יין הטוב, חלק א, אורח חיים כ׳Yein HaTov, Part I, Orach Chayim 20
א׳בדין מי שמניח תפילין בביתו וחולצן בבית הכנסת ומניח אחרים אם צריך לברך
1
ב׳תשובת מור אחי הרב יחזקאל עזרא זצ"ל:
2
ג׳הנה עתה אחר שמסרתי תשובתי הנ"ל לדפוס, אנה ה' לידי והשגתי ע"י איש טהור לב שני עלים מכתבי יד מר אחי הרה"ג וכו' מוהר"ר יחזקאל עזרא זצ"ל ובהם מצדד בספקותיו אשר נסתפק בעניני תפלין בהיותו כבן שבע עשרה שנה בחדש חשון תרנ"ג, ובכלל נסתפק גם בענין הנ"ל, על כן אמרתי להביא דבריו בזה לעשות לו נייח נפשא, כי לצערינו הרב נתפזרו המון חדושיו החשובים ואין בידינו מהם כלום, והנני מצרף גם תשובת מרן מוהרי"ח אליו בענין זה הכתובה בעצם כתב יד קדשו. ומה שכתב מרן מוהרי"ח בתשובתו שכבר האריך בזה בתשובה אשר כתב מלפני כמה שנים, כנראה שכוונתו על התשובה שברב פעלים חלק ב' (שנדפס בשנת תרס"ד), עיין שם באו"ח סי' ה'. ולא יכולתי להשתעשע בדברי קדשם לעת עתה ועוד חזון למועד בלא נדר.
3
ד׳אלה הם דברי מר אחי הרה"ג זצ"ל:
4
ה׳בע"ה ראש חדש חשון תרנ"ג.
5
ו׳אל מול פני קודש הדרת יקרת הרב הגדול מעוז ומגדול כקש"ת כמהר"ר יוסף חיים נר"ו יאיר ויזהיר לעד אכי"ר.
6
ז׳שאלה. מי שמניח תפלין קטנים בביתו בברכה והולך בהן לבית הכנסת וחולצן שם ומניח אחרים, אם צריך לברך. והנה מרן הקדוש בשלחנו הטהור או"ח סי' ח' סעי' י"ב כתב וזה לשונו: "אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבים בציצית, ואם לבשם כולם בלא הפסק לא יברך אלא ברכה אחת, ואם מפסיק צריך לברך על כל אחד ואחד". והרמ"א בהגהות השו"ע שם כתב: "וכן אם פשט הראשון קודם שלבש השני צריך לחזור ולברך", ודבריו נובעים מתרומת הדשן שהובא בב"י. ועיין מגן אברהם (ס"ק ט"ז) שתמה עליו דאף דהתרומת הדשן צדד לומר כן, הלא סיים: "אמנם בתשובת הר"ח לא משמע כן", וכן משמע בתשובת מהרי"ל סי' יו"ד דדוקא כשהסיח צריך לברך וכן כתב הלבוש וכו', עיין שם. וכדברי המגן אברהם כתב גם הגר"א (ס"ק כ"ד), וגם האליה רבה הסכים כהלבוש, וכן פסק בשו"ע הרב זלמן, וכן כתבו עוד אחרונים, וכיון דהפלוגתא במידי דברכות בודאי שב ואל תעשה עדיף דספק ברכות להקל. וא"כ נראה דהוא הדין בנידון דידן אין צריך לברך על התפלין האחרים שמניח בבית הכנסת כיון שדעתו עליהן בשעת ברכה. הן אמת דבנידון דידן יש לדון דצריך לברך משום שהולך מביתו לבית הכנסת, והליכה חשיבה הפסק כמו שכתב מרן השו"ע שם בסעיף י"ג שאחריו, אך גם בזה איכא פלוגתא דיש חולקים על השו"ע בזה והעלו דהליכה לא חשיבה הפסק, עיין שם בט"ז ובעולת תמיד ובביאורי הגר"א ובשאר אחרונים. וכבר האריך בזה בתשובת זרע אמת וכתב: "ספק ברכות להקל", וכן פסק רבינו הרב ר' עבדאללה בכתיבותיו על יו"ד סי' י"ט אות כ"ג. ולעומתם המגן אברהם (ס"ק י"ז) ועוד הרבה אחרונים העלו כהשו"ע דשינוי מקום הוי הפסק. ועיין שם במגן אברהם שכתב דנראה לו דמהר"מ סבירא ליה דשאני ציצית כיון שעדיין עליו לא הוי שינוי מקום הפסק. ואע"ג דכתב התרומת הדשן שמסתמא פשט טליתו, היינו אחר בואו לביתו, וא"כ לא שנה מקומו אחר שפשט, עכ"ל. ומכל זה מבואר יוצא דנידון דידן מידי פלוגתא לא נפיק, וא"כ הדרינן לכללין דספק ברכות להקל.
7
ח׳איברא נראה דיש מקום לחלק בעיקרא דדינא, דשאני גבי טלית כיון דיכול ללובשו גם מבלי שיפשוט את הראשון לכן לא הוי ההפשטה הפסק והברכה שבירך על הראשון סובבת גם על השני, מה שאין כן גבי תפילין שאינו יכול להניח השני עד שיפשוט הראשון משום בל תוסיף, וכיון שהפשט הראשון הוא הכרחי, הוי כמו הפסק מחמת אונס דכתבו הפוסקים בכמה מקומות דהוי הפסק. ושוב ראיתי להגאון ישועות יעקב (סי' ח' ס"ק ז') דאחר שהציע דאין ללבוש בזמן הזה בגדים הרבה של ארבע כנפות מאחר שאין לנו תכלת כי אם באי אפשר לו בלעדם, סיים וזה לשונו: "ובזה נראה לי הא דסברו קצת פוסקים דבפשט טלית הראשון קודם שלבש השני חוזר ומברך, דכיון דאין צריך ללבוש [ב'] הבגדים דהרי חזינן שפשט הראשון, א"כ ממילא אינו רשאי ללבוש ב' הבגדים. והנה כשאנו רוצים לומר דדעתו היה גם על הבגד שילבש אח"כ, על כרחך יצטרך לפשוט הראשון, וא"כ הפשטה הזאת מכח אונס דהרי אינו רשאי ללבוש הבגד השני עד שיפשוט הראשון, ולכך חוזר ומברך כמו דקיימא לן בהפסק מחמת אונס חשוב הפסק גמור אף במקום שהזמן והמעשה לחוד לא חשיב הפסק, מכל מקום הכרח ההפסק חשיב ליה הפסק גמור" עכ"ל, וא"כ הוא הדין גבי תפילין, וי"ל דכל החולקים גבי טלית מודו גבי תפילין דצריך לברך. מיהו באמת גם בזה לא יצאנו מידי פלוגתא, דהא שכתב דהפסק מחמת אונס חשיב הפסק גמור, לאו דעת כולי עלמא היא, דהרי"ף והרמב"ם לא סבירא להו הכי ומרן השו"ע בסי' ס"ה סעי' א' פסק כדבריהם, ועיין מאמר מרדכי (סי' ח' ס"ק ט") ועוד יש לחלק ולצדד בזה. וראיתי להחיי אדם בנשמת אדם (כלל י"ב) אחר שהאריך במחלוקת הפוסקים גבי טלית כתב וזה לשונו: "ולפי זה הוא הדין המניח תפילין קטנים בביתו ובבית הכנסת חולצן ולובש גדולים אין צריך לברך כיון שהיה דעתו על זה וכו'" עכ"ל, וכן פסק בחיי אדם (כלל י"ג אות י"ד). ועל כן אבקש מרו"מ להודיעני דעתו בזה.
8
ט׳עוד יש לי לשאול ממעלת כ"ת שראיתי להמשנת חסידים שכתב בסדר הנחת תפילין דיכרוך ג' כריכות ברצועה של היד על אצבע הנקרא אמה ואח"כ יכניס הרצועות דראש באבנטו וכו', עיין שם. ולכאורה אינו כן משמעות דברי רבינו חיד"א בצפורן שמיר (סי' ב' אות ז') ועוד אחרונים, ואדרבא נראה ממשמעות דבריהם להיפך, דתחילה יכניס הרצועות באבנטו ואח"כ יכרוך הג' כריכות על האצבע, ועל כן יש לדעת מה יעשה ישראל.
9
י׳גם סלח נא אנכי מבקש להורות לנו סדר מנין הז' כריכות שעל הזרוע, אם יש לעשות כמו שכתב המחבר שם חדש (סוף ח"א דף קכ"ו) לחשוב הראשונה המתחלת ברוחב הזרוע והאחרונה המסתיימת ברוחב הזרוע מן המנין, או לאו.
10
י״אהצעיר יחזקאל עזרא בכה"ר רחמים ס"ט
11