ילקוט שמעוני על התורה תשל״גYalkut Shimoni on Torah 733

א׳הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה. יָכוֹל שֶׁהָיוּ מִתְרַעֲמִים עַל דָּבָר שֶׁלֹא טָעֲמוּ אוֹתוֹ מִימֵיהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר "הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה", עַל הַמָּן, שֶׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶם בְּכָל יוֹם, הָיוּ מִתְרַעֲמִין, וְלֹא הָיוּ מִתְרַעֲמִין עַל דָּבָר שֶׁלֹא טָעֲמוּ אוֹתוֹ מִימֵיהֶם. וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מְלַמֵּד שֶׁאַף הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִ(י)לֵנוּ בָשָׂר. וְכִי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בָּשָׂר הָיוּ מִתְרַעֲמִין, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְגַם עֶרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן" וְגוֹ', יָכוֹל שֶׁאֲכָלוּם בַּמִּדְבָּר, תַּלְמוּד לוֹמַר בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ (במדבר לב, א) "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן" וְגוֹ', אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁין עֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם.

ב׳(במדבר יא ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וְגוֹ'. רַב וּשְׁמוּאֵל חָד אֲמַר דָּגִים וְחָד אֲמַר עֲרָיוֹת. [מָאן דַּאֲמַר דָּגִים דִּכְתִיב "נֹאכַל". וּמָאן דַּאֲמַר עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב "חִנָּם". וּלְמָאן דַּאֲמַר עֲרָיוֹת] מַאי אֲשֶׁר נֹאכַל. לִישָׁנָא מְעַלְּיָא הוּא, דִּכְתִיב "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ" וְגוֹ'. בִּשְׁלָמָא לְמָאן דַּאֲמַר עֲרָיוֹת הַיְנוּ דִּכְתִיב "חִנָּם", אֶלָּא לְמָאן דַּאֲמַר דָּגִים מַאי חִנָּם. כִּדְקָאֲמַר מַר [כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲבִין מַיִם] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לָהֶם דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶם. בִּשְׁלָמָא לְמָאן דַּאֲמַר דָּגִים נִיחָא, אֶלָּא לְמָאן דַּאֲמַר עֲרָיוֹת הָא לָא פְרִיצִי בְהוּ דִּכְתִיב (שה"ש ד, יב) "גַּן נָּעוּל אֲחֹתִי כַלָּה". מַאי קָא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּהוּ קְרָא, בְּאֵשֶׁת אִישׁ לָא פָקְרֵי. בִּשְׁלָמָא לְמָאן דַּאֲמַר עֲרָיוֹת הַיְנוּ דִּכְתִיב (להלן פסוק י) "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו", עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו, אֶלָּא לְמָאן דַּאֲמַר דָּגִים מַאי "בֹּכֶה לִמְשְׁפְּחֹתָיו". הָא וְהָא הֲוָה בְּהוּ. אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הַאֲבַטִּחִים. רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אֲמַר טַעַם כָּל הַמִּינִין כֻּלָּם טָעֲמוּ בַּמָּן, וְטַעַם (שְׁתֵּי) [חֲמֵשֶׁת] מִינִין הַלָּלוּ לֹא טָעֲמוּ בוֹ. וְחַד אֲמַר טַעַם כָּל הַמִּינִין טָעֲמוּ בְּמַמָּשָׁן וְהַלָּלוּ טַעֲמָן וְלֹא מַמָּשָׁן. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם. וְכִי יֵשׁ בְּעִנְיָן שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים נוֹתְנִין לָהֶם דָּגִּים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם", אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם בְּחִנָּם דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם חִנָּם. וּמָה אֲנִי אוֹמֵר "חִנָּם" [חִנָּם] מִן הַמִּצְווֹת. אֶת הַקִּשֻּׁאִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִפְּנֵי מָה הָיָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לָהֶם לִישְׂרָאל לְכָל דָּבָר שֶׁהֵן רוֹצִין חוּץ מֵחֲמֶשֶׁת הַמִּינִין הַלָּלוּ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּסַר בְּנוֹ לְפֶּדָגוֹג וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְפַקְּדוֹ וְאוֹמֵר לוֹ רְאֵה שֶׁלֹא יֹאכַל מַאֲכָל רַע וְשֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה מַשְׁקֶה רַע, וּבְכָל כָּךְ הָיָה הַבֵּן מִתְרַעֵם עַל אָבִיו לוֹמַר לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹהֲבֵנִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשִׁי לוֹ שֶׁאֹכַל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמָּן הָיָה מִשְׁתַּנֶּה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר שֶׁרוֹצִים אֶלָּא שֶׁלֹא הָיוּ רוֹאִין בְּעֵינֵיהֶם אֶלָּא מָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ", אֵין לָנוּ אֶלָּא מָן בַּשַּׁחַר וּמַן בָּעָרֶב. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעאֵל לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִּשֻּׁאִים. שֶׁהֵן קָשִׁין לְכָל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם כַּחֲרָבוֹת. אֵינִי, וְהָכְּתִיב (בראשית כה, כג) "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ", אַל תִּקְרֵי "גוֹיִם" אֶלָּא גֵיִים, זֶה אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי שֶׁלֹא פָּסְקוּ מִשֻּׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִשׁוּאִים לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים. לָא קָשְׁיָא, הָא בְּרַבְרָבֵי הָא בְּזוּטָרֵי.