יין הטוב, חלק א, אורח חיים י״חYein HaTov, Part I, Orach Chayim 18
א׳בדין הטלת הציצית בלילה
1
ב׳הנה המנחת חינוך מצוה תכ"ג כתב שהאחרונים חקרו אם הטיל הציצית בלילה, דלאו זמן ציצית הוא, אי אמרינן בזה תעשה ולא מן העשוי, ולא ביאר מי הם האחרונים שחקרו בזה ומה הסיקו לדינא. וראיתי להפרי מגדים בסי' י"ח (משבצות זהב ס"ק א') שהוא חקר בזה, וכתב וזה לשונו: "יראה דכשר אף אם עשאן בלילה ולא הוי 'תעשה ולא מן העשוי', אף דכסות יום בלילה פטור להרמב"ם. דוגמא לדבר 'אין מחוסר זמן לבו ביום וזמן ממילא קאתי' ולא הוי 'תעשה ולא מן העשוי, ולא דמי לבעלת שלש שאין חייבת כלל ואין ראוי כלל לציצית" עכ"ל. ולכאורה לא מובן למה זה הביא ממרחק לחמו, ובלאו הכי בלא הטעם ד'אין מחוסר זמן לבו ביום' נמי לא שייך בזה 'תעשה ולא מן העשוי', דלא אמרינן 'תעשה ולא מן העשוי' בהטיל לפטורה אלא דוקא אם פטורה מצד עצמה כבעלת שלש דאיהי גופא מצד עצמה אינה חייבת ואינה ראויה כלל לציצית, אבל אם הטלית מצד עצמה היא ראויה וחייבת בציצית אלא דדבר אחר גרם לה להיות פטורה, כי האי גוונא דנידון דידן דלילה הוא דלאו זמן ציצית, בכי האי גוונא לא אמרינן 'תעשה ולא מן העשוי' כדקיימא לן כן גבי סוכה בסי' תרכ"ו סעי' ב'. וסבור הייתי לומר דלזה נתכוון הפרי מגדים עצמו במה שכתב: "ולא דמי לבעלת שלש". אמנם שוב ראיתי לחלק בין נידון דידן ובין הדין דבסי' תרכ"ו הנ"ל, אע"ג דבמקור הדין בהגהות אשרי פרק קמא דסוכה (סי' כ"ד) כתב לחלק כן בשם אור זרוע על שם ר' יצחק הלבן, דאם עשה הסוכה בתוך הבית תחת התקרה ואח"כ הסיר התקרה סבירא ליה לר"י הלבן דכשרה משום דגוף הסכך הוא כשר אלא שהתקרה גורמת לו, ופליג על הר"ר ברוך דמחמיר, עיין שם. מכל מקום י"ל דגם לר"י הלבן לא נראה לחלק כן אלא דוקא התם גבי סוכה שבידו להסיר התקרה שהיא הגורם, וסבירא ליה לר"י הלבן דעצם הסרת התקרה הוא המעשה להכשיר ואין צריך מעשה בגוף הסכך כמו בפסול הגוף. וכן יש להבין מדברי האור זרוע הגדול עצמו בהלכות סוכה סי' רפ"ט דזה טעמו ונימוקו של ר"י הלבן וזה נפקא מינה לשיטתו, וזה לשון האור זרוע: "וכן הוא האמת כדברי ר"י הלבן דאפילו גפן ודלעת שהן פסול הגוף כשר אחר שקצץ ונענע, כל שכן הכא שגוף הסכך כשר שהסוכה כשרה היא לאחר שיסיר התקרה", הרי משמע דוקא משום זה דהסרת הגורם הצדדי הוי המעשה סבירא ליה לר"י הלבן דכשרה, וא"כ מנא לן להכשיר אף בנידון דידן בלא שום מעשה אף דלא הוי פסול הגוף, ועיין פסקי הלכות מהריקאנטי סי' קס"ח.
