁ" נָפְקָא. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ "לֹא תִגַּע" אַזְהָרָה לְאוֹכֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַזְהָרָה לְנוֹגֵעַ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא יב, ד) "וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא", מַקִּישׁ מִקְדָּשׁ לְקֹדֶשׁ, מַה מִּקְדָּשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה אַף קֹדֶשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה. וְאִי בְּנוֹגֵעַ, מִי אִיכָּא נְטִילַת נְשָׁמָה אֶלָּא לָאו בַּאֲכִילָה.
1
ב׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ וְלֹא הַצִיבּוּר. הַהִיא וְלֹא אָנוּס, וְלֹא שׁוֹגֵג, וְלֹא מוּטְעֶה. מֵעַמֶּיהָ, וְעַמֶּיהָ בְּשָׁלוֹם. יָכוֹל יְהֵא טָמֵא מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לַקֹּדֶשׁ בְּמַשָּׂא, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי תִגַּע", בְּמַגָּע מְטַמֵּא וְאֵין מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. בְּכָל טָמֵא אֲפִלּוּ [בִּטְמֵא מֵת]. (ויקרא ז כא) בְּטֻמְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל שֶׁקֶץ טָמֵא, אִם נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת לָמָּה נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת וְאִם נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת לָמָּה נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת. אִם נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת וְלֹא נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת, הָיִיתִי אוֹמֵר עַל הַקַּלּוֹת בְּלָאו וְעַל הַחֲמוּרוֹת בְּמִיתָה, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת. וְאִם נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת וְלֹא נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת, הָיִיתִי אוֹמֵר עַל הַחֲמוּרוֹת יְהֵא חַיָּב וְעַל הַקַּלּוֹת יְהֵא פָּטוּר, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת. מַאי קַלּוֹת וּמַאי חֲמוּרוֹת, אָמַר זְעִירֵי, קַלּוֹת טֻמְאַת שֶׁרֶץ חֲמוּרוֹת טֻמְאַת מֵת, וְאִלּוּ נֶאֱמַר מַעֲשֵׂר וּתְרוּמָה וְלֹא נֶאֱמַר מֵת, הָיִיתִי אוֹמֵר [קַלּוֹת] עַל הַקַּלּוֹת בְּלָאו וְעַל הַחֲמוּרוֹת בְּמִיתָה, וּמִדְּקַלּוֹת עַל הַחֲמוּרוֹת בְּמִיתָה חֲמוּרוֹת נַמִּי עַל הַקַּלּוֹת בְּמִיתָה לְכָךְ נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת. וְאִלּוּ נֶאֱמַר מַעֲשֵׂר וּתְרוּמָה וְלֹא נֶאֱמַר טֻמְאַת שֶׁרֶץ, הָיִיתִי אוֹמֵר עַל הַחֲמוּרוֹת חַיָּב וְעַל הַקַּלּוֹת פָּטוּר, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת.
2
ג׳וְאָכַל מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְגוֹ', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר וְגוֹ', וַהֲלֹא שְׁלָמִים בִּכְלַל כָּל הַקָּדָשִׁים הָיוּ (ויקרא כב, ג) "אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם" וְגוֹ', יָכוֹל אֵין חַיָּבִין מִשּׁוּם טֻמְאָה אֶלָּא עַל הַשְּׁלָמִים בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת (הַקְּרֵבִים) [הַקָדָּשִׁים], תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם" וְגוֹ'. אוֹ אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא כַּיּוֹצֵא בִּשְׁלָמִים, מַה שְּׁלָמִים הַמְיֻחָדִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים, הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְכוּ' (כִּדְכָּתוּב בֶּרֶמֶז תנ"ט).
3