יין הטוב, חלק א, יורה דעה י״חYein HaTov, Part I, Yoreh De'ah 18
א׳יום הפקודה שחל בשבת - אם יפטיר בו ביום או בשבת שלפניה
1
ב׳נשאלתי מאת בר אבהן אחד הי"ו שהשנה חל להיות יום הפטירה (יאר צייט) של מר אביו הרב ז"ל ביום שבת קודש, ושאול שאל האיש אם יעלה למפטיר באותה שבת שבה חל יום הפטירה או בשבת הקודמת כדרכו אם חל בחול. עד כאן תורף דברי שאלתו.
2
ג׳תשובה. הגאון מהר"ח פאלאג'י בס' נשמת כל חי (ח"א יו"ד סי' ע"ב) כתב בשם רבינו האר"י דגם אם חל יום הפטירה בשבת מפטיר בשבת הקודם, ולא ידעתי איפוא כתב כן רבינו האר"י. אדרבא לענין הקדיש העיד מהר"ח ויטאל שרבינו האר"י היה אומר קדיש בתרא בשלוש תפלות של אותו יום דוקא שבו חל יום פטירת אביו, דהיינו אם היה חל יום פטירת אביו בשבת, היה אומר קדיש בתרא בתפלות של אותו יום השבת דוקא, עיין שער הכוונות (דף ט"ו ע"ב), ונראה דעיקר יום הפטירה. ולכן נראה דגם מה שנהגו להפטיר לעילוי נשמת אביו ואמו ע"פ המדרש, עדיף טפי להפטיר באותו שבת שבו חל יום הפטירה, דהוא עיקר. ועיין להגאון חיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' רפ"ד אות א') ובס' לדוד אמת (סי' י"ח אות ה') שכתב דעתה נתפשט המנהג בכמה מקומות דמדי שנה בשנה נמי בהגיע תור פטירת אביו ואמו הבן מפטיר בשבת הקודם, ונראה דהיינו אם חל יום הפטירה בחול, אבל אם חל בשבת מפטיר בו ביום. וכן המנהג פשוט פה עירנו בגדאד, דמדי שנה בשנה בהגיע יום פטירת אב או אם, הבן מפטיר בשבת הקודם, אם חל בחול; ואם חל בשבת, מפטיר באותה שבת עצמה.
3
ד׳אלא דבתשובת מלאכת שלמה קמחי (יו"ד סי' י"ד) ראיתי כתב נמי דאף אם חל יום הפטירה בשבת מפטיר בשבת הקודם, דעיקר עילוי הנשמה הוא בשבת הקודם. והוכיח כן ממה שכתב השלמי צבור (בשלמי יחיד דף ק"צ), דאחר שהביא עדות מהר"ח ויטאל הנ"ל על רבינו האר"י שהיה אומר קדיש בו ביום דוקא שחל בו יום פטירת אביו, כתב וזה לשונו: "ואנכי הצעיר קבלתי לומר קדיש בשבת שלפני השבוע שחל להיות בו יום מיתת אב או אם, לפי שעיקר העליה של הנשמות העולות מדרגה אחר מדרגה הוא בשבת שלפניהם, כמ"ש בזוהר" עכ"ל, וכתב המלאכת שלמה דמדסתם השלמי צבור ולא פירש, משמע דגם אם חל יום הפטירה בשבת מפטיר בשבת הקודם. וכתב נמי דשוב ראה שכן כתב להדיא מהר"ח פאלאג'י בנשמת כל חי בשם האר"י וכנ"ל. ולענ"ד אין דיוקו מדברי השלמי צבור נכון, דדברי השלמי צבור מפורשים שקבל דבאיזה יום מימי השבוע שיחול יום הפטירה יש להקדים לומר קדיש משבת לפניו, וכמו שכתב נמי כן בחלבי השלמים בחלוקים שבין הפוסקים והמקובלים (דף י' אות פ"ב), ובאם חל יום הפטירה בשבת לא מיירי. אלא דיש שנהגו דאפילו אם אירע יום הפטירה בשבת מקדימים לומר קדיש משבת הקודם, וכן מנהגינו אנו פה בגדאד, ואין זה ע"פ קבלת השלמי צבור, וכמו שנראה מדברי תשובת רב פעלים שאביא בסמוך. ועל מה שכתב מהר"ח פאלאג'י בשם האר"י, כבר כתבתי דלא ידעתי מקומו, והוא עצמו חזר וכתב זה בספרו חיים ביד (סי' קכ"ה אות מ"ה) משם מלאכת שלמה הנ"ל.
