ילקוט שמעוני על התורה תר״סYalkut Shimoni on Torah 660

א׳(ויקרא כה יא) "יוֹבֵל הִיא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמִּתְקַדֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת מִתְּחִלָּתָהּ כָּךְ מִתְקַדֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת בְּסוֹפָהּ. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי מוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר: "יוֹבֵל הִיא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" שְׁנַת חֲמִשִּׁים אַתָּה מְקַדֵּשׁ וְאִי אַתָּה מְקַדֵּשׁ שְׁנַת חֲמִשִּׁים וְאַחַת. וְרַבָּנָן, שְׁנַת חֲמִשִּׁים אַתָּה מוֹנֶה וְאִי אַתָּה מוֹנֶה שְׁנַת חֲמִשִּׁים וְאַחַת, לְאַפּוֹקֵי מִדְּר' יְהוּדָה דְּאָמַר שְׁנַת חֲמִשִּׁים עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן. "כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם" הָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן, מְקֻדֶּשֶׁת. מְנָלָן, מִדְּגָלֵי רַחְמָנָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה: "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ" כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ, מִכְּלָל דְּכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה שְׁרוֹ. וְנֵילַף מִנַּהּ, מִשּׁוּם דְּהַוְיָה עֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁבִיעִית שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְאֵין מְלַמְּדִין. שְׁבִיעִית מַאי הִיא, "כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ" מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ. אִי מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמוֹ וְיוֹצֵא לְחֻלִּין, אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ וְיוֹצְאָה לְחֻלִּין, תַּלְמוּד לוֹמַר: "תִּהְיֶה" בַּהֲוָיָתָהּ תְּהֵא. הָא כֵּיצַד, לָקַח בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר אֵלּוּ וְאֵלּוּ מִתְעַבְּרִין בִּשְׁבִיעִית. לָקַח בְּבָשָׂר דָּגִים יָצָא בָּשָׂר וְנִכְנְסוּ דָּגִים, בַּדָּגִים יַיִן יָצְאוּ דָּגִים וְנִכְנַס יַיִן, בְּיַיִן שֶׁמֶן יָצָא יַיִן וְנִכְנַס שֶׁמֶן. הָא כֵּיצַד, אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּס בִּשְׁבִיעִית, וּפֵירִי עַצְמוֹ אָסוּר. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין מַאי אִכָּא לְמֵימַר, תְּרֵי מִעוּטֵי כְּתִיבֵי, כְּתִיב הָכָא: "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ", וּכְתִיב הָתָם: "יוֹבֵל הִיא" הִיא אִין, מִידִי אַחֲרִינָא לָא. "מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה אוֹכֵל מִן הַשָּׂדֶה אַתָּה אוֹכֵל מִן הַבַּיִת, כָּלָה מִן הַשָּׂדֶה כַּלֵּה מִתּוֹךְ הַבַּיִת. מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: הַכּוֹבֵשׁ שְׁלשָׁה כְּבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן. וְר' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַף עַל אַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא כָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יֵאָכֵל מִינוֹ מִן הַבַּיִת, כָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה יְבַעֵר מִינוֹ מִן הַבַּיִת. וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַיָּרָק אֶחָד לְבִעוּר. אוֹכְלִים בָּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה.

ב׳(ויקרא כה יג) "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקָּח. וְר' יוֹחָנָן אָמַר: בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל. מַאי טַעֲמָא דְּר' אֶלְעָזָר, אָמַר קְרָא: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת", וּכְתִיב: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר" מַה לְּהַלָּן דֶּרֶךְ מִקָּח וְלֹא דֶּרֶךְ חִלּוּל, אַף כָּאן דֶּרֶךְ מִקָּח וְלֹא דֶּרֶךְ חִלּוּל. וְר' יוֹחָנָן מַאי טַעֲמָא, "כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ" מַה קֹּדֶשׁ בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל, אַף שְׁבִיעִית. וְר' יוֹחָנָן הַאי "כִּי תִמְכְּרוּ" מַאי עָבֵיד לֵהּ, מִבָּעֵי לֵהּ לְכִדְתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית לְסוֹף מוֹכֵר וְכוּ'. וְר' אֶלְעָזָר הַאי קְרָא דְּר' יוֹחָנָן מַאי עָבֵיד לֵהּ, מִבָּעֵי לֵהּ לְכִדְתַנְיָא: "יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ" מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְכוּ'. מִדְּקָתָנִי "לָקַח" אַלְמָא דֶּרֶךְ מִקָּח אֵין, דֶּרֶךְ חִלּוּל לֹא, אָמַר רַב אַשִּׁי: מַחֲלֹקֶת בְּפֵירִי שֵׁנִי, אֲבָל בְּפֵירִי רִאשׁוֹן דִּבְרֵי הַכֹּל דֶּרֶךְ מִקָּח אֵין דֶּרֶךְ חִלּוּל לֹא. "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת" זוֹ מוֹצִיאָה עֲבָדִים, וְאֵין שְׁבִיעִית מוֹצִיאָה עֲבָדִים. שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם יוֹבֵל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּט כְּסָפִים מוֹצִיא אֶת הָעֲבָדִים, שְׁבִיעִית שֶׁמְּשַׁמֶּטֶת אֶת הַכְּסָפִים אֵינוֹ דִּין שֶׁתּוֹצִיא עֲבָדִים. תַּלְמוּד לוֹמַר: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת" זוֹ מוֹצִיאָה עֲבָדִים וְאֵין שְׁבִיעִית מוֹצִיאָה עֲבָדִים. קַל וָחֹמֶר לְיוֹבֵל שֶׁיְּשַׁמֵּט כְּסָפִים: וּמָה אִם שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ מוֹצִיאָה עֲבָדִים מְשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים, יוֹבֵל שֶׁמּוֹצִיא עֲבָדִים אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּשַׁמֵּט כְּסָפִים. תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט" שְׁמִיטָה מְשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים, וְיוֹבֵל מוֹצִיא עֲבָדִים. "תָּשֻׁבוּ" גוֹ' לְרַבּוֹת הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ וְעָמַד בְּנוֹ וּגְאָלָהּ, שֶׁתַּחֲזֹר לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל.

ג׳(ויקרא כה יד) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ וְגוֹ' אַל תּוֹנוּ". כְּתִיב: "כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ" עַל שׁוּרָא דְּאוֹנִיתָא. "וּבְיָדוֹ אֲנָךְ" כְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא עוֹמֵד וּבְיָדוֹ שְׁטָרוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: בְּכָל עֲוֹנוֹת כְּתִיב: "נוֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע", בְּרַם הָכָא: "לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ". רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: "וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם" קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה עֲוֹנוֹת, מִי מְקַטְרֵג בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, גָּזֵל. בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ בָּהֶם עוֹבְדֵי אֱלִילִים וּשְׁפִיכוּת דָּמִים גִּלּוּי עֲרָיוֹת, הַגָּזֵל חָמוּר כְּנֶגֶד כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֲטָאוֹת סִדֵּר יְחֶזְקֵאל, וּמִכֻּלָּם לֹא חָתַם אֶלָּא בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל בִּצְעֵךְ". לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ" וְכִי תִמָּכְרוּ, אַתֶּם עֲתִידִים לִמָּכֵר לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֶלָּא תִּשְׁתַּתְּפוּן לְבָרְיֵיכוֹן עִמְּכוֹן, כְּהָדֵין שֶׁעָשׂוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁאָמְרוּ לִנְבוּכַדְנֶאצַּר: "לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָּם וְגוֹ', הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא" וְגוֹ'.