ילקוט שמעוני על התורה תק״זYalkut Shimoni on Torah 507
א׳תְּנָן הָתָם הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ חַיָּב. בִּשְׁלָמָא הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ, כֵּיוָן דְּאַקְפֵּיהּ אַחְשְׁבֵיהּ, אֶלָּא הִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ, אַמַּאי, אֲכִילָה כְּתִיבָא בֵּיהּ וְהַאי לָאו בַּר אֲכִילָה הוּא. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר קְרָא הַנֶּפֶשׁ לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹתֶה. תַּנְיָא נַמִּי גַּבֵּי חָמֵץ כִּי הַאַי גַוְונָא, הִמְחָהוּ וּגְמָעוֹ אִם חָמֵץ הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת. וְאִם מַצָּה הוּא אֵין יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. בִּשְׁלָמָא אִם מַצָּה אֵין יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח (דברים טז, ג) "לֶחֶם עֹנִי" אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי לָאו לֶחֶם עֹנִי הוּא, אֶלָּא אִם חָמֵץ הוּא אַמַּאי עָנוּשׁ כָּרֵת, אֲכִילָה כְּתִיב בֵּיהּ. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר קְרָא "וְהַנֶּפֶשׁ" לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹתֶה. וְתַנְיָא נַמִּי גַבֵּי נִבְלַת עוֹף טָהוֹר כִּי הַאי גַּוְנָא הִמְחָהוּ בָּאוּר וַאֲכָלוֹ טָמֵא, בַּחַמָּה טָהוֹר. וְהַוִינָן בָּהּ, אֲכִילָה כְּתִיב בָּהּ, אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֲמַר קְרָא "הַנֶּפֶשׁ" לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹתֶה, אִי הָכִי בְּחַמָה נַמִּי, בְּחַמָה אַסְרוּחֵי מַסְרֶחָה. וּצְרִיכָא, דְּאִי כַּתַב רַחֲמָנָא בְּחֵלֶב, חָמֵץ לֹא אָתְיָא מִנֵּיהּ, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָה שְׁעַת הַכֹּשֶׁר, נְבֵלָה לֹא אָתְיָא מִנֵּיהּ, שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת. וְאִי כַּתַב רַחֲמָנָא בְּחָמֵץ, חֵלֶב לֹא אָתְיָא מִנֵּיהּ, שֶׁכֵּן לֹא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, נְבֵלָה לֹא אָתְיָא מִנֵּיהּ, שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת. וְאִי כַּתַב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה תַּרְוַויְהוּ לֹא אָתוּ מִנֵּיהּ, שֶׁכֵּן מִטַמְאָה, חָדָא מֵחָדָא לֹא אָתְיָא תֵּיתֵי חָדָא מִתַּרְתֵּי, מְהֵי תֵּיתֵי לֹא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא [בִּנְבֵילָה וְתֵּיתִי מֵהַנָּךְ, מַה לְהַנָּךְ שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת. לֹא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא] בְּחָמֵץ וְתֵּיתִי מֵהַנָּךְ, מַה לְהַנָּךְ שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָהֶם שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. לֹא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחֵלֶב וְתֵיתִי מֵהַנָּךְ, מַה לְּהַנָּךְ שֶׁכֵּן לֹא הֻתְּרוּ מִכְּלָלָן תֹּאמַר בְּחֵלֶב שֶׁהֻתַּר מִכְּלָלוֹ. חֵלֶב הֵיכָא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, אִילֵימָא חֵלֶב חַיָּה לְהֶדְיוֹט נְבֵלָה נַמִּי אִישְׁתְּרֵי מְלִיקַת חַטַּאת הָעוֹף לְכֹהֲנִים, כֹּהֲנִים מִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ. וְהָא דִּתְנַן (ויקרא יא, לא) "הַטְּמֵאִין" לֶאֱסֹר צִירָן וְרָטְבָּן וְקִפָה שֶׁלָּהֶן, לָמָּה לִי, לִגְמַר מֵהַנֵּי. צְרִיכָא, דְּאִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא בִּשְׁרָצִים הֲוָה אֲמִינָא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה הָתָם עַד דְּאִיכָּא כַּזַּיִת אַף הָכָא נַמִּי עַד דְּאִיכָּא כַּזַּיִת. וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּשְׁרָצִים וְלֵיתוּ הַנָּךְ וְלִגְמְרוּ מִנַּיְהוּ, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מַה לִּשְׁרָצִים שֶׁכֵּן טֻמְאָתָן בְּמַשֶּׁהוּ. וְהָא דְּתַנְיָא הַטֶּבֶל וְהַחָדָשׁ וְהַהֶקְדֵּשׁ וְהַשְּׁבִיעִית וְהַכִּלְאַיִם, כָּל הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּמוֹתָן, מְנָלַן. וְכִי תֵימָא לִיגְמְרוּ מֵהַנָּךְ, מַה לְּהַנָּךְ שֶׁכֵּן אִסוּר הַבָּא מֵאֵלָיו. הָא תֵּינַח הֵיכָא דְּאִסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו, (אָתְיָא) הֵיכָא דְּלֵיכָּא. אִסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו מְנָלַן. גְּמַר מִבִּכּוּרִים. בִּכּוּרִים גּוּפַיְהוּ מְנָלַן. כִּדְתָנֵי רַב יוֹסֵף (דברים כו, ב) "פְּרִי", פְּרִי אַתָּה מֵבִיא וְאִי אַתָּה מֵבִיא מַשְׁקֶה, הֵבִיא עֲנָבִים וּדְרָכָן מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "תָּבִיא". אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מַה לְּבִכּוּרִים שֶׁכֵּן טְעוּנִין קְרִיאָה וְהַנָּחָה. אֶלָּא גַּמַר מִתְּרוּמָה. וּתְרוּמָה גּוּפָהּ מְנָלַן, דְּאִיתְקַשׁ לְבִכּוּרִים. דַּאֲמַר מַר (דברים יב, יז) "וּתְרוּמַת יָדְךָ" אֵלּוּ בִּכּוּרִים. מַה לִּתְרוּמָה שֶׁכֵּן חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ. אֶלָּא גַּמַר מִתַּרְוַיְהוּ. מַה לִּתְרוּמָה וּבִכוּרִים שֶׁכֵּן חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ. אֶלָּא אָתְיָא מִתְּרוּמָה וְחָדָא מֵהַנָּךְ, אוֹ מִבִּכּוּרִים וְחָדָא מֵהַנָּךְ. (ויקרא ז כט-ל) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְנִיפִין וְאֵין הַגּוֹיִם מְנִיפִין, וְכִי אֵי זוֹ מִדָּה מְרֻבָּה, מִדַּת סְמִיכָה מְרֻבָּה אוֹ מִדַּת תְּנוּפָה מְרֻבָּה. מִדַּת סְמִיכָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת תְּנוּפָה, שֶׁהַסְּמִיכָה נוֹהֶגֶת בְּכָל הַחוֹבְרִין וְאֵין תְּנוּפָה נוֹהֶגֶת בְּכָל הַחוֹבְרִין. (הַסְּמִיכָה נוֹהֶגֶת בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד וּבְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הַתְּנוּפָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד). אִם מִעַטְתִּים מִסְּמִיכָה מְרֻבָּה לֹא אֲמַעֲטֵם מִתְּנוּפָה מֻעֶטֶת. אַתָּה אוֹמֵר בְצַד זֶה נִתְרַבָּה סְמִיכָה וְנִתְמַעֲטָה תְּנוּפָה, אוֹ בְּצַד זֶה נִתְרַבָּה תְּנּוּפָה וְנִתְמַעֲטָה סְמִיכָה, שֶׁהַתְּנוּפָה נוֹהֶגֶת בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וּסְמִיכָה אֵינָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, אִם מִעַטְתִּים מִסְּמִיכָה מֻעֶטֶת אֲמַעֲטֵם מִתְּנוּפָה מְרֻבָּה, הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּסְמִיכָה שֶׁאֵין בִּתְנוּפָה וּבִתְנוּפָה מַה שֶּׁאֵין בִסְמִיכָה, צָרִיךְ לוֹמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'.
1