4
ה׳ועיין בתשובת רב פעלים (ח"ג יו"ד סי' ל"ב) שכתב דמה שנהגו בכמה מקומות להקדים לומר קדיש מיום השבת שלפני השבוע שחל בו יום פטירת אב או אם הוא ע"פ דברי השלמי צבור הנ"ל. וכתב: "אך ודאי דאין למנהג הזה טעם חזק ע"פ דברי רבינו האר"י, דהעיד עליו מהר"ח ויטאל שלא היה אומר קדיש אלא בו ביום שחל בו יום פטירת אביו, אלא כיון דהעולם נהגו להקדים לומר קדיש מיום השבת, כן ראוי לעשות אפילו מי שהוא מקובל ומתנהג בכל ענין ע"פ האר"י, דאיכא בזה משום כבוד אביו ואמו מאחר דנהגו כן". ועיין שם, דיותר מזה נהגו פה בגדאד, דאפילו אם יום הפטירה בשבת מקדימים לומר קדיש, מקדיש ברכו של ערבית של שבת הקודם, עיין שם. וכיון דאין זה אלא מטעם מנהג בעלמא, על כן נראה דלענין המפטיר, אף לפי מנהגינו שמקדימים לומר קדיש משבת הקודם אפילו אם חל יום הפטירה בשבת, עדיף טפי להפטיר בו ביום, אלא דאם אפשר להפטיר בשתי השבתות הנה מה טוב.
5
ו׳ושוב אחר זמן רב בא לידי ס' שו"ת מעשה אברהם וראיתי דכתב (בסי' נ"ו דף קכ"ד) דהמנהג פשוט בעירו איזמיר משנים קדמוניות, דמדי שנה ושנה בהגיע יום פטירת אב או אם אח או קרוב, דמפטירים בשבת הקודם לעילוי נשמת הנפטר. וגדולה מזו, אם חל יום הפטירה ביום השבת מפטירים בשתי השבתות. ויותר מהירים ומזהירים להפטיר בשבת הקודם משבת שהוא יום הפטירה, להקדים לזכותו קודם יום הדין. ועיין שם שאביו הרב בעל מראה הנוגה היה מנהגו שאפילו היה חל יום הפטירה בשבת היה אומר קדיש משבת הקודם ומתפלל שליח צבור בכל התפלות של כל יום ויום עד יום היאר צייט, וכן נהג הוא אחריו, ושוב ראה ונודע לו שכמה וכמה אנשים חכמים ונבונים נוהגים כן. ונראה לכאורה מדבריו ששבת הקודם עיקר, ואם אי אפשר לו לקבל הפטרה בשתי השבתות, עדיף טפי להפטיר בשבת הקודם משבת שבו חל יום הפטירה. וכן נראה ממה שכתב בשמו מהר"ח פאלאג'י בספר חיים (סי' כ"ה אות י"ט) וזה לשונו: "אם חל יום היאר צייט בשבת קורין הפטרה בשתי השבתות, ושבת הקודם הוא היותר עיקר, כמו שכתב רב אחאי גאון הרב מעשה אברהם" עכ"ל, וכן כתב נמי בס' משא חיים (במנהגים מערכת י' אות ק'). ולענ"ד מדברי מהר"ח ויטאל בשער הכוונות שכתבתי לעיל, שהעיד שהאר"י היה אומר קדיש דוקא בו ביום שחל בו היאר צייט, נראה דהוא עיקר. ועל כן אם אי אפשר להפטיר בשתי השבתות, נראה דמפטיר בשבת שבו חל יום הפטירה, ועיין שער אפרים (שער ט' אות מ"ב). ועיין בן איש חי (הלכות שנה שניה פרשת תולדות אות כ"א) דמפטיר עדיף ממשלים, ועיין ויען אברהם (יו"ד סי' ל"ו).
6
ז׳ועיין חסד לאלפים (סי' קל"ה ורפ"ד), שהאריך במוסר: "לומר הברכות והפטרה, בנחת ובשפה ברורה, כדין וכשורה, להוציא הצבור ידי חובה, דעל ידי זה הוא עושה נחת רוח לנשמת אביו. ואם יודע בעצמו שאינו בר הכי העדר טוב" עיין שם באורך. וכיוצא בזה כתב הפרי מגדים (אשל אברהם סי' קל"ב ס"ק ב') לענין תפלה, דאם אינו יודע לחתך האותיות וכדומה, אין לו להתפלל כשליח צבור, ועיין עיני דוד (דף י"ב ע"ב). ומה טוב ויפה מנהג עירנו פה בגדאד, דבהגיע הבן לחינוך, האב קונה לו אמירת הזמירות בשבת ויו"ט לומר בצבור בקול רם ונעים מהודו עד סוף השירה, עיין בן איש חי (הלכות שנה ראשונה פרשת ויגש אות ג') וגם קונה לו הפטרות של כל השנה כדי להיות רגיל להתפלל ולהפטיר, למען שאחר אריכות ימיו של האב לא יקשה על הבן להתפלל ולהפטיר כיון שהורגל ונעשה בקי בזה מנעוריו. אלא שמנהג זה ועוד מנהגים טובים הולכים ונשכחים, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא ואין שואל ואין מבקש, ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים.
7
ח׳יצחק נסים
8