2
ג׳והנה בדברי האורחות חיים שכתב הב"י בסי' תרכ"ו הנ"ל מבואר נמי להדיא כן, וכן כתב הדרכי משה שם בשם הכלבו על שם בעל השלמה, וזה לשונו: "כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלן אין צריך מעשה דבטולן הוי מעשה, כגון סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים ובנה בה אצטבא ומיעטה, וכן אלו העושים סוכה תחת הבית ואין מסירים הגג עד אחר העשייה אין צריך לנענע הסכך אח"כ, לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה וכו'", עיין שם. ולכאורה קשה דלפי זה מאי פריך בש"ס מנחות (מ' ע"ב) לרבא דאמר "הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה משום 'תעשה ולא מן העשוי'": "ומי אמרינן 'תעשה ולא מן העשוי', והאמר רבי זירא: 'הטיל למוטלת כשרה'", ופירש רש"י: "שהיה בה ארבע ציציות והטיל לה ארבע אחרים, כשרה בהני בתראי אע"ג דהדר פסקינהו לקמאי, והא הכא דשלא לצורך עבדינהו בשעת עשייה ומכשרה בהו". ולהנ"ל מאי קושיא, הרי פסיקתן דקמאי הוי המעשה ופשיטא דכשרה, ולמה אצטריך רבא התם לדחות דמשום דעבר על בל תוסיף לא הוי מעשה, ופירש רש"י: "הילכך פסיקתן דקמאי הוי מעשה", בלאו הכי נמי י"ל דפסיקתן דקמאי הוי המעשה כמו בסיכך תחת התקרה דהסרת התקרה הוי המעשה. וכבר הקשו כעין זה האחרונים לשיטת ר"י הלבן הנ"ל דמאי פריך מדרבי זירא דהרי ציציות האחרונים אין פסולן מחמת עצמן אלא מחמת הראשונים והוה ליה כסיכך תחת התקרה ואח"כ הסיר התקרה דכשרה. ומכח קושיא זו ראיתי מעיילי פילי בקופא דמחטא משום דסברי דר' יצחק הלבן סבירא ליה דלא שייך כלל 'תעשה ולא מן העשוי' אלא בפסול הגוף, ומשום הכי מכשיר הסוכה לאחר שהסיר התקרה ולא משום שגילוי הגג באמת הוא המעשה להכשיר.
3
ד׳אמנם לפי מה שכתבתי דלפי שאין הפסול בגוף הסכך סבירא ליה לר"י הלבן דגילוי הגג כאן הוא הוי המעשה ולפיכך לא שייך לומר 'מן העשוי', וכמו שכתבו הכלבו והאורחות חיים בשם בעל השלמה, לפי זה אין כל כך קושיא, די"ל דהם מפרשים הקושיא בש"ס מסתמות דברי רבי זירא דמשמע אפילו בקיימי תרוייהו כשרה בבתראי, ולזה דחי רבא: "השתא בבל תוסיף קאי, מעשה לא הוי", כלומר: על כרחך רבי זירא לא מכשיר בבתראי אלא אם כן פסקינהו לקמאי, דכיון דעבר על בל תוסיף בעשייתן דבתראי לא מקרי מעשה כלל וכמאן דליתנהו דמי דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, ולא יצוייר דכשרה בבתראי אלא אם כן חתך הראשונים, ופסיקתן דקמאי היא הויא עשייתן דבתראי, עיין שם ברש"י, ועיין ב"י וב"ח ודרישה ופרישה (סי' יו"ד) מה שכתבו בזה, ועיין ט"ז שם (ס"ק ט'), ויש להאריך הרבה ואקצר.
4
ה׳ולענ"ד גם הר"ר אלחנן שכתב שם הב"י בסי' תרכ"ו והגהת סמ"ק שהובא בב"ח שם הכי סבירא להו כמו שכתבו הכלבו והארחות חיים, וכמו שכבר כתבתי שכן הוא דעת ר' יצחק הלבן, דלא כהב"ח שכתב שחלוקים הם בטעמם. וכן נראה דכן הוא דעת המגן אברהם שם (ס"ק ז'), דבליקוטי מהרי"ל כתב שגדול אחד החמיר שלא לעשות הסוכה תחת הגג העשוי לפתוח קודם שיפתח, ומהרי"ל עצמו הקשה דמאי שנא מתחת התקרה שכתב האור זרוע בשם ר' יצחק הלבן דכשרה, והב"ח נדחק בזה. אמנם המגן אברהם כתב דטעם ר' יצחק הלבן והאור זרוע כמו שכתב הב"י בשם האורחות חיים דסילוק התקרה הוי המעשה כנ"ל, וסבירא ליה לגדול הנ"ל דלא התירו אלא תחת התקרה משום דהסרת התקרה הוי מעשה גמור, אבל הפתיחה לא הוי כל כך מעשה, עיין שם ובסי' כ"ג ס"ק א'. ועיין בסידור בית השואבה (בדיני מקום הראוי לסוכה אות ז') דלקט הקמח שכתב בשם הרדב"ז (סי' רמ"ו) דאם סיכך תחת המעזיבה ואח"כ פתח המעזיבה שפיר קרינן ביה 'תעשה ולא מן העשוי' ופסולה לא דק כלל, דבהדיא כתב הרדב"ז דכשרה. ומה שכתב דשפיר קרינן ביה 'תעשה ולא מן העשוי', כלומר: שפיר קרינן ביה בהסרת המעזיבה 'תעשה', ולא הוי מן העשוי, וכדמסיים דלא אמרינן הכי אלא היכא דגוף הסכך היה עשוי בפסול מדברים המחוברים, אבל הכא דגוף הסכך כשר אלא שהתקרה גורמת לו, אם הסיר התקרה כשרה, עיין שם. ולפי זה נראה ברור דבנידון דידן שהגורם הוא הזמן דממילא יחל[ו]ף, אין מקום כלל לדון להקל מטעם דאין הפטור מצד עצם חפץ המצוה, דלא הקלו מטעם זה אלא מפני דהסרת הגורם הוי מעשה כאמור, ולדעת המגן אברהם הנ"ל בעינן דוקא מעשה גמור. ועל כן כתב הפרי מגדים להקל מטעם אחר בנידון דידן, דהוא רק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי.
