יין הטוב, חלק א, יורה דעה א׳Yein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 1
א׳בדין ביצה שנמצאת במעי התרנגולת ונמצא בה דם
1
ב׳כתב הרב ערך השלחן (סי' ס"ו אות ו') בשם הרשב"א (דף י"א ע"ג): "ביצה שנמצאה במעי התרנגולת ונמצא בה דם, אפילו נגמרה קליפתה החיצונה יש להקל", וכתבו על זה הרבנים יד דוד די בוטון (הגהות ב"י אות ט"ז) ומרן הזבחי צדק (אות ט') שלא מצאו רמז מזה בהרשב"א. ולענ"ד נראה דרמז מזה נמצא בהרשב"א בחדושיו ובתורת הבית הארוך והקצר והביאו מרן הב"י וזה לשונו: "במה דברים אמורים בביצה הראויה לגדל אפרוח, אבל ספנא מארעא שאינה ראויה לגדל אפרוח אין הביצה אסורה דידוע שאין זה דם אפרוח, אלא זורק את הדם ואוכל את השאר, ובכל מקום שיהיה הביצה מותרת, שאין כאן ספק ריקום". ולכאורה הוא הדין לנמצאת במעי התרנגולת שאינה ראויה לגדל אפרוח כדאיתא בפרק קמא דביצה (דף ו' ע"ב), זורק את הדם ואוכל את השאר, דהכא נמי אין ספק ריקום. וכן נראה לדקדק קצת גם מדברי מרן הב"י עצמו שכתב וזה לשונו: "ואעפ"י שהרשב"א מתיר בדספנא מארעא, אין ללמוד מזה התר לדם הנמצא בביצה בת יומה, דכיון שהיא ראויה לגדל אפרוח איכא למימר דלא פלוג רבנן". ומשמע דוקא בבת יומה י"ל דלא פלוג רבנן, אבל הנמצאת במעי התרנגולת מותרת דומיא דספנא מארעא, דאם לא כן עדיפא מינה הוה ליה למרן הב"י לאשמעינן שגם בנמצאת במעי התרנגולת י"ל דלא פלוג וכל שכן בת יומה, אלא ודאי זה אינו. אך נראה שהגאון פרי מגדים (בשפתי דעת סי' ס"ו ס"ק י"ד) ממאן בזה, דכתב דאפשר לומר דגזרו בה כמו בביצה בת יומה ולא דמיא לספנא מארעא, דהכא גזרינן טפי. גם התפלה למשה, הביא דבריו המחזיק ברכה, סיים על זה בצ"ע. ועיין ביד אפרים וכרם שלמה ועוד אחרונים שהעתיקו דברי התפלה למשה והפרי מגדים ונראה דדעתם להחמיר.
2
ג׳אמנם העיקרי הד"ט (סי' ז' אות כ"ג) כתב להקל, וראייתו מהא דאמרינן בביצה (דף ב' ע"ב): "ביצים גמורות במעי אמן מלתא דלא שכיחא היא, ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן". וכתב שהסכים עמו בזה הרש"א מהזקנים ר"מ דעיר קסאלי, והוסיף נופך משלו מההיא דאמרינן התם (דף ז' ע"א): "ההוא גברא וכו' ביעי דפעיא למאן", ומשמע דביצים גמורות שבמעי התרנגולת אינן ראויות לגדל, וא"כ למאי ניחוש אף שהיה במקום האוסרו, עכ"ל. והנה אף שראיית הרש"א אינה ראיה לדעת התפלה למשה והפרי מגדים ושאר אחרונים הנ"ל דסבירא להו דאין הכי נמי שאינה מגדלת אבל אכתי אפשר לומר דגזרו בה כמו בבת יומה, אמנם ראיית העיקרי הד"ט עצמו לכאורה ראיה נכונה היא, ולכן נראה לענ"ד להקל. וכן ראיתי להגאון יד יהודה (בפירוש הקצר ס"ק ט"ו) שהתיר וסיים: "והוא ברור דלא כהפרי מגדים", וכן כתב המסגרת השלחן די"ל כהעיקרי הד"ט ועיין בפתחי תשובה.
3
ד׳ושוב ראיתי בתשובת תפארת אדם (סי' ח' אות ג') שדקדק לאסור מסוגיא דביצה (ו' ע"ב) דאמרינן התם: "למאי נפקא מינה למקח וממכר", ואם איתא לימא דנפקא מינה לנמצא בה דם, דכיון שאינה מגדלת אפילו משום לא פלוג רבנן ליכא, דבשבת (דף ל"ו ע"א) משמע דכל כמה דמצינן למימר נפקא מינה לענין איסורא והיתרא לא אמרינן נפקא מינה למקח וממכר, עד כאן. ובמחילת כ"ת גם לפי מאי דכליל לן מר זה אינו ומשום הא לא איריא, דאפשר לומר כיון דביצים גמורות במעי אמן מלתא דלא שכיחא היא, כדאמרינן התם מקמי הכי, י"ל פשיטא דלא גזרו בה רבנן ומשום הכי הוכרח לומר דנפקא מינה למקח וממכר. ועיין שם עוד מה שכתב בשם הרב ירך אברהם ומה שתמה עליו. ולבסוף הביא דברי העיקרי הד"ט הנ"ל וכתב שדבריו מגומגמים, ואיני רואה בהם גמגום, ואפשר שכוונתו על דברי הרש"א שיש לפקפק בהם כנ"ל.
4
ה׳ובעיקר כללו דכל היכא דנפקא מינה לאיסור והיתר לא אמרינן נפקא מינה למקח וממכר, ראיתי בתל תלפיות (חוברת י"ד משנת תרס"ו סי' קל"א) שכתב כן משם תשובת שמואל שלמד כן מסוגיות הנ"ל דלא אמרינן נפקא מינה למקח וממכר אלא היכא דליכא נפקא מינה אחרינא, ותמה עליו מסוגיא דפסחים (נ"ג א') ומנדה (ח' ע"ב) דמוכח מהתם דליתא להאי כללא, עיין שם. ועיין תשובת הרשב"ש (סי' רפ"ח) ובחדושי מהר"מ שטראשון בש"ס החדשים (בבא בתרא דף י"ז) שציינו כל המקומות שאמרו בש"ס דנפקא מינה למקח וממכר, ויש לעיין שם אם איתיה לכלל זה.
5
ו׳והנה שוב אחר איזה שנים בשנת תרפ"ה השגתי בס"ד לקנות עבור בית המדרש ספר יבין שמועה להרשב"צ שלא היה מצוי כלל בעירנו בגדאד, והאיר ה' את עיני וראיתי מבואר בו דין הנ"ל להיתרא ממש כלשון הכתוב בערך השלחן בשם הרשב"א אות באות תיבה בתיבה, וממנו נוכחתי לדעת שטעות סופר נפל בדברי הערך השלחן ובמקום "הרשב"א דף י"א ע"ג" צ"ל: "הרשב"צ דף י"ח ע"ג". וזה לשון הרשב"צ ביבין שמועה בדף ועמוד הנ"ל: "וביעתא בת יומא היה אפשר להקל שהרי אין האסור אלא מפני חשש ריקום, ואין הריקום אלא עד שתשב התרנגולת עליה, ויש להחמיר. אבל ביצים גמורות במעי אמן, אפילו נגמרה קליפתה החיצונה יש להקל" עכ"ל. ולפי זה נראה דמה שדקדקנו כן מדברי הרשב"א ומרן הב"י כנ"ל הרי הוא יציב ונכון, ואלו ראו האחרונים שפקפקו בדבר את דברי הרשב"צ הנ"ל כאשר ראה בבקיאותו העצומה הרב בעל ערך השלחן בודאי לא היו מפקפקין בזה כלל.
6
ז׳יצחק נסים
7