ילקוט שמעוני על התורה תקצ״בYalkut Shimoni on Torah 592

א׳(ויקרא יח ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְגוֹ' וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב" – מֵקִישׁ אִשָּׁה נִדָּה לְאֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מָה אֵשֶׁת רֵעֵהוּ הוּא בְּבִגְדּוֹ וְהִיא בְּבִגְדָהּ אָסוּר, אַף אִשָּׁה נִדָּה הוּא בְּבִגְדוֹ וְהִיא בְּבִגְדָה אָסוּר. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת וְכוּ' (כְּדִלְעֵיל). תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁקָּרָא הַרְבֵּה וְשָׁנָה הַרְבֵּה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִלָּיו וּמַחֲזִירָתָן בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אָמְרָה לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי (הִיא) [הוּא] חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ", בַּעֲלִי שֶׁקָּרָא הַרְבֵּה וְשָׁנָה הַרְבֵּה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מַה מֵּת בַּחֲצִי יָמָיו, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהֶחֱזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ, אָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, בִּימֵי נִדּוּתֵךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ, אָמְרָה לִי: חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע בִּי. בִּימֵי לִבּוּנֵךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ, אָכַל עִמִּי וְשָׁתָה עִמִּי וְיָשַׁן עִמִּי בְּקֵרוּב בָּשָׂר, וְלֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ דָּבָר אַחֵר. אָמַרְתִּי לָהּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁלֹּא הִכִּיר פָּנִים בַּתּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב". כִּי אָתָה רַב דִּימִי אָמַר: מִטָּה אַחַת הֲוָה, בְּמַעֲרָבָא אָמְרִי: סִנָּר מַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ.