ילקוט שמעוני על התורה תק״גYalkut Shimoni on Torah 503

א׳יָכוֹל לֹא יִהְיוּ חַיָּבִין מִשּׁוּם טֻמְאָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל. וְדִין הוּא, וּמָה אִם פִּגּוּל שֶׁהוּא בִּקְבוּעָה, וּבִידִיעָה אַחַת, וְלֹא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. טֻמְאָה שֶׁהוּא בִּשְׁתֵּי יְדִיעוֹת, בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִּנְהֹג אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. וּמִנַּיִן הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּמִנְחַת נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כב, ג) "אֶל הַקָּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ" לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּן. יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִין עָלָיו מִיָּד, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר (יַקְרִיבוּ) [יִקְרַב"], אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְכִי יֵשׁ נוֹגֵעַ חַיָּב. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֲשֶׁר (יַקְרִיב) [יִקְרַב"], לוֹמֵר שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלָיו עַד שֶׁיִּכְשַׁר לִקְרַב. הָא כֵּיצַד, אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, מִשֶּׁיִּקְרְבוּ מַתִּירָיו, אֶת שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין, מִשֶּׁיִּקְדַּשׁ בַּכְּלִי. אַחַר שֶׁרִבִּינוּ דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּשְׁלָמִים וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן כִּשְׁלָמִים, לָמָּה נֶאֱמַר שְׁלָמִים מֵעַתָּה, פְּרָט לְדָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מַה שְּׁלָמִים מְיֻחָדִים שֶׁהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה, יָצְאוּ עֵצִים וּלְבוֹנָה וּקְטֹרֶת שֶׁאֵין רְאוּיִין לַאֲכִילָה. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ בָּא הַכָּתוּב, לְחַלֵּק בֵּין טֻמְאוֹת לְטֻמְאוֹת. אוֹ לֹא בָּא אֶלָּא לַחֲלֹק בֵּין קָדָשִׁים לְקָדָשִׁים, לוֹמַר עַל קָדָשִׁים קַלִּים חַיָּבִין עֲלֵיהֶן (לִפְנֵי) [לְאַחַר] זְרִיקַת דָּמִים, עַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים בֵּין לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים. תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאָכַל בָּשָׂר וְאָכַל זֶבַח וְאָכַל שְׁלָמִים". וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ וְלֹא הַצִּבּוּר. הַהִיא וְלֹא אָנוּס וְלֹא מֻטְעֶה. מֵעַמֶּיהָ וְעַמֶּיהָ בְּשָׁלוֹם. (ויקרא ז כג) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מוּזְהָרִין עַל הַחֵלֶב וְאֵין הַגּוֹיִים מֻזְהָרִין עַל הַחֵלֶב. וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת אִסּוּרוֹ נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ כְּיִשְׂרָאֵל. חֵלֶב שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת אֵינוֹ דִין שֶׁאִסּוּרוֹ נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ כְּיִשְׂרָאֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִין עַל הַחֵלֶב וְאֵין הַגּוֹיִים מֻזְהָרִין עַל הַחֵלֶב. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים וְהַמְשֻׁחְרָרִים וְהָעֲבָדִים, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב. כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹּאכֵלוּ, פְּרָט לִבְהֵמָה טְמֵאָה וּלְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת. וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה אִם הַדָּם שֶׁאֵין חַיָּבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, נוֹהֵג בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְחַיָּה וּבְעוֹפוֹת. חֵלֶב שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּנְהַג בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ", פְּרָט לִבְהֵמָה טְמֵאָה וּלְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת. אֵין לִי אֶלָּא חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז הַמְיֻחָדִין, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַכִּלְאָיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּשֶׂב (אוֹ עֵז) [וְעֵז"] דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ, הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה, וּסְמִיךְ לֵיהּ כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב הֲרֵי זֶה עֹנֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהוּא מֻזְהָר עַל הַשִּׁעוּר שֶׁהוּא מֻזְהָר עָלָיו כָּרֵת, דְּגַבֵּי עֹנֶשׁ כְּתִיב כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב, (כַּזַּיִת), [כּוֹי] וַחֲצִי שִׁעוּר שֶׁאֵינוֹ בְּעֹנֶשׁ יָכוֹל אֵינוֹ בְּאַזְהָרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל חֵלֶב".

ב׳תַּנְיָא עַל חֵלֶב נְבֵלָה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, חֵלֶב מֻקְדָּשִׁין לוֹקֶה שְׁתַּיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חֵלֶב נְבֵלָה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, חֵלֶב מֻקְדָּשִׁין לוֹקֶה שָׁלֹשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁיזְבֵי לְרַבִּי אַבָּא בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה הַיְנוּ דִכְתִיב (תְּרֵי) קְרָאֵי (ויקרא ג, יז) "חֻקַּת עוֹלָם כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ" וְכוּ' (כִּדְכָּתוּב בֶּרֶמֶז תק"ד).