יין הטוב, חלק א, אורח חיים י״טYein HaTov, Part I, Orach Chayim 19
א׳בענין שבע כריכות הרצועה של תפילין
1
ב׳לכבוד הרה"ח בר אוריין ובר אבהן כש"ת יצחק בן הרה"ג בנימין יהודה נ"י.
2
ג׳בדבר אשר נסתפק רו"מ בענין כריכת הרצועה של התפילין על הזרוע דבעינן שבע כריכות, אם שתי חצאי הכריכות שבתחלה ובסוף נמי מצטרפין ונחשבין מן המנין או לאו.
3
ד׳תשובה. נראה דבספק זה דידך מסתפקים העולם, דהנה ידוע דבש"ס ובפוסקים הראשונים לא נזכר כלל ענין מספר הכריכות שצריך לכרוך על הזרוע, כמו שכתב מרן הב"י (בסי' כ"ז). ועיין שם שכתב דמנהג העולם לכרוך שש או שבע כריכות, וכן כתב בשו"ע (סעי' ח'), ונראה דהיינו חוץ מהחצאין. ויסוד מנהג העולם בזה הוא ע"פ הקבלה, כי כן כתוב בספרי האר"י והמקובלים האחרונים לעשות שבע כריכות, ובודאי היה ידוע סוד ענין זה ממדרשו של רשב"י בזוהר הקדוש או שמצאו בדברי מקובלים אחרים מהראשונים שכתבו דבעינן שבע כריכות, ועיין בתשובת הרדב"ז (סי' תרכ"ג), ונסתפקו בזה אם בעינן שבע כריכות עם החצאין או חוץ מהחצאין, כספק של מע"כ. ומשום די"ל דשבע הכריכות הם עם החצאין ושש בלעדם, על כן לא הקפידו לעשות דוקא שבע כריכות שלמות, ולא נהגו לדקדק בזה בכל פעם, ועושים פעם כן ופעם כן. או אפשר דכוונת השו"ע שיש שנהגו לעשות דוקא שש כריכות ויש שנהגו לעשות דוקא שבע כריכות, ואלה שנהגו לעשות דוקא שש כריכות דעתם דשתי החצאין מצטרפין והם מן המנין, ואלה שנהגו לעשות שבע כריכות דעתם שאין החצאין מצטרפין ואינם מן המנין, וכאשר נוהגים העולם עוד היום כן דיש עושים שש כריכות ויש שעושים שבע. ועיין יד אהרן בהגהות ב"י (סי' כ"ז) שכתב דמה שכתב המגן אברהם (ס"ק י"ג) בשם ספר הכוונות של האר"י לעשות שש כריכות, ליתא, וצריך לעשות דוקא שבע כריכות לא פחות ולא יותר, עיין שם, ובהמגן אברהם שבידינו כתוב להדיא בשם ספר הכוונות לעשות שבע כריכות, עיין שם, וכן הוא בשער הכוונות ובפרי עץ חיים ועולת תמיד. וזה לשון שער הכוונות (דרוש ה' דתפילין): "סדר הנחת התפילין: בתחלה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלי על הקיבורת ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע, ואח"כ יכרוך הרצועה סביב זרועו שבעה כריכות כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה וכו', ואחר שיכרוך השבעה כריכות אז יניח תפילין של ראש וכו'", עיין שם. והרואה יראה דגם בהמקובל מפי קדשו של האר"י החי לא מפורש אם החצאין מצטרפין והם בכלל שבע הכריכות, ואין הכרע במה שכתבו בשמו, ועדיין יש להסתפק כנ"ל.
4
ה׳ואחר החיפוש ראיתי בספר שם חדש (על ספר היראים בסוף ח"א דף קכ"ו) שהרב המקובל אהרן משה נתוכח עם בעל המחבר השם חדש בזה וכתב דאע"פ שלא נמצא כתוב בכתבי האר"י אם מצטרפין שתי החצאין להיות נחשבין מן המנין, אמנם לפי דברי חז"ל שאמרו אין עניות במקום עשירות (שבת קב:), ולפי מה שכתב המצת שמורים בסוד הרצועה, נראה פשוט דראוי ונכון לכרוך שבע כריכות שלימות ולא פרוסות כדרכו של עני בפרוסה, כי הכוונה להמשיך השפע מהרצועה שהוא הקרן שלה בכל השבע נערות הראויות לתת לה מבית המלך וכו', ובפרט שבזכות השבע כריכות של הרצועה דיד מתעורר למעלה חנוך בן ירד שגימטריא שלו קרן שהוא מט' שר הפנים המכניע המשחית הגדול הנזכר בזוהר פקודי (רס"ד) שהוא הממונה על קטולא דבני נשא מי"ג עד כ' ושלטנותיה על כל בני נשא שבע שנין, ובכל כריכה וכריכה מכניעין שולטנותיה, והדעת נותן שיהיו כל השבע כריכות בשלימות כדי שלא ישלוט על כל השבע שנין, עד כאן תורף דבריו. והמחבר שם חדש עצמו האריך שם לחלוק עליו, ודעתו אם יעשה שבע כריכות חוץ מהחצאין יהיה נמשך השפע למטה יותר מהקצבה והגבול אשר שמו יתברך קצב ואין כח ויכולת במקבל לקבלו, וגם המצת שמורים לא כתב להשפיע שם שפע בעושר רב להשבע נערות, אלא כוונתו שיעור המוגבל בחכמתו וגזרתו יתברך, וכיון שהדבר בספק היאך סדר המנין של שבע הכריכות, הרי תנן בזבחים פ.: "כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך, וכשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך", וא"כ אפילו יהיה האמת דמנין הכריכות שבע שלמות חוץ מהחצאין עברת על בל תגרע ולא השפעת כל הצורך, וגם בכוונת ההכנעה לא נכנע כל הצורך. אמנם אם יהיה מנין הכריכות עם החצאין, אם אתה תוסיף על זה לעשות שבע שלמות עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך להשפיע יותר מהגבול והקצבה ואין כח בהמקבל לקבלו, וגם בכוונת הכנעת המשחית בהשפיע יותר יתבטל לגמרי ואין רצונו יתברך בזה אלא למתקם ולבסמם. וכן מבואר בלשון המצת שמורים שכתב "ומכניע המשחית" הנ"ל, ופשוט שכוונתו שלא יתאחזו ובזה נמצא שאין לו שליטה וכו' וכיון שכן שב ואל תעשה עדיף, עד כאן, עיין שם באורך. והביאו תורף דברי מחלוקתם העיני דוד בליקוטי דינים שבסוף הספר (מערכת ת' אות ה') והפתח הדביר (סי' כ"ז אות ד') ולא הכריעו בזה, ועיין שולחן גבוה (סי' כ"ז אות י"ד) וכסא אליהו (סי' כ"ה אות ה'). וכידוע למע"כ שלא זכיתי לחכמה זו, ועל כן אין לי מה להוסיף בזה מדילי. אמנם זאת אגיד כי הפוסק והמקובל הגדול מרן מוהרי"ח בספר בן איש חי (פרשת וירא אות ט"ו) כתב מפורש שהחצאין אינן מצטרפין ואינן מן המנין וצריך לעשות בלעדם שבע כריכות שלמות, דלא כהמחבר שם חדש. ובאתריה דמר, היינו בעיר מלוכה בגדאד, התלמידי חכמים והיראים רובם ככולם נוהגים כדבריו לעשות שבע כריכות שלמות. ועל כל פנים נראה שלא למחות במי שעושה רק שש כריכות מלבד החצאין, וה' הטוב ינחנו בדרך אמת למען שמו. ואחתום בברכה, עוד ינוב בשיבה טובה, דשן ורענן יהי תמיד כל הימים.
5
ו׳הק' יצחק נסים בהרה"צ רחמים
6