ילקוט שמעוני על התורה תקצ״טYalkut Shimoni on Torah 599

א׳(ויקרא יח כג) וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִּתֵּן שְׁכָבְתְּךָ – תָּנוּ רַבָּנָן: "אִישׁ" – פְּרָט לְקָטָן. "אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה" – בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה. "מוֹת יוּמָת" – בִּסְקִילָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, נֶאֱמַר כָּאן: "תַּהֲרֹגוּ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: "כִּי הָרוֹג תַּהַרְגֶנּוּ" – מַה לְּהַלָּן סְקִילָה אַף כָּאן סְקִילָה. לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ לְשׁוֹכֵב, לְנִשְׁכָּב מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר: "כָּל שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" – אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשׁוֹכֵב, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְנִשְׁכָּב. וְלָמַדְנוּ עֹנֶשׁ בֵּין לְשׁוֹכֵב בֵּין לְנִשְׁכָּב, אַזְהָרָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ". לָמַדְנוּ אַזְהָרָה לְשׁוֹכֵב, אַזְהָרָה לְנִשְׁכָּב מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ, וְאוֹמֵר: "וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ", דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ" – לֹא תִתֵּן שְׁכִיבָתְךָ. וְר' יִשְׁמָעֵאל, אַזְהָרָה לְנִשְׁכָּב לִבְהֵמָה מְנָא לֵהּ, נָפְקָא לֵיהּ מִ"כָּל שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה" – אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַשּׁוֹכֵב תְּנֵהוּ עִנְיָן לַנִּשְׁכָּב. וְאַפְּקֵהּ רַחֲמָנָא לַנִּשְׁכָּב בִּלְשׁוֹן שׁוֹכֵב, מַה שּׁוֹכֵב עֹנֶשׁ וְהִזְהִיר אַף נִשְׁכָּב עֹנֶשׁ וְהִזְהִיר.

ב׳(ויקרא יח כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה – בֵּין בְּכֻלָּן בֵּין בְּמִקְצָתָן. "כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם" – אֵלּוּ מִצְרַיִם, "אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם" – אֵלּוּ כְּנַעֲנִים. "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ" – מְלַמֵּד שֶׁהָאָרֶץ מִטָּמְאָה עַל יְדֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. "וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ" – כֵּיוָן שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ פִּנְקָס, [מִיָּד אֲנִי] גּוֹבֶה אֶת הַכֹּל. "וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ" – כְּאָדָם שֶׁמֵּקִיא אֶת מְזוֹנוֹ. "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם" – אַתֶּם נָאִים שׁוֹמְרִים [אוֹתָם], שֶׁאַתֶּם פְּתַחְתֶּם תְּחִלָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם". וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה" – בֵּין מִכֻּלָּן בֵּין מִמִּקְצָתָן. "אֶזְרָח" – זֶה אֶזְרָח, ["הָאֶזְרָח" – לְרַבּוֹת נְשֵׁי הָאֶזְרָחִים]. "גֵּר" – זֶה הַגֵּר. "הַגָּר" – לְרַבּוֹת אֶת נְשֵׁי גֵּרִים. "בְּתוֹכְכֶם" – לְרַבּוֹת נָשִׁים וַעֲבָדִים (הַמְשֻׁחְרָרִין) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ" – מְלַמֵּד שֶׁהָאָרֶץ מִטָּמְאָה עַל יְדֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" – מְלַמֵּד שֶׁהָאָרֶץ מִתְחַיֶּבֶת גָּלוּת עַל יְדֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. "כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה" – [בֵּין מִכֻּלָּם בֵּין מִמִּקְצָתָם]. "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת" – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ", יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת עַל יְדֵי אִשָּׁה. אִשָּׁה עֲנוּשָׁה כָּרֵת עַל יְדֵי הָאִישׁ, מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַנְּפָשׁוֹת" – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם. "הָעֹשֹׂת" – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקְרְבוּ", יָכוֹל יְהוּ חַיָּבִין כָּרֵת עַל הַקְּרִיבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "הָעֹשֹׂת" – וְלֹא הַקְּרֵבוֹת. "מִקֶּרֶב עַמָּם, – וְעַמָּם בְּשָׁלוֹם. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" – שִׁמְרוּ לִי מִשְׁמַרְתִּי. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" – לְהַזְהִיר בֵּית דִּין עַל כָּךְ. "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם" – מְלַמֵּד שֶׁהָעֲרָיוֹת קְרוּיוֹת טֻמְאָה. "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" – אִם מִטַּמְּאִים אַתֶּם בָּהֶם, נִפְסָלִין אַתֶּם מֵאַחֲרַי. וְכִי מָה הֲנָאָה יֵשׁ לִי בָּכֶם וְאַתֶּם מִתְחַיְּבִים לִי כְּלָיָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". וְכֵן עֶזְרָא הוּא אוֹמֵר: "הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וְגוֹ' הֲלֹא תֶּאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה".