ילקוט שמעוני על התורה תקל״דYalkut Shimoni on Torah 534

א׳הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ פְּנִימָה, אֵין לִי אֶלָּא פְּנִימָה, הֵיכָל מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶל הַקֹּדֶשׁ". יֹאמַר אֶל הַקֹּדֶשׁ וְאַל יֹאמַר פְּנִימָה, אָמַר רָבָא. בָּא זֶה וְלִמֵּד עַל זֶה, מִידִי דַּהֲוָה אַתּוֹשָׁב וְשָׂכִיר. דְּתַנְיָא (ויקרא כב, י) "תּוֹשָׁב" זֶה קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם, "שָׂכִיר" זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים, וְיֹאמַר "תּוֹשָׁב" וְאַל יֹאמַר "שָׂכִיר" וַאֲנִי אוֹמֵר קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם אֵינּוֹ אוֹכֵל קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן, אִלּוּ כֵּן הָיִיתִי אוֹמֵר "תּוֹשָׁב" זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים, אֲבָל קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם יְהֵא אוֹכֵל, בָּא "שָׂכִיר" וְלִמֵּד עַל "תּוֹשָׁב". שֶׁזֶּה קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם וְזֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים וְאֵינוֹ אוֹכֵל. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי, בִּשְׁלָמָא הָתָם תְּרֵי גּוּפֵי נִינְהוּ, וְאַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לִקְרָא לְמִיכְתַּב נִרְצַע לֹא יֹאכַל וְאָתִי אִידָךְ בְּקַל וָחֹמֶר, מִלְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחֹמֶר טַרַח וּכַתַב לָהּ קְרָא, אֶלָּא הָכָא כֵּיוָן שְׁאִיפְסוּל לֵיהּ בְּהֵיכָל, לִפְנַי וְלִפְנִים מַאי בָּעֵי, אֶלָּא אֲמַר אַבַּיֵּי, לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְדֶרֶךְ מְשֻׁפָּע. אֲמַר לֵיהּ רָבָא, וְהָא הֲבָאָה כְּתִיב בָּהּ, אֶלָּא אֲמַר רָבָא, כָּל מִידִי דַּחֲשִׁיבָא לֵיהּ לִפְנַי וְלִפְנִים לָא מִיפְסַל בְּהֵיכָל. אוֹנֵן מְנָא לָן, דִּכְתִיב (ויקרא כא, י-יב) "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל", הָא אַחֵר שֶׁלֹּא יָצָא חִלֵּל. רַבִּי אִלְעַאי אָמַר, מֵהָכָא, הֵן הִקְרִיבוּ, וַאֲנִי הִקְרַבְתִּי, מִכְּלָל דְּאִי אִינְהוּ קָרוּב שַׁפִּיר אִישְׁתְּרוּף, וְרַבִּי אִלְעַאי מַאי טַעְמָא לָא אֲמַר [מִ"וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא", אָמַר לָךְ מִי כְּתִיב הָא אַחֵר שֶׁלֹּא יָצָא חִלֵּל. וְאִידָךְ מַאי טַעְמָא לֹא אָמַר] מִהֵן הִקְרִיבוּ, קָסָבַר מִפְּנֵי טֻמְאָה נִשְׂרְפָה. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא, אָתְיָא בְּקַל וָחֹמֶר מִבַּעַל מוּם, וּמַה בַּעַל מוּם שֶׁאוֹכֵל, אִם עָבַד חִלֵּל, אוֹנֵן שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אֵינוֹ דִין שֶׁאִם עָבַד חִלֵּל. רַב מְשַׁרְשְׁיָא אֲמַר, אָתִי מִיוֹשֵׁב וּמִחָד מֵהַנָּךְ כוּ'. (פסוק טז-יז) "מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ", וְכִי חוּץ לַקֹדֶשׁ נֶאֱכָל, וַהֲלֹא לֹא נֶאֶכְלָה אֶלָּא נִשְׂרְפָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִנֵּה שׂרָף", אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ", אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא חוּץ לַקְּלָעִים יָצְתָה מִפְּנֵי שֶׁחַטָּאת שֶׁיָּצְתָה חוּץ לַקְּלָעִים פְּסוּלָה. אֵין לִי אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". מִנַּיִן לַאֲכִילַת קָדָשִׁים שֶׁהִיא כַּפָּרָה לְיִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאֵת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'", הָא כֵּיצַד כֹּהֲנִים אוֹכְלִין וְיִשְׂרָאֵל מִתְכַּפְּרִין.