ילקוט שמעוני על התורה תר״טYalkut Shimoni on Torah 609

א׳(ויקרא יט יד) "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכִנּוּיִין חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. מַאן חֲכָמִים, רַבִּי מְנַחֵם בְּר' יוֹסִי דְּאָמַר: "בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת" מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "שֵׁם", לָמֵד עַל הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בְּשֵׁם. הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בַּכֹּל, עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: וְדִבְרֵי הַכֹּל. עַצְמוֹ דִּכְתִיב: "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ", וְכִדְרַבִּי אָבִין וְכוּ'. חֲבֵרוֹ דִּכְתִיב: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ".

ב׳["לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ"] אֵין לִי אֶלָּא חֵרֵשׁ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל אָדָם, תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר". אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "חֵרֵשׁ", מַהּ חֵרֵשׁ מְיֻחָד שֶׁהוּא בַּחַיִּים, אַף כָּל שֶׁהוּא בַּחַיִּים. יָצָא מֵת שֶׁאֵינוֹ בַּחַיִּים. "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשֹׁל" לִפְנֵי סוּמָא בַּדָּבָר. אָמַר לְךָ: בַּת פְּלוֹנִי מַהִי לִכְהֻנָּה, אַל תֹּאמַר לוֹ: כְּשֵׁרָה, וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא פְּסוּלָה. הָיָה נוֹטֵל בְּךָ עֵצָה, אַל תִּתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. אַל תֹּאמַר לוֹ: צֵא בַּצָּהֳרַיִם שֶׁיִּשְׁתָּרֵב, בַּהַשְׁכָּמָה שֶׁיְּקַפְּחוּהוּ לִסְטִים. וְאַל תֹּאמַר לוֹ: מְכֹר שָׂדְךָ וְקַח לְךָ חֲמוֹר, וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. שֶׁמָּא תֹּאמַר עֵצָה יָפָה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ, וַהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" כָּל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ". תַּנְיָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס יַיִן לְנָזִיר, וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן" וְגוֹ'. וּכְגוֹן דְּקָאֵי בִּתְרֵי עַבְרֵי דְּנַהֲרָא. דַּיְקָא נַמֵּי, דְּקָתָנֵי: "לֹא יוֹשִׁיט", וְלֹא קָתָנֵי "לֹא יִתֵּן". אָמַר רַב יְהוּדָה: סְתַם רוֹעֶה פָּסוּל. וְדַוְקָא דִּידֵהּ, הָא דְּעָלְמָא כָּשֵׁר. דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי, אֲנַן חַיּוּתָא לְרַעְיָא הֵיכִי מָסְרִינָן, וְהָכְתִיב: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", אֶלָּא חֲזָקָה אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, עוֹבֵר מִשּׁוּם "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: גּוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר" וְגוֹ'. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלשָׁה צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, וְהַקּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו. קוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ מַאי הִיא, אִיבָעֵית אֵימָא: תּוֹלֶה מָעוֹתָיו בְּנָכְרִי. וְאִיבָעֵית אֵימָא: כּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו. וְאִיבָעֵית אֵימָא: דְּבִישׁ לֵהּ בְּהַאי מָתָא וְלֹא אָזִיל לְמָתָא אַחֲרִיתִי.

ג׳(ויקרא יט טו) "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" בַּדִּין. מְלַמֵּד, שֶׁהַדַּיָּן שֶׁמְּקַלְקֵל אֶת הַדִּין קָרוּי עָוֶל, שָׂנאוּי, וּמְשֻׁקָּץ, חֵרֶם, וְתוֹעֵבָה. וְגוֹרֵם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, וּמַפִּיל יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, וּמַגְלֶה אוֹתָן מֵאַרְצָם. "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָּל" שֶׁלֹּא תֹּאמַר: עָנִי הוּא זֶה, הוֹאִיל וְזֶה עָשִׁיר חַיָּב לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֵּהוּ, וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת. תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָּל". "וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל" שֶׁמָּא תֹּאמַר: עָשִׁיר הוּא זֶה, בֶּן גְּדוֹלִים הוּא זֶה, אֶרְאֶה בְּבָשְׁתּוֹ, עַד כַּמָּה אֲנִי אֲבַיְּשֵׁהוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל".