ילקוט שמעוני על התורה תשצ״גYalkut Shimoni on Torah 793
א׳דָּבָר אַחֵר "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", מִי שֶׁהָיָה מְחַלֵּק נְכָסָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ מַהוּ שֶׁיְּהוּ דְבָרָיו קַיָּמִין. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד דְּבָרָיו קַיָּמִין, וּמַה טַעַם, שֶׁלֹּא יְהוּ יוֹרְשִׁים אוֹמְרִים מְבֻלְבֶּלֶת הָיְתָה דַּעְתּוֹ. אֵימָתַי דְּבָרָיו קַיָּמִין. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בּוֹדְקִים אוֹתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן דְּבָרָיו קַיָּמִין. הֲרֵי מִן הַמִּשְׁנָה. מִן הַמִּקְרָא מִנָּיִן. אֶלָּא אַתָּה מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרַנְּנִים וְאוֹמְרִים אֵינוֹ בְדַעְתּוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְזָקֵן שֶׁהוּא סָמוּךְ לָמוּת. קָרְאוּ לַלַּבְלָר שֶׁיִּכְתֹּב נְכָסָיו לְבָנָיו. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַלַּבְלָר הִתְחִיל לְצַוּוֹת לְבָנָיו וְנוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ. אָמְרוּ בָנָיו לַלַּבְלָר בָּרֵר לָנוּ דְּיָתֵיקֵי. אָמַר לָהֶם אֵינָהּ נִבְרֶרֶת אֶלָּא בַּשָּׁעָה הַזֹּאת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁנִּשְׁאַל לַזָּקֵן אֶת דְּבָרָיו פַּעַם וּשְׁתַּיִם. הִתְחִיל הַלַּבְלָר שׁוֹאֲלוֹ אֵלּוּ הָעוֹמְדִין לְפָנֶיךָ בָּנֶיךָ הֵם, אָמַר לוֹ הֵן. בַּיִת זֶה שֶׁלְּךָ הוּא, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ בְּאֵיזֶה שְׁכוּנָה אַתָּה נָתוּן, אָמַר לוֹ בִּשְׁכוּנַת פְּלוֹנִי. אָמַר הַלַּבְלָר לְיוֹרְשָׁיו עַכְשָׁיו הַדְּיָתֵיקֵי קַיָּם. כָּךְ בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִתְחִילוּ יִשְׂרָאֵל מְהַרְהֲרִין לוֹמַר תֹּאמַר שֶׁהוּא בְּדַעַת (כָּךְ בְּסוֹף שָׁנָה) [שָׁפוּי, כֵּיוָן] שֶׁהִרְגִּישׁ אָמַר לָהֶם חַיֵּיכֶם שֶׁאֵינִי אוֹמֵר לָכֶם דָּבָר עַד שֶׁאֹמַר לָכֶם בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֲנִי וְאַתֶּם נְתוּנִים, וְהוּא אוֹמֵר בַּמִּדְבָּר בְּאֵיזֶה מִדְבָּר, וְהוּא אוֹמֵר בַּעֲרָבָה מוֹל סוּף מִי הֵם שְׁכֵנָיו, וְהוּא אוֹמֵר בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֵל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְכַמָּה יָמִים יֵשׁ לָנוּ מִמִּצְרָיִם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה יוֹם וְכַמָּה יָמִים מִכָּאן לְסִינַי וְהוּא אוֹמֵר אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב. מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבֵּרֵר לָהֶם הַדְּבָרִים אָמְרוּ לוֹ אֱמֹר כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה, שֶׁדְּבָרֶיךָ נִרְאִים. מִנָּיִן. מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בְּעִנְיַן אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כד) "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻ(וּ)הוּ עַמִּים" וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם, כה) "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם", אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ רָשָׁע וּמַחֲנִיף לוֹ וּמָלֵא עֲווֹנוֹת וְאוֹמֵר לוֹ צַדִּיק אַתָּה רָאוּי שֶׁיָּבוֹאוֹ עָלָיו כָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, "יִקְּבֻ(וּ)הוּ" לְשׁוֹן [קְלָלָה] דִּכְתִיב "מָה אֶקֹּב" וְגוֹ'. אֲבָל מִי שֶׁהוּא מוֹכִיחַ חֲבֵרוֹ שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ נוֹטֵל בְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם". אוֹתוֹ הַמִּתְוַכֵּחַ אִם קִבֵּל עָלָיו וְחוֹזֵר בּוֹ אַף הוּא מְקַבֵּל בְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי שם) "וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב", "עָלָיו תָּבֹא בִּרְכַּת הַטּוֹב" אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא "וַעֲלֵיהֶם", הַמּוֹכִיחַ וְהַמִּתְוַכֵּחַ. לְכָךְ הוֹכִיחַ מֹשֶׁה אֶת דּוֹרוֹ, וּמִפְּנֵי שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ קִבְּלוּ בְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר "ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם" וְגוֹ', וּשְׁלֹמֹה צוֹוֵחַ (משלי טו, לא) "אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין" זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁנַּעֲשׂוּ חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק יג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים" וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", לְדַיָּן גַּזְלָן וְיָשַׁב לָדוּן לְמִי שֶׁגָּזַל לוֹ וְאוֹמֵר הָשֵׁב אֶת הַגְּזֵלָה, וְהוּא יוֹצֵא לַחוּץ וּמְשַׂחֵק עָלָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁהוּא גּוֹזֵל לַאֲחֵרִים וְלִי אוֹמֵר הָשֵׁב הַגְּזֵלָה, נִמְצְאוּ דְּבָרָיו מִתַּבְּרִין, וּשְׁלֹמֹה צוֹוֵחַ "וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה" וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ישעיה סו, ב) "וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ" אֶלָּא זֶה הַמְּמַסְכֵּן דְּבָרָיו אֵינָן נִשְׁמָעִין. אֲבָל מֹשֶׁה נָאִים הֵן דְּבָרָיו שֶׁהֵן יוֹצְאִין מִפִּיו, שֶׁהוֹכִיחַ עַצְמוֹ תְחִלָּה שֶׁלֹּא יְהֵא נֶחֱשָׁד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, טו) "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי". דָּבָר אַחֵר מִתְּחִלָּה אָמַר (שמות ד, י) "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" וְעַכְשָׁיו אֵלֶּה הַדְּבָרִים. מָשָׁל לְמַעְיָן שֶׁהָיוּ בּוֹ מַיִם נָאִים וְהָיָה מוֹשֵׁךְ מְעַט. רָאָה אוֹתוֹ אֻמָּן וְתִקְּנוֹ וְהָיָה מוֹשֵׁךְ מַיִם עַד לְאֵין סוֹף. כָּךְ מֹשֶׁה, מִתְּחִלָּה אָמַר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", כֵּיוָן שֶׁלִּמְּדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְתִקּוּנוֹ וְאָמַר לוֹ "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם" (שם, יב) "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ", הִתְחִיל צוֹוֵחַ אֵלֶּה הַדְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר אוֹהֲבוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמֵר לוֹ הִשָּׁמֵר בְּעַצְמְךָ, אֲבָל שׂוֹנְאוֹ אוֹמֵר לוֹ אַל תִּתְיָרֵא, כְּדֵי לְהַפִּילוֹ. מֹשֶׁה אָמַר "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם", דַּיָּן הוּא, אֵינוֹ נוֹשֵׂא פָנִים (דברים י, יז) "וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד". מֹשֶׁה הָיָה מוֹכִיחָן, אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע אָמַר לָהֶם אַל תִּירְאוּ עֲשׂוּ כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים, (במדבר כג, כא) ["וּ]תְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" "הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה", וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ מִיָּד נָפְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כה, א) "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים", וּשְׁלֹמֹה צוֹוֵחַ "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב" זֶה מֹשֶׁה "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" זֶה בִּלְעָם הָרָשָׁע. דָּבָר אַחֵר מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, (במדבר לו, יג) "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת" וְאַחַר כָּךְ אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבִיבִין עָלַי דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת" אֵלֶּה הַדְּבָרִים.
1