5
ו׳והנה יש לעיין, דלפי מה דקיימא לן בשו"ע סי' י"ט דציצית חובת גברא הוא ואין העשייה מצוה אלא הלבישה, לכאורה הוה ליה מחוסר מעשה הלבישה. אלא דאף ביום כן, דעיקר החיוב להטיל הציצית בבגד טרם שלובשו, עיין מגן אברהם (סי' י"ג ס"ק ח'), וא"כ על כרחך צ"ל דלא שייך כלל 'תעשה ולא מן העשוי' בעשייה דקודם חלות המצוה, דדרך הכשר המצוה בכך, כמו בסוכה דעיקר חיוב עשייתה לפני החג. ועיין תוספות בפרק כל הבשר (דף ק"י ד"ה טלית) והרא"ש שם (סי' כ"ו) דעל טלית שאולה שהטיל לה ציצית תוך שלשים המברך לא הפסיד, ועיין מגן אברהם (סי' י"ד ס"ק ה') ובאחרונים, ומשמע דיוצא בה אף לאחר שלשים, וכן דקדק הבית מאיר (סי' י"ד). ועיין שם שרצה לומר כמו שכתב הפרי מגדים דהוא רק מחוסר זמן, ושוב הרגיש מענין הלבישה, אך כתב דלא מקרי משום זה מחוסר מעשה, והניח בצ"ע, ויש לעיין בדבריו. אמנם בדין המזוזה שחקרו נמי האחרונים דאם השוכר בית בחו"ל קבע המזוזה בתוך שלשים, שעשה המצוה קודם זמנה, יש לכאורה מקום לחקירה. ואפשר לומר כמו שכתב הפרי מגדים דלא מקרי 'מן העשוי' כיון דרק מחוסר זמן, ועיין בית מאיר ומנחת חינוך שם, ועיין מגן אברהם ויד אהרן (סי' י"ט ס"ק א') וברכי יוסף וחלקו של ידיד שם.
6
ז׳וראיתי בתשובת לב חיים (ח"ג סי' כ"ט) שכתב: "כיון דעשיית הציצית לא המצוה אלא לשם המצוה, דקיימא לן ציצית חובת גברא וגם קיימא לן אשה דפטורה כשרה לעשותן, והיש מחמירים שבהגהת השו"ע (סי' י"ד) רק משום חומרא, ממילא פשוט דגם לעשותן בלילה אין קפידא" עיין שם, ונראה כוונתו כמו שכתבתי, ורצונו לומר דהעשייה היא הכשר מצוה דוקא דאפשר בזמן הפטור. ועיין בערוך השלחן (סי' י"ד אות ז') דכתב נמי שפשוט דיכולים להטיל הציצית בלילה, ומה שאמרו שאינו זמן ציצית אינו ענין לעשייתן דכשר אף בנשים, ומי שחשש הוא מפני שאין האשה כלל במצוה זו ולחומרא בעלמא, עיין שם. ובהגהות חכמת שלמה (סי' י"ח) כתב דראיה מריש פרק ג' דיומא רש"י ד"ה זמן שחיטה דבלילה פסולה דכתיב ביום זבחכם, ולמה לי כיון דהקרבה בלילה פסולה, ונלמוד מ"ביום צותו" או די לכתוב "ביום הקריבכם", וכיון דנדע דהקרבה בלילה פסולה הוא הדין זביחה דהוי הכשר מצוה. ועיין רש"י שם כ"ט ע"א ד"ה אלא אף מליקת העוף וכו' דגמרה לה משחיטה, ולמה לי כל זה, כיון דהקרבה בלילה פסולה ממילא אף מכשיריה פסולין, אלא ודאי דהוה אמינא דמכשירין כשרים בלילה. וא"כ בציצית דליכא רבויא, נהי דהלבישה והקיום לא שייך בלילה, מכל מקום העשיה כשרה דהוא רק מכשירין, כמו בקרבנות, שחיטה קמיצה ומליקה, וכתב דזה ברור. ונראה דמדדרשינן 'תעשה ולא מן העשוי בפטור' ליכא למשמע דעשייה בלילה נמי פסולה, דהרי גם ביום מטילין הציצית טרם שלובש, ובעל כרחך לא אמרינן כן אלא כשהפטור הוא בגוף כבת שלש. אלא דהיה אפשר לומר דאעפ"י כן אין ראיה מעשייתן ביום דזמן המצוה הוא, אבל בלילה דאינו זמן המצוה אינו זמן גם להכשר המצוה, על כן כתב החכמת שלמה ראיה דהעשיה כשרה גם בלילה. ועיין שם בסי' י"ד שהוכיח כן גם מדרבי אפטוריקי (חולין פ"א ע"א), ועיין בט"ז יו"ד (סי' ג') דלקולה ילפינן חולין מקדשים מקל וחומר, עיין שם.
7
ח׳והנה המגיה בלב חיים הנ"ל הביא דברי הפרי מגדים, וכתב שבפתח הדביר (סי' י"ח) סייע לדבריו מדין סוכה. ועיינתי בפתח הדביר וראיתי שכתב על דברי הפרי מגדים דמצד אחר לא שייך בנידון דידן 'תעשה ולא מן העשוי', דמבואר בלבוש (סי' תרכ"ו סעי' ג') דנוהגים התר בעשיית הסוכה שתחת הגג משום שאין הפסול בגוף הגג, והוא הדין בנידון דידן שאין הפסול בגוף הטלית אלא דעשאו בלילה לא שייך 'תעשה ולא מן העשוי', ועיין להפרי מגדים עצמו באשל אברהם סי' כ"ג. והנה כבר נתבאר דיש לדחות ראיה זו דכולי עלמא המתירים שם סבירא להו דהסרת הגורם הוי המעשה, וכדמוכח כן גם מדברי הפרי מגדים בסי' כ"ג שציין הפתח הדביר עצמו, ובנידון דידן אינו עושה שום מעשה להכשיר. ועל כן אם יש להקל בנידון דידן, הוא משום דעשייתן הכשר מצוה ואפשר גם בלילה, וכנ"ל.
8
ט׳ושוב ראיתי בתשובת נחלת בנימין (סי' י"ב) דגם הוא העיר על דברי הפרי מגדים, דלמה היה צריך לומר בנידון דידן דהוי מחוסר זמן, ובלאו הכי לא שייך 'תעשה ולא מן העשוי' דבהגהות אשרי הנ"ל פליגי רבינו ברוך ור' יצחק הלבן בסוכה תחת הגג וקיימא לן בשו"ע סי' תרכ"ו כר"י הלבן דכשרה ולא שייך כלל דין 'תעשה ולא מן העשוי'. ומכל שכן בנידון דידן דאפילו גורם לפסול אין כאן, רק דלילה אינו זמן המצוה, פשיטא דאפילו לשיטת רבינו ברוך לא שייך 'תעשה ולא מן העשוי'. וראיה דהא אנו עושין הסוכה קודם החג אע"פ שהתורה אמרה "חג הסוכות תעשה", דגילה לן רחמנא בלשון "תעשה" ענין פסול 'תעשה ולא מן העשוי', ומוכח דבעשייה דקודם זמן חיובא ליכא 'תעשה ולא מן העשוי', ואין צריך לדרוש טעמא דקרא משום דזמן ממילא קאתי, אלא כך הדין: כל שאין צריך לעשות שום תקון, לא בגוף הסכך ולא בתקרה, לא שייך ענין 'תעשה ולא מן העשוי'. וצריך להסביר לפי זה אמאי פסלינן בהטיל לבעלת שלש. ודאי לשיטת רבינו ברוך, דאפילו בפסול מחמת דבר אחר מקרי 'תעשה ולא מן העשוי', ניחא. אבל לשיטת ר' יצחק הלבן דכשאין פסול בגוף הסכך לא שייך 'תעשה ולא מן העשוי', אמאי פסלינן לבעלת שלש דהא אין כאן תקון בגופן של הציצית. וצ"ל כיון דקיימא לן "ארבעתן מצוה אחת ומעכבין זה את זה", א"כ שלש ציציות אינן ראוים למצוה. אע"ג דבעלת ארבע, ועשה שלש ציציות והשלים הרביעית למחר, לא שייך לומר 'תעשה ולא מן העשוי', דשם דרך הכשר בכך, אבל בעלת שלש עם שלש ציציות אינן ראוים כלל למצוה ומקרי חסרון בגופן. וזה כוונת הפרי מגדים שכתב: "ולא דמי לבעלת שלש". וא"כ לא צריכין לומר בנידון דידן כמו שכתב הפרי מגדים דזמן ממילא קאתי, משום דלכל השיטות אין כאן פסול לא בבגד ולא בציצית, עיין שם באורך. והנה גם הוא סובר דר' יצחק הלבן סבירא ליה דכל שאין הפסול בגוף חפץ המצוה לא שייך כלל 'תעשה ולא מן העשוי', וכבר כתבתי דזה אינו, דגם לר' יצחק הלבן בכל גווני שייך 'תעשה ולא מן העשוי', ולא התיר התם גבי סוכה משום שאין הפסול בגוף הסכך אלא משום דסבירא ליה דהסרת הגורם עצמו הוי המעשה להכשיר, וכמו שכתבו כן ביותר ביאור הכלבו והארחות חיים על שם בעל השלמה וכנ"ל. ואלו קיימא לן באמת כמאן דאמר דציצית חובת מנא ועשייתן הוי גוף המצוה, בודאי היה לן להחמיר בנעשו בלילה בפטור, די"ל דהוי 'מן העשוי' אפילו לשיטת ר' יצחק הלבן, ואפילו שאין גורם אחר חוץ מזה דלילה אינו זמן ציצית, דלא מצי לפטור עצמו בזמן החיוב במה שעשה בזמן הפטור ורק די"ל דהא מכל מקום עודם בטלית, א"כ שפיר י"ל דהוי 'תעשה ולא מן העשוי'. אלא דאנן קיימא לן דציצית חובת גברא הוא ועשייתן רק הכשר מצוה, ולא איכפת לן במה שעושה אותן בלילה בזמן הפטור, דאין חלוק בין לילה ליום למאן דאמר חובת גברא, וכנ"ל. והטיל לבעלת שלש הוי שלא לצורך כלל, דלא הוי אפילו לצורך הכשר מצוה, שלא ראויה למצוה כלל, וכמו שכתב הפרי מגדים, וכנ"ל.
9
י׳והנה יש חוששין להפוסקים שפסקו כמאן דאמר חובת מנא, וכמו שכתב הב"ח (בסי' י"ט) בשם רש"ל דיש מחמירין לבדוק הציצית אפילו כשכופלין הטלית משום דשמואל סבר כלי קופסא חייבים בציצית ויש פוסקים שפסקו כמותו, עיין שם, וכן כתבו הפרישה ושיירי כנסת הגדולה שם והעטרת זקנים (בסי' י"ז). ועיין פרי מגדים (סי' י"ט משבצות זהב ס"ק א') שכתב נמי כשציצית מצויין בעיר שלא להתיר מבגד לבגד, ולחוש נמי למאן דאמר כלי קופסא חייבין בציצית, עיין שם. ואפשר דמשום הכי כתב להתיר אם עשאן בלילה מטעם דהוי רק מחוסר זמן, אע"פ שבלאו הכי לא הוי אלא הכשר מצוה דשרי גם בלילה, לאשמעינן דגם החוששים להפוסקים שפסקו כשמואל בזה אין להם לחוש. ואחר זמן רב בעלותי לפה עיה"ק הגיע לידי ספר חשוב על חלק משו"ע או"ח הוא ספר אפיקי מגינים וראיתי שהאריך בזה (בסי' י"א ביאורים אות י"ב), ועיין שם שבמקצת כוונתי לדעתו, אך שם הוא מסיק דלהסוברים כלי קופסא חייבין בציצית אפשר דהוי 'תעשה ולא מן העשוי', ועל כן כתב כיון שיש חוששים להפוסקים שפסקו כשמואל נכון להחמיר לכתחלה, אבל בדיעבד ודאי כשר, עיין שם. ולא פניתי לעיין שוב בזה והשארתי הדברים כמו שהם מגרסא דינקותא, והמעיין יבחון הדברים בשורשם. ואל ה' אתחנן, יצילני משגיאות, ויראני מתורתו נפלאות, אמן.
10
י״איצחק נסים
11