ילקוט שמעוני על התורה תרכ״גYalkut Shimoni on Torah 623
א׳(ויקרא כ יד) מִצְוֹת הַנִּשְׂרָפִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַּזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה, אֶלָּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו בִּצְבָת שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְכו'. מַאי "פְּתִילָה", אָמַר רַב מַתָּנָה: פְּתִילָה שֶׁל אֲבָר. מְנָא לָן, אָתְיָא "שְׂרֵפָה שְׂרֵפָה" מֵעֲדַת קֹרַח וְכו'. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אָתְיָא "שְׂרֵפָה שְׂרֵפָה" מִבְּנֵי אַהֲרֹן, מַה לְּהַלָּן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם אַף כָּאן. מַאן דְּיָלִיף מֵעֲדַת קֹרַח מְנָא לֵהּ, דִּכְתִיב: "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם" שֶׁנִּשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְגוּפָן קַיָּם. וְאִידָךְ, הַהוּא שְׂרֵפָה מַמָּשׁ הֲוַאי, וּמַאי "בְּנַפְשׁוֹתָם", שֶׁנִּתְחַיְּבוּ שְׂרֵפָה עַל עִסְקֵי נַפְשׁוֹתָם. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: "בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ", בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְקֹרַח עַל עִסְקֵי לְגִימָה, חָרַק עֲלֵיהֶם שַׂר שֶׁל גֵּיהִנּוֹם שִׁנָּיו. וּמַאן דְּיָלִיף מִבְּנֵי אַהֲרֹן מְנָא לֵהּ, דִּכְתִיב: "וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" כְּעֵין מִיתָה. וְאִידָךְ, הַהוּא שְׂרֵפָה מַמָּשׁ הֲוַאי, וּמַאי "וַיָּמֻתוּ", דְּאַתְחִיל בְּהוּ מִגַּוַּאי כְּעֵין מִיתָה, דְּתַנְיָא: אַבָּא יוֹסִי בֶּן דּוֹסְתַּאי אוֹמֵר: שְׁנֵי חוּטִין שֶׁל אֵשׁ יָצְאוּ מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְנֶחֱלְקוּ לְאַרְבָּעָה, נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה וּשְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה וּשְׂרָפוּם. וְהָכְתִיב, "וַתֹּאכַל אוֹתָם", אוֹתָם וְלֹא בִּגְדֵיהֶם. וְנֵילַף מִפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים, מַה לְּהַלָּן שְׂרֵפָה מַמָּשׁ אַף כָּאן שְׂרֵפָה מַמָּשׁ, מִסְתַּבְּרָא מֵאָדָם הֲוָה לֵהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן אָדָם חוֹטֵא נְשָׁמָה פִּגּוּל. אַדְּרַבָּא מִפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים הֲוָה לֵהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן מַכְשִׁיר לְדוֹרוֹת, הָנַךְ נְפִישָׁן. וּמַאן דְּיָלִיף מֵעֲדַת קֹרַח מַאי טַעֲמָא לֹא יָלִיף מִבְּנֵי אַהֲרֹן, הַהוּא שְׂרֵפָה מַמָּשׁ הֲוַאי. (וּמַאן דְּיָלִיף מִבְּנֵי אַהֲרֹן מַאי טַעֲמָא לֹא יָלִיף מֵעֲדַת קֹרַח, הַהוּא שְׂרֵפָה מַמָּשׁ הֲוַאי). וְנֵילַף מִנַּהּ, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ: אָמַר קְרָא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" בְּרֹר לוֹ מִיתָה יָפָה. וְכִי מֵאַחַר דְּאִכָּא דְּרַב נַחְמָן, גְּזֵרָה שָׁוָה לָמָּה לִי, אִי לָאו גְּזֵרָה שָׁוָה הֲוָה אָמֵינָא שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם לָאו שְׂרֵפָה הִיא כְּלָל, וְאִי מִשּׁוּם וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, לָפִישׁ לֵיהּ חֲבִילֵי זְמִירוֹת כו' (כָּתוּב בְּרֶמֶז תר"ל). "וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ" בִּסְקִילָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּסְקִילָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "דְּמֵיהֶם בָּם", וּלְהַלָּן "דְּמֵיהֶם בָּם", מַה דְּמֵיהֶם בָּם הָאָמוּר לְהַלָּן סְקִילָה אַף דְּמֵיהֶם בָּם הָאָמוּר כָּאן סְקִילָה. עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא". דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. הָרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה", וְאוֹמֵר: "וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ". קָא פָּסִיק וְתָנָא לֹא שְׁנָא רוֹבֵעַ זָכָר וְלֹא שְׁנָא רוֹבֵעַ נְקֵבָה. בִּשְׁלָמָא רוֹבֵעַ נְקֵבָה, דִּכְתִיב: "וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה", אֶלָּא רוֹבֵעַ זָכָר מְנָלָן, דִּכְתִיב: "כָּל שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשׁוֹכֵב תְּנֵהוּ עִנְיָן לְנִשְׁכָּב, וְאַפְקֵהּ רַחֲמָנָא בְּלָשׁוֹן שׁוֹכֵב, מַה שּׁוֹכֵב הוּא וּבְהֶמְתּוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה אַף נִשְׁכָּב הוּא וּבְהֶמְתּוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה.
1