ילקוט שמעוני על התורה תש״הYalkut Shimoni on Torah 705

א׳(להלן פסוק טו) וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעוֹרִים, לְפִי שֶׁנָּהַג עִמָּהּ מִנְהַג בְּהֵמָה לְפִיכָךְ הֵבִיא קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה. לֹא יִצֹּק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, שֶׁהַשֶּׁמֶן אוֹר וְקָרוּי יִצְהָר וְזוֹ הֵבִיאָה אֶת הָאֲפֵלָה לְפִיכָךְ לֹא תְּהֵא אוֹר בְּמִנְחָתָהּ. לֹא יִתֵּן (עָלֶיהָ) [עָלָיו] לְבֹנָה, שֶׁהַלְּבוֹנָה זֵכֶר לָאִמָּהוֹת שֶׁנֶּאֱמַר "אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה", וְזוֹ פֵּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן לְפִיכָךְ תְּהֵא מִנְחָתָהּ מַזְכֶּרֶת עָוֹן וְלֹא מַזְכֶּרֶת זְכוּת. (להלן פסוק יז) וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וְגוֹ' (להלן פסוק יט) אִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ וְגוֹ'. וּמִן הֶעָפָר וְגוֹ', הוּא נִבְרָא מִן הֶעָפָר וְהִיא נוֹצְרָהּ מִן הַמָּיִם. (דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לוֹקֵחַ מַיִם וְעָפָר וּבוֹדְקָהּ, מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתָהּ מִן הַמַּיִם). דָּבָר אַחֵר, לְפִיכָךְ הָיְתָה נִבְדֶּקֶת בְּמַיִם וּבְעָפָר, לְפִי שֶׁהֵן עֵדִים שֶׁנֶּאֱמַר "הַעִדֹתִי בָכֶם" וְגוֹ'.

ב׳דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִבְדֶּקֶת בְּמַיִם [וּבְעָפָר], לְפִי שֶׁאָדָם זוֹרֵעַ כַּמָּה זְרָעִים בֶּעָפָר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵן עַד שֶׁהַמַּיִם יוֹרְדִין עֲלֵיהֶן וּמוֹדִיעִין אִם הֵן שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה אוֹ מַה שֶּׁזָּרְעוּ אֲחֵרִים. (איוב כד, טו) "וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן", הַנּוֹאֵף אוֹמֵר אֵין בְּרִיָּה יוֹדַעַת בִּי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דהי"ב טז, ט) "עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ" וְאוֹמֵר (ירמיה כג, כד) "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים", כָּךְ דֶּרֶךְ שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת מְשַׁמְּרִין שְׁעַת אֲפֵלָה שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָם בְּרִיָּה וְכֵן הַגַּנָּב מְשַׁמֵּר שְׁעַת הַחֹשֶׁךְ שֶׁנֶּאֱמַר "חָתֹר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים", וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, טו) "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בַמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם". קָשֶׁה הַגַּנָּב וְהַנּוֹאֵף שֶׁמְּסַלְּקִין אֶת הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'", וּבְאֵיזֶה מָקוֹם בָּא הַנּוֹאֵף לִנְאֹף הֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג) "מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" וְהַנּוֹאֵף אוֹמֵר סַלֵּק עַצְמְךָ וְתֵן לִי מָקוֹם לְשָׁעָה, הַדָּבָר קָשֶׁה עַד מְאֹד כִּבְיָכוֹל, הוּא מָלֵא רַחֲמִים וְאֶרֶךְ אַפַּיִם וְנוֹתֵן לוֹ מָקוֹם [לְשָׁעָה], שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא, יא) "כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן", וְאוֹמֵר "וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים", הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) "וְעֵין נֹאֵף", וּמַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, (שם) "וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים", יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר יָשִׂים פָּנִים שֶׁל נוֹאֵף אַף בְּאוֹתוֹ הָעֻבָּר, שֶׁהַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת מְבַקְּשִׁין שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר אֶלָּא שֶׁיַּעֲשׂוּ תַּאֲוָתָן בִּלְבַד וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם, הֲוֵי "וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים" כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיּוֹת וְיֹּאמְרוּ בְּוַדַּאי שֶׁפָּנִים שֶׁל זֶה דּוֹמִין לִפְנֵי נוֹאֵף שֶׁצָּר צוּרַת הָעֻבָּר כִּדְמוּת הַנּוֹאֵף לְפִיכָךְ נִקְרָא זִמָּה שֶׁהֵן כּוֹפְרִין שְׁנֵיהֶן וְאוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים אִם כֵּן זֶה מַה הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק קָשֶׁה כֹּחַ הַנּוֹאֵף שֶׁהוּא מַכְשִׁיל כֹּחַ הַשְּׁכִינָה. כֵּיצַד, הָעֻבָּר שֶׁהוּא מִתְעַבֵּר מִן הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָתוֹ לְאַרְבָּעִים יוֹם וְאַחַר כָּךְ הַנּוֹאֵף בָּא עָלֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד וְתוֹהֶה וְאוֹמֵר שֶׁל מִי אָצוּר, צוּרַת הָאִישׁ אוֹ צוּרַת הַנּוֹאֵף, כִּבְיָכוֹל (דברים לב, יח) "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" יוֹ"ד זְעִירָא, תָּשׁ יְדֵי הַצַּיָּר. אֲמַר רַבִּי אֲבָהוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְצַיָּר שֶׁהוּא צָר אִיקוּנִין שֶׁל מֶלֶךְ, בָּא לִגְמֹר אֶת הַפַּרְצוּף אָמְרוּ לוֹ מֵת הַמֶּלֶךְ וְעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַצַּיָּר כָּךְ נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו, הִתְחִיל לוֹמַר מָה אֶעֱשֶׂה בְּאֵלּוּ הַסִּימָנִין שֶׁבְּיָדִי, אֲצַיֵּר צוּרַת מֶלֶךְ הָרִאשׁוֹן אוֹ צוּרַת הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי, הִתְחִיל תָּמֵהַּ, וְכֵן הָאִישׁ מְשַׁמֵּשׁ עִם אִשְׁתּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָעֻבָּר כִּדְמוּת אָבִיו, חָזַר הַנּוֹאֵף וּבָא עָלֶיהָ הֲרֵי נִתְעָרְבוּ הַסִּימָנִין, הֱוֵי אוֹמֵר "וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים".

ג׳אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין הַנּוֹאֲפִין מְנָאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ". לָמַדְנוּ לָאִשָּׁה, לַנּוֹאֵף מִנָּיִן. דִּכְתִיב (משלי ו, לב) "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ" מַהוּ לֹא אֶרְאֶנּוּ. לֹא אַרְאֶנּוּ וַאֲפַרְסֵם מַעֲשָׂיו לַבְּרִיּוֹת. מָשָׁל לְאַרְכִיטֶקְסָן שֶׁל מְדִינָה, הִתְחִילוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה מַטְמִינִין כַּסְפָּם וּזְהָבָם לְתוֹךְ אוֹתָן הַמַּטְמוֹנִים, אָמַר לוֹ הָאַרְכִיטֶקְסָן, אֲנִי בָּנִיתִי אֶת הַמְּדִינָה וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַמַּטְמוֹנִים, מִמֶּנִּי אַתֶּם מַטְמִינִים, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמְּנָאֲפִים מִמֶּנִּי אַתֶּם מַסְתִּירִים עַצְמְכֶם, (שם) "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים", אֲנִי בָּרָאתִי אֶתְכֶם מְחִלִּין מְחִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, יח) "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ", מַהוּ "אֵל מְחֹלֲלֶךָ", לָאֵל שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתְךָ מְחִלִּין מְחִלִּין, [לָמָּה], "אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת" וַאֲנִי הוּא שֶׁמְּקָרֵב אֶתְכֶם לַמִּשְׁפָּט שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, ה) "וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט", לְפִיכָךְ אַל תִּהְיוּ טוֹעִים אַחַר יֵצֶר הָרַע שֶׁלֹּא תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אֶחָד מִכֶּם שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ".

ד׳דָּבָר אַחֵר "אִישׁ אִישׁ". לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת וְכוֹפֶרֶת בִּשְׁנַיִם, בְּאִישָׁהּ שֶׁל מַעְלָה וּבְאִישָׁהּ שֶׁל מַטָּה. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאִישֵׁךְ אַתְּ (מְשַׂחֶקֶת) [מְשַׁקֶּרֶת] שֶׁמָּא בִּי [אַתָּה יְכוֹלָה לְשַׁקֵּר]. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּתוֹךְ שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵי שׁוֹמְרִים אֶחָד מִבִּפְנִים וְאֶחָד מִבַּחוּץ, פָּתַח אֶת הַפְּנִימִי וְיָצָא וְלֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ שׁוֹמֵר, בָּא לָצֵאת מִן הַחִיצוֹן הִרְגִּישׁ בּוֹ, תְּפָסוֹ, אָמַר לוֹ בְּאוֹתוֹ שֶׁבִּפְנִים שִׂחַקְתָּ אֲבָל בִּי אֵין אַתָּה יָכוֹל לִשַׂחֵק. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמְּנָאֶפֶת בְּאִישֵׁךְ שִׂחַקְתְּ אֲבָל אֲנִי יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עַל בְּרִיּוֹתָי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ב, ד) "יֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק". מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, וְהָיְתָה [אַחַת] נְשׂוּאָה [בְּעִיר] אַחַת [וְאַחַת נְשׂוּאָה] בְּעִיר אַחֶרֶת. בִּקֵּשׁ בַּעֲלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן לְקַנְּאוֹת לָהּ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ מַיִם הַמָּרִים בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָלְכָה לְאוֹתָהּ [הָעִיר שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתָהּ] נְשׂוּאָה שָׁם. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ, מָה רָאִית לָבֹא לְכָאן. אָמְרָה לָהּ, בַּעֲלִי מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁקוֹת אוֹתִי מַיִם הַמָּרִים. אָמְרָה לָהּ, אֲנִי הוֹלֶכֶת תַּחְתַּיִךָ וְשׁוֹתָה. אָמְרָה לָהּ, לֵכִי. לָבְשָׁה בִּגְדֵי אֲחוֹתָהּ וְהָלְכָה תַּחְתֶּיהָ וְשָׁתְתָה מַיִם הַמָּרִים וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה וְחָזְרָה לְבֵית אֲחוֹתָהּ. יָצְתָה לִקְרָאתָהּ בְּשִׂמְחָה וְחִבְּקָה וְנָשְׁקָה, כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁקוּ זוֹ לָזוֹ הֵרִיחָה הַמַּיִם הַמָּרִים וּמִיָּד מֵתָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קהלת ח, ח) "אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ".