ילקוט שמעוני על התורה תקפ״גYalkut Shimoni on Torah 583

א׳(ויקרא יז יב) אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֹאכַל, לֹא תֹאכַל, לֹא תֹאכְלוּ", אֶחָד אִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִסּוּר הֲנָאָה בְּמַּשְׁמַע עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵט לְךָ בִּנְבֵלָה לַגֵּר בִּנְתִינָה וְלַנָּכְרִי בַּמְּכִירָה. וַהֲרֵי דָּם דִּכְתִיב: "כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם", וּתְנָן: "אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזַבֵּל", שָׁאנֵי דָּם דְּאִתְּקַשׁ לְמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם" – כְּמַיִם הַנִּשְׁפָּכִין, וְלֹא כַּמַּיִם הַמִּתְנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמַיִם הַנִּשְׁפָּכִין לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה [נַמֵּי] אִיקְרֵי נִסּוּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם". וּלְחִזְקִיָּה אִתְּקַשׁ לְמַיִם, דַּם הַנִּשְׁפָּךְ כְּמַיִם מַכְשִׁיר, לַאֲפוּקֵי דַּם קָדָשִׁים. קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּים לְהַפְרִישׁוֹ. תָּא שְׁמַע: "לֹא תֹאכְלוּם" – לֹא תַאֲכִילוּם, לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים. מַאי לָאו דְּאָמְרִינָן לְהוּ: לָא תֵּיכְלוּ, לָא, דְּלָא לִיסְפוּ לְהוּ בַּיָּדַיִם. תָּא שְׁמַע: "כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לָא תֹאכַל דָּם" – לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים, מַאי לָאו דְּאָמְרִינַן לְהוּ: לֹא תֵּיכְלוּ, לָא, דְּלָא לִיסְפוּ לְהוּ בַּיָּדַיִם. תָּא שְׁמַע: "אֱמֹר, וְאָמַרְתָּ" – לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים, מַאי לָאו דְּאָמַר לְהוּ: לָא תִּטָּמְאוּ, לָא, דְּלָא לִטַּמְּאוּ בַּיָּדַיִם. וּצְרִיכִי. דְּאִי אַשְׁמְעִינָן שְׁרָצִים, מִשּׁוּם דְּאִסּוּרִין בְּמַשֶּׁהוּ, אֲבָל דָּם דְּעַד דְּאִכָּא רְבִיעִית אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינָן דָּם, מִשּׁוּם דְּאִסּוּרוֹ בְּכָרֵת, אֲבָל שְׁרָצִים דְּאִסּוּרָן אִסּוּר לָאו אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינָן הָנֵי תַּרְתֵּי, מִשּׁוּם דְּאִסִּוּרָן שָׁוֶה בַּכֹּל, אֲבָל טֻמְאָה אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינָן טֻמְאָה, הֲוָה אֲמֵינָא כֹּהֲנִים שָׁאנֵי מִשּׁוּם דְּרִבָּה בָּהֶן הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵרוֹת, אֲבָל הָנַךְ אֵימָא לָא, צְרִיכָא. "יִשְׂרָאֵל" – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, "גֵּר" – אֵלּוּ גֵּרִים, "הַגָּר" – אֵלּוּ נְשֵׁי גֵּרִים, "בְּתוֹכָם" – לְרַבּוֹת אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעֲבָדִים [הַמְשֻׁחְרָרִים]. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: "אִישׁ, אִישׁ", לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָצוּד" – אֵין לִי אֶלָּא הַצָּד, יָרַשׁ לָקַח וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה, מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִישׁ אִישׁ". "אֲשֶׁר יָצוּד" – אֵין לִי אֶלָּא הַצָּד אֶת שֶׁאֵינָן צוֹדִין, צוֹדִין [וְעוֹמְדִין מֵאֲלֵיהֶן], כְּגוֹן אֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין, מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "צַיִד" – מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אֲשֶׁר יָצוּד", (אָמַר רַבִּי): לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם אוֹכֵל בָּשָׂר אֶלָּא בַּהַזְמָנָה הַזֹּאת.

ב׳עוֹף – יָכוֹל אַף עוֹף טָמֵא בְּמַשְׁמַע, תַּלְמוּד לוֹמַר: "חַיָּה" – מַה חַיָּה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַף עוֹף שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּגָדִים, יָצָא עוֹף טָמֵא שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. אִי מַה חַיָּה שֶׁאֵינָהּ בְּאֵם עַל הַבָּנִים אַף עוֹף שֶׁאֵינוֹ בְּאֵם עַל הַבָּנִים, יָצָא עוֹף טָהוֹר שֶׁהוּא בְּאֵם עַל הַבָּנִים. תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר יֵאָכֵל" – יָצָא עוֹף טָמֵא שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל. אֵין לִי אֶלָּא עוֹף הַנֶּאֱכָל, חַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל".

ג׳(ויקרא יז יג) אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה. "חַיָּה" – כֹּל מַשְׁמַע, בֵּין מְרֻבֶּה בֵּין מוּעָט. "עוֹף" – כָּל מַשְׁמַע בֵּין מְרֻבֶּה בֵּין מוּעָט. מִכָּאן אָמְרוּ: שָׁחַט מֵאָה חַיּוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד, כִּסּוּי אֶחָד לְכֻלָּן. מֵאָה עוֹפוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד – כִּסּוּי אֶחָד לְכֻלָּן. חַיָּה וְעוֹף בְּמָקוֹם אֶחָד, כִּסּוּי אֶחָד לְכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁחַט חַיָּה, יְכַסֶּה, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחַט אֶת הָעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: "חַיָּה אוֹ עוֹף". אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא". מַאי קָא מְהַדְּרֵי לֵהּ, הָכִי קָאָמְרִי לֵהּ רַבָּנָן: הַאי "אוֹ" מִבָּעֵי לֵיהּ לְחַלֵּק. וְר' יְהוּדָה לְחַלֵּק מִדָּמוֹ נָפְקָא. וְרַבָּנָן, "דָּמוֹ" טוּבָא מַשְׁמַע, דִּכְתִיב: "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא". אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וּמוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן בְּרָכָה, שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת.

ד׳אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַב יִצְחָק בֶּן פִּינְחָס: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ" – בִּשְׁפִיכָה בְּעָלְמָא. אִי הָכִי חַיָּה נַמֵּי, חַיָּה אִתְּקַשׁ לִפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. עוֹף נַמֵּי אִתְּקַשׁ לִבְהֵמָה, דִּכְתִיב: "זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף", הָא כְּתִיב: "וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ". וּמַאי חֲזִית דְּשָׁדִית לֵהּ אָעוֹף שָׁדֵהּ אַחַיָּה, מִסְתַּבְּרָא מִשּׁוּם דְּסָלִיק מִנֵּהּ כו'. הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ" – וְכִי מַה לָּמַדְנוּ מִצְּבִי וְאַיָּל, מֵעַתָּה הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד, מֵקִישׁ צְבִי וְאַיָּל לִפְסוּלֵי הַמְקֻדָּשִׁים, מַה פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים בִשְׁחִיטָה אַף צְבִי וְאַיָּל בִּשְׁחִיטָה. וְעוֹף אֵין לוֹ שְׁחִיטָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמַאן תַּנָּא דְּפָלִיג עֲלֵהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר, רַבִּי הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: "וְזָבַחְתָּ וְגוֹ' כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" – מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה משֶׁה עַל הַוֵּשֶׁט וְעַל הַקָּנֶה, וְעַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה.