ילקוט שמעוני על התורה תקנ״דYalkut Shimoni on Torah 554

א׳(פְּתִיחָה לְפָרָשַׁת נְגָעִים). לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל – אָמַר רַבִּי אַחָא: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת: אִישׁ פְּלוֹנִי רוּחוֹ יְתֵרָה, שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ רוּחַ יְתֵרָה. אִישׁ פְּלוֹנִי רוּחוֹ קְצָרָה, שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ רוּחַ קְצָרָה. "וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה" – הָאָדָם הַזֶּה מְשֻׁקָּל: חֶצְיוֹ מַיִם וְחֶצְיוֹ דָּם. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹכֶה, לֹא הַמַּיִם רַבִּין עַל הַדָּם וְלֹא הַדָּם רַבָּה עַל הַמַּיִם. וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה, אִם הַמַּיִם רַבִּין עַל הַדָּם – נַעֲשֶׂה אִדְרוֹפִּיקוֹס. וְאִם הַדָּם רַבָּה עַל הַמַּיִם, נַעֲשֶׂה מְצֹרָע, "אָדָם" – (אָדֹם) [אוֹ דָּם]. "מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה" – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אִית אַתְרָא, דְּצָוְחִין לְשַׂעֲרָה שִׁטְפָּא. מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ: אֵין לְךָ כָּל נִימָא וְנִימָא שֶׁלֹּא בָּרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גֻּמָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ. לְמָחָר בִּקֵּשׁ לָצֵאת לְפַרְנָסָתוֹ, אָמְרוּ לוֹ: אֶתְמוֹל הָיִיתָ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ: אֵין לְךָ כָּל נִימָא וְנִימָא שֶׁלֹּא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהּ גֻּמָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת מֵהֶן נֶהֱנֵית מֵחֲבֶרְתָּהּ, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לָתוּר פַּרְנָסָתְךָ, תִּיב לָךְ וּבָרְיָךְ קָאֵים לָךְ. שְׁמַע וִיתֵיב לֵהּ, וְקָם לֵהּ בָּרְיֵהּ. "וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת" – אָמַר רַבִּי אָבִין: מָשָׁל לְגִנַּת יָרָק שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ, כָּל זְמַן שֶׁשּׁוֹפֵעַ לְתוֹכָהּ – יְרָקָהּ מַשְׁחִיר, פָּסַק הַמַּעְיָן – הִלְבִּין יְרָקָהּ. כָּךְ, זָכָה אָדָם – "וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא". וְאִם לָאו – "וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן" (אֲדַמְדָּם). נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים – מוּכָנִים הֵן הַדִּינִין לַלֵּצִים וּלְעוֹבְרִים עֲבֵרוֹת. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם רוֹכֵב עַל חֲמוֹר, פְּעָמִים שֶׁסּוֹרֵחַ עָלָיו וּמַכֵּהוּ וְכוּ'. בְּרַם הָכָא: "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים". אָמַר רַבִּי אָבִין: מַה הוּא "וּמַהֲלֻמּוֹת לְגֵו כְּסִילִים" מָשָׁל לְמַטְרוֹנִיתָא שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ פַּלְטִין שֶׁל מֶלֶךְ, כֵּיוָן דַּחֲמַת מַגְּבְּיָא תָּלְיָן, דְּחַלַת. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: אַל תִּתְיָרְאִי, אֵלּוּ לָעֲבָדִים וְלַשְּׁפָחוֹת, אֲבָל אַתְּ – לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל פָּרָשַׁת נְגָעִים, נִתְיָרְאוּ. אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אַל תִּתְיָרְאוּ, אֵלּוּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲבָל אַתֶּם – לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. שֶׁנֶּאֱמַר: "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ". מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר". מַה כְּתִיב בַּתְרֵהּ, "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ". וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לְזֶה, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: מָשָׁל לַחֲמוֹרָה שֶׁרָעַת וְנִכְוֵית. מִי גָּרַם לַוָּלָד שֶׁיֵּצֵא כָּווּי, שֶׁרָעַת וְנִכְוֵית אִמּוֹ. כָּךְ, מִי גָּרַם לַוָּלָד שֶׁיְּהֵא מְצֹרָע, אִמּוֹ, שֶׁלֹּא שָׁמְרָה אֶת נִדָּתָהּ. אָמַר רַבִּי אָבִין: מָשָׁל לְגִנַּת יָרָק שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ. כָּל זְמַן שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ, הִיא עֲשׂוּיָה בִּצִּין. כָּךְ, כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ נִדָּה, עוֹשֶׂה בָּנָיו מְצֹרָעִים. רַבִּי אָבִין קָרָא עֲלֵהּ: "אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה. וְהֵם קוֹרְאִים עַל אֲבוֹתֵיהֶם: "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ". רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: כְּתִיב: "וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה". וּמַה כְּתִיב בַּתְרֵהּ, "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ". וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לְזֶה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ הָבֵא קָרְבַּן לֵדָה, וְאַתָּה לֹא עָשִׂיתָ כָּךְ, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי מַצְרִיכְךָ לָבוֹא אֶל הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת חַלָּה לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה, לוֹמַר לְךָ: שֶׁכָּל הַמְקַיֵּם מִצְוַת חַלָּה, כְּאִלּוּ בִּטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמְבַטֵּל מִצְוַת חַלָּה, כְּאִלּוּ קִיֵּם עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם" – מִי גָּרַם שֶׁתִּכָּשֵׁל בְּזוֹנָה, עַל יְדֵי שֶׁאָכַלְתָּ כִּכָּר שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", מַה כְּתִיב בַּתְרֵהּ, "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" וְגוֹ'. וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לְזֶה, אֲנִי אָמַרְתִּי: תֵּן מַתְּנָתְךָ לַכֹּהֵן, וְאַתָּה לֹא עָשִׂיתָ, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי מַצְרִיכְךָ שֶׁתָּבִיא אִשְׁתְּךָ אֶל הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן".